אין בעיית רווקות!

הכותרת של רשימה זו מבקשת לטעון כי עלינו לשנות שפה.
המונח "בעיית רווקות" נתפסת פעמים רבות כמשדרת מסר כי הרווקים או הרווקות הם עצמם "בעיה".
מורי ורבותי, צעירים יקרים אלו אינם בעיה. כל אחד ואחת הוא אישיות, עם חיים מלאים ועשירים, וכן, גם עם חסר כואב בממד חיוני של החיים.
בניגוד לשפה של דוברים מסוימים – עלינו לדעת כי %59 מהרווקים והרווקות אינם רווקים מפני שיש להם פגם.
כמעט כולם גם אינם רווקים מפני שהם בררנים הפוסלים אנשים טובים מתוך פחד פסיכולוגי לא מודע. הם אנשים נורמאלים ויקרים שטרם זכו להיפגש עם בן זוגם. נכון, יש בודדים מתוכם שלבטח זקוקים לסיוע מקצועי, אך זה נכון בכל
אוכלוסיה. כמות הרווקים הזקוקים לסעד נפשי ממשי אינו גבוה מכמות הנשואים בני גילם הזקוקים לכך. יש מהם שמחפשים לעשות סדר במערבולת רגשית – ופונים לכך לפי הצורך לאיש מקצוע. אך כמעט אצל כולם, רווקותם אינה מעידה על פגם כלשהו.
אמנם כן, אצל חלק קטן מהם רווקותם מתמשכת גם בהשפעת תפיסות תרבותיות )תפיסות הקשורות לאופי בן הזוג הרצוי, למשמעות הקשר שמחפשים, לתפיסת חיי משפחה ראויים ועוד(. אך זו תרבות שכולנו מושפעים
ומשפיעים עליה, כולנו שותפים להיווצרותה, ולא הגון להטיח "אשמה" בעוון אופיה של תרבות זו – דווקא על
המשלמים מחיר יקר בגללה. זאת ועוד; תרבות זו היא עולמית. הרווקות המאוחרת מתרחשת בממדים מבהילים בכל העולם כולו )ובמספרים הרבה יותר גבוהים מאשר אצלנו(. צריך לבחון את הסוגיה בהקשר רחב, ולא להסתפק בהטלת אשמה בצעירינו היקרים, העושים כמיטב יכולתם במציאות קשה ומורכבת שכולנו שותפים ביצירתה. לעתים נדמה לי כי הקולות המתעקשים שוב ושוב להאשים אותם )בבררנות. בציפיות שווא כי יגיע
אביר על סוס לבן ועוד( לא נועדו אלא לנקות אותנו מאחריות. אם ניתן להדביק עליהם סטיגמה, אזי לנו אין מה לתקן או לפעול  צריך רק להטיף להם מספיק מוסר כדי לעוררם. דא עקא, כיוון זה אינו נכון וממילא אינו יעיל.
סוף דבר, עיקר התביעה שלנו צריכה להיות מופנית כלפי עצמנו. ראשית, בכל תחום אחר אילו היינו פוגשים אדם קרוב החווה חוסר אדיר, היינו מתגייסים מיוזמתנו כדי לנסות ולסייע לו. האם אף כאן אנו באמת פעילים? האם אנו תופסים יוזמה ומנסים להכיר ולהציע? נכון, לא עברנו קורס בעניין. וכי כשבחרנו בן זוג לעצמנו למדנו קודם קורס? אך כששומעים מרווקים מדהימים שחלפה חצי שנה מאז שהציעו להם הצעת שידוך, מתברר שאנו פשוט לא עושים את תפקידנו. על כולנו להתאמץ הרבה יותר, ובאופן אישי לעשות הרבה יותר.
לחשוב על רווקים ורווקות שאנו מכירים ולקבל על עצמנו ליזום הצעות שידוכין עבורם. זה מצריך בעיקר מודעות, רצון וקצת עמל.
לברר, לשאול חברים האם הם מכירים רווקים או רווקות בגילאים המתאימים – ולהציע.
אין צורך להיות קורא מחשבות ולפעול רק עת יש ודאות פנימית שזה "בטוח זה". הרי יש כל כך הרבה נשואים מאושרים לידנו, שאנו מבחוץ כלל לא מבינים איך הם מתאימים. די שאנו מכירים בין שני אנשים איכותיים, ששמעו פרטים שעניינו אותם על השני ומוכנים לאורם לנסות.
שנית, לאחר שההצעה יוצאת לדרך עלינו לתמוך בזוג – במידה ובצורה שהם חפצים. לא להידחף או להלחיץ אך בהחלט להציע עצה או הכוונה באם הם רוצים בכך.
שלישית, וחשוב לא פחות: עלינו לכבד את הכרעות הרווקים. אם הם בדקו את ההצעה והגיעו למסקנה חד- משמעית שההצעה אינה מתאימה, כבדו את זה ואל תטיפו להם. הם אנשים בוגרים ושקולים המכירים את עצמם והמסוגלים לחוש מתי המפגשים אינם מובילים קדימה. הטפת מוסר על "בררנות יתר" מפני שהם החליטו, לאחר בדיקה, לא להתחתן עם מי שאתם הצעתם, אינה מקדמת דבר.
סוף דבר, יש בתוכנו המון רווקים ורווקות מדהימים שמחפשים את בן זוגם. יתכן מאוד שהמפתח בידינו: קצת לחפש, קצת לברר, ולהציע. פשוט לעמול, למענם ולמעננו.

אני מכיר את הדברים מקרוב, רוב רובם של הרווקים אין להם שוב בעיה פסיכולוגית או רגשית, עם הזמן לשדכנים נמאס להציע להם כי הם לכאורה לא רציניים, הקרובים להם כבר הרימו ידיים, והם נשארו ללא הצעות וללא סיכוי גדול למצוא את האחת. אגב.. כולנו מחפשים מישהי אחת, לאחד נגזר למצוא אחת מאחת ולאחר נגזר למצוא אחת ממאה, אם יציעו לו ויתנו לו להמשיך עם ההחלטות שלו(כמובן אני לא מדבר על אחד שמוריד בלי סיבה, לזה ודאי שצריך טיפול) זה יקרב אותו לאחת שלו. נ.ב. את המכתב הזה כתב אחד הרבנים שעוסקים בנושא.

רוב הרווקים לא התחתנו כי כך רצו מלמעלה

נכון. ומצווה כמו כל המצוות לעזור ולסייע להם בכל דרך אפשרית כדי שיגיעו לרגע הזה שהם ימצאו את האחת שלהם.

כמו המצווה של ועשית ככל אשר יורוך.

הבחורות בעייתיות שהן לא השכילו איך לגעת בליבו.

אם יקבלו את הרווקות המאוחרת כתופעה לא בעייתית, הרי שהיא מקבלת לגיטימציה, ומכאן הדרך קצרה להתרחבות התופעה.  אנו שוללים את הלגיטימציה של רווק מתבגר, הוא אינו חלק מהקהילה, ונחשב שהוא לא התחיל את החיים עדיין. כך אנו מפעילים לחץ על הרווקים להתחתן. 

הבחור חריף ושנון. כל המאה בחורות טיפשות בשבילו. זה בעיה שלו שהוא רוצה מישהי שהוא יוכל להנות מלדבר איתה?

לא, אבל הסיכוי שימצא מישהי שירגיש שהיא יותר טובה מכל המאה שלפניו,[בלי לערוך השוואות] שואף לאפס, ועל-כן אין מנוס מלהנמיך ציפיות.

בס"ד
אכן אין כמו להציע......

אין כמו להתייחס ברצינות לכל הצעה

מתייחסים ברצינות ומבררים. אם הוא אומר שזה לא מתאים, אז לא מתאים. זה לא מראה על חוסר רצינות.

הלוואי וכולם היו מתייחסים ברצינות.