יש כאן מקום לכמה הבהרות.
גם על עצם הנושא, וגם מפני שהשאלה באמת לא ברורה, לדעתי. השואל בוודאי ידע מה הוא מתאר. אבל הקורא, כלומר אני, לא מבין בדיוק למה הוא מתייחס. או היא.
הבהרה כללית:
הלב או הרגש מכאן והשכל מכאן, שניהם זה אני. האדם מורכב. אם אני חש רגש עז, או סוער, כלפי משהו, זה אני. אם אני מבין שמשהו חשוב כדי להשקיע בו, זה גם כן אני.
הבעיה היא שאדם מסוגל לרצות שני דברים נוגדים. זה אולי מפליא ואולי לא, אבל זה נתון.
מה עושים ומה ראוי לעשות? זה תלוי בטיבה של הסתירה. בטיבו של הדבר שמשתוקקים אליו או שחושבים שהוא חשוב אבל קשה להשיגו.
במקרה של שידוכין, יהיה קשה מאד למצוא החלטה יותר חשובה מזו. זו החלטה לכל החיים. זו החלטה לא רק לגבי עצמי, אלא לגבי הילדים שיהיו לי בעז"ה. לכל הדורות באיזה אופן.
זו החלטה לגבי אופי הבית שאני רוצה לבנות.
לפיכך, אם הלב מושך לכאן והשכל מושך בכיוון ההפוך, זו ממש סתירה קשה.
מה שצריך עדיין להבהיר הוא מה טיבה של הסתירה הזו. נניח מהצד הגברי, שמוכר לי יותר (סמיילי). הציעו לי שידוך (סתם דוגמא, יש לי ילדים בשידוכים): המוצעת בעלת תכונות נפלאות, אבל היא אינה מושכת, כלומר אינה מעוררת את הרגש שלי. או אולי להפך. היא מושכת אותי מאד, אבל התכונות שלה, כגון האופי, או הערכים והשאיפות, מנוגדים לשלי.
זו סתירה ואין לה פתרון קל. כל פתרון יעלה לי במשהו.
נניח שהסתירה היא בערכים. אני רוצה לשבת וללמוד "כל החיים" בעז"ה אבל המוצעת רוצה פרנסה טובה. (לא שהיא לא צודקת, אבל זה נושא אחר). מה עושים?
או באופי. היא מאד מושכת אותי, אבל הלבוש שלה על גבול הצניעות. זה מפריע לי, ובצדק (לא באתי כאן לטעון שזה צריך להפריע וטעון תיקון, זה נושא אחר).
וייתכנו סתירות רבות מהסוג זה.
לאידך גיסא: המוצעת בעלת תכונות נפלאות. היא תדע לחנך ילדים, היא תדאג לבית. אבל היא לא מעוררת אצלי התרגשות. אני מאד חושש שגם בעתיד לא תעורר אצלי התרגשות. לא אוכל לחוש כלפיה את הרגש המיוחד הזה שמכנים "אהבה".
שוב, אין החלטות קלות. חשוב לדעת שיש דברים שניתנים לשינוי ויש שלא. זו תהיה טעות להתחתן עם מישהי (או מישהו) על מנת שישתנה. אם זה לא בא מתוכו, אזי גם אם יבטיח להשתנות, הוא לא ירצה באמת לעשות זאת. אם ינסה, זה יגרום לו למצוקה פנימית ולכעס. ואולי אחר כך למריבות.
צריך להכיר את האדם כמות שהוא. יתכן שהחסרונות אינם משמעותיים (בין בתחום הלב, בין בשיקולים שמזהה השכל). יתכן שהם אינם משמעותיים לי למרות שלאחרים זה יפריע. או להפך.
מה שלא אחליט יעלה לי במחיר. השאלה היא אם המחיר מוצדק.
בסופו של דבר אין תשובה אחת לשאלות כאלו. וכל תשובה היא קשה. מה שחשוב לעשות הוא לחשוב קדימה. מה ארגיש בעוד שנה מהיום, בעוד עשר שנים אולי. האם זו האשה שאני רוצה לחיות אתה את חיי, לגדל איתה את הילדים שלי? זו שאלה שיכולה לגרום לי לשנות את היחס, להשפיע על הרצון. הרגש מראה לי את הרגע, השכל מציג רגעים עתידיים. צריך לשקלל.
ושוב, אין כאן תשובה חד משמעית. זה תלוי גם בי. ואני, בניגוד לאחרים, יכול להשתנות, יכול לשנות את עצמי. קצת. במאמץ. אבל יכול. לפיכך אני הבוחר.
אף אחד לא יעשה זאת עבורי. יש כאלו שרצים למי שיחליט עבורם: הרב, המשגיח, האדמו"ר, אבא ואמא. אבל זו בריחה מאחריות. אדם צריך להחליט בעצמו. עם כל הכאב, עם כל ההבנה שיש דברים שישנו לתמיד.
(לכן כדאי להתפלל על זה, אבל שוב זה נושא אחר).
מה שכדאי לעשות הוא לערוך כמובן עוד כמה פגישות, לדון בעוד כמה שאלות, להתבונן במוצע או במוצעת מעוד כמה זויות. להציע לרגש להסתכל על העתיד. להציע לשכל להסתכל על מה שאומר הרגש. יתכן שבשלב כלשהו ההחלטה האמיצה תופיע מעצמה. יתכן שהרגש ייסוג קצת אחורה ויניח לשכל להשפיע. יתכן שהשכל יקבל עוד נתונים.
****
שורה אחרונה
ניסיתי לדמיין מה עומד מאחורי השאלה ולהצביע על אפשרויות. המסקנות הן אלו:
רק אני מחליט. אפשר להתייעץ. כדאי אולי להתייעץ. אבל ההחלטה רק שלי.
השכל והרגש - שניהם אני.
כדאי לתת לרגש לדמיין עתידות אפשריים וסבירים כדי לנסות לנחש מה ארגיש אז, להרגיש זאת כבר עכשו.
זו ההחלטה החשובה ביותר שאנו מקבלים אי פעם בחיינו.
ננסה לדמיין: האם זה/זו בן/בת הזוג שאיתם אנו רוצים לבנות את חיינו, לגדל את ילדינו?
הבחירה לא תהיה קלה ולא חד משמעית. אבל כשמה זוהי בחירה. בכל בחירה יש רכיב של ויתור ושל הפסד.
כל מה שיכולתי לכתוב כאן הוא רק לנסח במילים את מה שכולנו יודעים, אבל אולי יש כאן כמה הבהרות ותזכורות שאמנם לא יחסכו לנו את ההתלבטות ואת הבחירה, אבל יעזרו לנו לקבל מבט יותר מקיף.
נתפלל - ונחשוב - ונבדוק את הרגש ככל שאפשר - נזכור שעל כל בחירה משלמים - נזכיר לעצמנו מה מטרת החיים וגם שחיי נישואין צריכים להיות מבוססים גם על רגש וגם על ערכים - נתפלל, וה' יעזור לנו לבחור טוב.
 |
|
|
