בן ציון
אני לא יודע עד כמה זה אכן חשיבה שאכן הציבור לא מבין, או יותר פחד מנטילת אחריות שמא זה יגרום למצב שלא יבינו.
אני חושב שהרבה מאי נקיטת מהלכים מסוימים נובע מיראת שמים גדולה, ולפעמים מידה מרובה של יראת שמים מביאה לדברים לא טובים, צריך כאלו כמו שיש מימרות חסידיות על כאלו שסכנו את העולם הבא שלהם בשביל השני, או משהו כעין דברי הגמ' ניחא להו לחבר למעבד איסורא זוטא,צריך כאן איזה כיון מחשבה של נטילת אומץ, של הבנה שאם נאמר שיפתח בדורו כשמואל בדורו, זה אומר שזה נותן כוח לנקוט פעולות גם אם אולי יהיו תוצאות שליליות מהפעולה,.
אני חושב שיש שינויים מסוימים בהלכה, או לפחות במנהגים, שהיה מקום שיעשו מתוך ראיה שחייבים שיעשו מהלכים, ואם אנחנו המנהיגים כנראה שזה מוטל עלינו,וגם בנוגע למהלכים כאלו.
נתאר לעצמינו מצב שהמדינה תהיה רובה חרדית, ושאלות צבאיות יובאו להחלטת הגדולים, כמובן אינני מתכוין לחלק שקשור לבירור עניני שקשור למבינים בעניני צבא, אבל יש מצב שהנתונים ברורים, וצריך להחליט לאור הנתונים האם לקח סיכון מסוים או לא, האם כשהסכויים והמצב הנתון ככה וככה לצאת למבצע צבאי רחב היקף שסיכונים בתוכו או לא,והשאלה תובא לדעת הגדולים, האם הם יוכלו לברוח מהכרעה, נכון שזה תהיה שאלה גדולה ורבת אחריות שתלוים בה נפשות, אבל יש מצבים שחייבים להכריע, ומי שמוטל עליו להנהיג הוא צריך לקחת את העול.
קיצורו של דבר, אני סבור שיש כאן גישה שנובעת מאיזה יראת שמים, שצריכה להתחלף בהבנה שגם אם לראות עיניהם של הגדולים מי אנחנו שנכריע, אין ברירה, עליהם להכריע.
 |
|
|
