חתונות: הזירה המרכזית להצעות שידוך

> ר' שלמה קרליבך, בנסיעותיו בקהילות ישראל, היה חולף על פני ימים ויבשות. היה
> חוצה את כדור הארץ כמה פעמים בשנה. הוא היה דמות ידועה בין הטייסים והצוותים
> של כל החברות המוכרות. באחת הטיסות, ר' שלמה התוודע לאחת הדיילות. הוא הרגיש
> שהיא מקרינה טהרה מיוחדת, והוא רצה לדעת יותר עליה, אבל הטיסה היתה מלאה
> וצפופה, והדיילות לא החליפו יותר מכמה מילים של נימוס עם הנוסעים.כשעה לאחר
> התחלת הטיסה, ר' שלמה קם וראה את אותה הדיילת מניעה את שפתיה, כשבידה סידור.
> הפתעתו היתה רבה, והוא המתיןעד שהשלימה את תפילתה, ופנה אליה. "הולי סיסטר! 
> את
> מתפללת מסידור; האם את יהודיה?" הדיילת אמרה לו: "אמנם הורי אינם יהודים; אך
> תמיד נמשכתי אל היהדות. אין לי מושג מהיכן נולדה בי משיכה זו, ולאחרונה אף
> התגיירתי. כבר כמה שנים אני לומדת עם רב יהודי אורתודוכסי, והתגיירתי כדת
> וכדין. אני מקיימת אורח חיים של תורה ומצוות, על פי ההלכה." ר' שלמה שוחח 
> איתה
> עד שאחד הנוסעים השמיע קריאה, ואז הדיילת הפסיקה את השיחה ור' שלמה חזר 
> למקומו.
> ****
>
> כמה דקות לאחר מכן, היא ניגשה לר' שלמה: "אתה רב, אולי תוכל לעזור לי בבעיה
> דחופה?" הדיילת התחילה לספר: "התאהבתי בבחור יהודי, אבל הוריו, למרבה הצער,
> מתנגדים מאד לשידוך בגלל שאני גיורת, והם לא מרשים לו להתחתן אתי. הם אפילו
> מאיימים לנתק את****
>
> הקשר בינינו. אנחנו אוהבים מאד אחד את השני. הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו
> מאד, אבל הוא מאד קשור להורים שלו והוא לא רוצה לגרום להם צער. כתוצאה מכך,
> הוא שבור, ולא יודע מה לעשות. ואני חוששת שהוא הולך לפרק את האירוסין. רבי,
> אולי תוכל לעזור לי?""אני אנסה," אמר ר' שלמה. "תני לי את מספר הטלפון של
> ההורים שלו, ואני איצור אתם קשר, ואשתדל בכל כחי לשכנע אותם לא להתנגד 
> לחתונה."
> ****
>
> ** **
>
> ר' שלמה התקשר להורי הבחור, ונתקל ביחס עוין ומנוכר. למרות מאמציו הגדולים
> להביא את האב לחשוב על הדברים באופן אחר, נפלו דבריו על אזניים אטומות. ככל
> שר' שלמה דיבר, האב התרגז יותר ויותר. לבסוף צעק האב על ר' שלמה: "אני ניצול
> שואה, ובגלל מה שעשה ה' ליהודים – אני שונא יהדות, אבל אם הבן שלי מתחתן עם
> גויה, אני הורג אותו!"****
>
> ** **
>
> ר' שלמה הבין שאין מה לעשות יותר, וסיים את השיחה. הוא התקשר לדיילת לדווח לה
> על חוסר הצלחתו. מי שענה מעבר לקו, לא היה הדיילת, אלא אביה. הוא כעס על ר'
> שלמה ולא הסתיר את הסתייגותו ממעורבותו על-מנת לגשר בין הצדדים. כדי להצדיק 
> את
> עצמו, ר' שלמה אמר לו: "מובא בגמרא שהקב"ה מתעסק בשליש מזמנו לשדך שידוכים,
> ואני רק מנסה (טיפ-טיפה) לעזור לו. מה שמאד ברור  שבתך והבחור אוהבים אחד את
> השני מאד. וחבל שהם לא יתחתנו."****
>
> ** **
>
> משהו בקולו של ר' שלמה נגע ללבו של האבא, והוא התחיל לבכות. והוא אמר לר' 
> שלמה
> בהתרגשות: "אני רוצה לגלות לך סוד שלא גיליתי לאף אחד, והייתי בטוח שאני לא
> אגלה אותו לעולם. אנחנו, אני ואשתי – אנחנו נוצרים, אבל לא נוצרים אמיתיים.
> אנחנו שנינו ניצולי שואה, בעצם אנחנו יהודים. ובגלל מה שעשה ה' ליהודים, 
> אנחנו
> שונאים יהדות. אנחנו מעמידים פנים כנוצרים, אבל לא התנצרנו באופן רשמי,
> וגידלנו את ילדינו כנוצרים לכל דבר. עד היום, הם לא יודעים את האמת."****
>
> ** **
>
> "אם כך," אמר ר' שלמה, "בתך יהודיה מבטן ומלידה, ואז אין בעיה. אבא שלו רוצה
> שכלתו תהיה יהודיה מהמקור, ובעצם בתך יהודיה מלידה. תספר לה את האמת, והם 
> פשוט
> יוכלו להתחתן." אביה של הדיילת הסכים, ור' שלמה שיכנע את שתי המשפחות 
> להיפגש.**
> **
>
> הפגישה נערכה במלון שבו ר' שלמה התאכסן….****
>
> "הערשל'ה!" צעק אחד מהאבות. "יענקל'ה!" ענה לו השני. והם נפלו אחד בזרועותיו
> של השני.****
>
> "היינו 'חברותות' בישיבה לפני המלחמה!" – הם הסבירו לנשותיהם ההמומות, ולר'
> שלמה, שעמדו וחזו במחזה המרגש.****
>
> "היינו חברים טובים! חשבתי אותך למת!" אמרו כאחד. ומהר מאד פרצו הזכרונות. הם
> נזכרו בילדותם האבודה, ודיברו בכאב רב ובנוסטלגיה. "אתה זוכר," אמר האחד, 
> "איך
> חלמנו על העתיד כשהיינו בחורי ישיבה? אמרנו אחד לשני, שכאשר נגדל ונתחתן,
> ויהיו לנו ילדים–נשיא את ילדינו אחד לשני****

> זוהי האמת! אנחנו אמנם שכחנו, אבל השם לא שכח ה'