על חרדיות ואיחוד
כהלך המבקר מידי פעם בפורום זה [קורא הרבה וכותב מעט..], נסיתי להבין את הקשרי הנושאים והדיונים למגמת הפורום. אם הבנתי נכונה שאיפת הפורום הינה שיח משותף בין כמה שיותר בעלי הדעות והאידיאות, שאיפה זו, אני מבין, יסודה בהכרה בכבוד הזולת ודעותיו; לא מעט דיונים מוסטים לכיוון בעיות הציבור החרדי, או בעצם ביקורת ישירה על ציבור לפני קבלתו כלגיטימי. מדובר בשאלה מעניינת מצד עצמה, האם מצב זה תואם לשאיפת הפורום, אבל בודאי עומד מאחריה מרכיב חשוב, האומר שטרם יגיע שיח משותף יש "להוריד את האף" לכל קבוצה הטוענת לכתר מלוכה על הלך החיים, ומכיון שקיימת איזושהי שייכות בין מציאות הפורום לציבור החרדי, הקבוצה החרדית משתדלת למען זה. וע"כ תבורכו!
על רקע הדברים רציתי לשתף את חברי הפורום בחוויה פנים-נפשית שלי, העמלה רבות בעסק מיקום הציבור החרדי בסולם השפיות [שיהיה ברור, אינני מתכוון שאין לו מקום, אני פשוט תמה איפה לשבץ אותו. עד כמה שידוע לי עדיין אין הגדרות ברורות מקובלות אצל היושבים על המדוכה].
ב'בקהילה' האחרון כתב י.ב.פרידמן בתוך דבריו משפט נאה מאוד, שאומר שכל מהות הציבור החרדי היא החומות שהוא בונה סביבו, וכשלא תהינה חומות לא יהיה ציבור חרדי. רעיון זה, אגב, מבוסס על דברים בשם ר' שמעון שקאפ, ש'בית' הוא חלק מהרחוב, אבל גדור [קשה לי להאמין שר' שמעון אמר כך, גם בגלל שכמבואר להלן מדובר בגישה בעייתית, אבל בעיקר בגלל שפתגם זה עומד נוכח בעיות הלכתיות קשות של דיני 'חצר שאינה משתמרת', פרטי המחלוקות לגבי סוכה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, גדר דין 'חצר השותפין', מחלוקת האמוראים אם שותפים שחלקו חייבים לעשות מחיצה ועוד ועוד]. את כעיון זה של פרידמן אמר בעבר יאיר לפיד בהרצאה במכללה החרדית אונו [ההרצאה במלואה ביוטיוב: 'יאיר לפיד בקמפוס החרדי – ההרצאה המלאה' דקה 2:53]: "החרדים לא קודמים לחילונים, ביום שקמה החרדיות קמה החילוניות".
כלומר: כשמסתכלים על החילוניות או על החרדיות אמורים להבין שבעיקרון מדובר בציבור אחד גדול שמיקומו ההיסטורי אי שם במאה ה-19. בעצם מדובר חדר אחד גדול שכל יושביו נהנים מאותם תנאי מיזוג, תאורה וכו', ויכולת השיפוט הסובייקטיבית שלהם זהה. ההבדל היחיד ביניהם הוא מחיצה שמפרידה באופן מוחלט, גובה המחיצה הוא סה"כ 3 אמות, גובה אדם ממוצע לפי חז"ל. המצב שנוצר בחדר מעניין מאוד, כל יושבי החדר הם בעלי בסיס ניתוח אחיד – ההבדל הוא שאף אחד מהם לעולם לא ידע מקיום הנתונים של חברו, כל קבוצה רואה 4 קירות שהקבוצה השניה לא תראה לעולם...
במידה ויתברר לכל קבוצה בוודאות שקיימת קבוצה נוספת שחוקרת ורואה דברים והגיע למסקנות הפוכות, הספק יהיה בירור מעמיק של אופי חברי הקבוצה, שכן אי אפשר לסמוך על מסקנותיה בעקבות חוסר נתונים, או דחייה מיידית מכל קרבה אליה, אחרי שיש לקבוצה שלי ידיעה ברורה בכל הנושאים עד כמה שיד אדם מסוגלת להגיע. אני מוכרח להקדים שאני נוטה ברמה העקרונית לצידו השני של הספק, אבל הנקודה החשובה מבחינתי לפני ההכרעה היא שבמצב של חומות שכאלו הבעיה העיקרית היא בפרספקטיבה, כלומר, כשנולד המחשב/ אינטרנט/ פלפון/ ערך להשכלה, קל היה לציבור החרדי לחשוב שלהפוך אותו ללא קיים זו אפשרות, וזו דוקא נראתה לו ריאלית במיוחד. אם נחזור למשל החומות יהיה ברור יותר, הציבור החרדי לא מודע לקיומם של צרכים וחוויות נפשיות מסוימים – גם הוא מבין שא"א להתעלם מצרכים נפשיים, אבל הוא חושב שאפשר להתעלם מהם כי איננו מסוגל להכיר בצרכים נפשיים שכאלה – ולכן הטעות חוזרת על עצמה עם סיפור חדש כל 5 שנים בממוצע. אם ניקח את ההכרעה המסתברת לי, שעדיף לבחור בהתעלמות מקבוצה שהגיעה למסקנות הפוכות, מובן הקושי הגדול של הציבור החרדי עם תופעת אי שמירת גדרי המחשבים וכדו'; אנשים שכאלה הם אנדרוגינוס בעייתי במיוחד, הם בתוך החומה ואינם מתאימים להנחות חברי החומה. למעשה הם הסתירה המצלצלת ביותר לנסיבות החומה.
אני אכן די מסופק בקשר לנזק לציבור החילוני בקיומם, כשהם לכאורה מראים שאפשר להיות חילוני [=להכיר בקיום צרכים נפשיים שמכירה החברה החילונית ע"פ נסיונה] בעודם חרדיים. ונוטה לחשוב שהנזק לשני הקהילות שווה. כלומר, ישנו מקום בו דווקא האידיאות השונות מתחברות בקשר אמיץ, והוא כמובן חוסר הלגיטימציה המוחלט לצביון ביניים שלא נותן להם את הפריבילגיה להיות אחראים בלעדיים על המסקנות. למעשה אני תולה את החיבור החזק והתמוה שהולך וגדל, בו מתאחדים הציבורים, החילוני הקלאסי והחרדי הקלאסי. זו הסיבה השפויה היחידה שיבחרו שתי רבנים ראשיים שבהחלט אינם ראויים לפי כל קנה מידה, נוכח בזיונות נוראים שמקבלת הרבנות ע"י אלו שקדמו להם בתפקיד מטעם אותה קהילה. פשוט מאוד, החילוני רואה את החרדי כבעל בית על כל נושאי הדת, כי זה פוטר אותו מכל שאלה כלפי עצמו. החילוני יודע שמסקנותיו שונות, ומשאיר את התיאולוגיה למי שמאמין בה; הציבור החרדי משתף פעולה בצורה מדהימה, הוא לא מוכן לתרום כלום למדינה, במהותו הוא לא מספק אנשים בעלי תפקידים שאינם פקידות במסגרת דתית, הוא לא מוכן לעזור לקיום המדינה ע"י חברי הכנסת שלו והוא אפילו מוכן לשבור את הכלים כלפי כל מצב שיזיק לחומותיו, כאילו זהו הצורך היחידי של האדם...
העדנה בתוצאות סקרים המראים שאותו ציבור חילוני שהופך את פניו מכל לוגיקה חרדית הוא קטן במיוחד, מה שמראה שהשפעת הציבור החרדי קטנה. כמו"כ קדם ואיחר לציבור החרדי זרם מרכזי שלא הסכים עם הגישה החרדית, חלקו מסורתי, רפורמי או מזרחי, אבל רובו פשוט לא מעורה בשאלת הדת כהכרח מדיני. מדובר בציבור ענקי [חלקו הגדול ספרדי] שלא בהרכח שולח את צאצאיו לישיבות, הוא שומר שבת אבל מכבד את השכן שאינו שומר, משתדל לקיים את ההלכות שידועות לו מהוראות הרב או לימוד עצמי קצר במהלך היום. אני חושב שדוקא אנשים 'תמימים' אלה הם האיום הגדול ביותר על החילוניות הקלאסית [הקטנה]. הוא מראה שאפשר לקיים את הדת מבלי לבוא במשא ומתן עם גישה אטאיסטית, הוא מוכיח שהדת אינה יצור מסכן ומעורר רחמים שצריך לטפח, אלא סגנון חיים קיים שאינו מוגבל למגזריות-מפלגה-קהילה.
מבחינתי, דווקא קובעי הגבולות הם החילוניים האמיתיים, כשהם בוחרים בחיי נהנתנות במסגרת הגבולות ולא רואים בעצמם קיום יהודי שיכול להרשות לעצמו להוסיף ולחדש בהלכה [אלא רק להחמיר מתוך פחדנות]. דווקא הם הוכחה שבמידה והם מייצגים את היהודי האמיתי, הוא נכחד באופן מצער ואכזרי...
 |
|
|
