עולם הפוך ראיתי

אף אחת מהקבוצות אינה מתונה.
בשתי הקבוצות, העסקנים והרבנים המובילים (ואין כוונתי לאלו שבראש הפירמידה, אלא לאלו שסביבם) הם פנאטים צרי מחשבה ובעלי תפיסת עולם חשוכה.
לכן אין מהפך בטענות של אנשי הרב שטינמן. הם תמיד היו בעלי "השקפה" קיצונית המכירה בזכות קיום של "גדול" אחד בלבד.
לעומת זאת, בטענות של אנשי הרב אויערבאך יש צביעות ענקית. הם אלו שכל השנים סתמו את פיהם של כל מי שאמר משהו שונה ממה שהם או ה"גדול" שלהם חושב (הרב שך, הרב אלישיב זכר צדיקים לברכה ויבדל לחיים טובים הרב אויערבאך, כל אחד בתקופתו), ואילו כעת הם נהיו פלורליסטים ופתוחים הטוענים שלכל קבוצה ולכל מנהיג קבוצה יש זכות מלאה להביע דעה בכל תחום. זו צביעות מכוערת שאני לא מבין איך הם לא מתביישים להראות אותה.

 זה מעורר הרהורים נוגים אודות מצב החרדיות, ולהיכן פניה עומדים ללכת, מצד אחד יש תופעות של פתיחות, מצד שני, יש תופעות שאדם בשכל ישר לא מסוגל לעכל את זה, אני מניח שאדם שיגיע מבחוץ, עם חשיבה ישרה ללא נגיעות, ישאל את עצמו, על מה המריבה כאן, מה כל אחד אוכל את השני, מה רמת הטענות שמועלות אחד כלפי השני.

משהו בכל הסיפור הזה של לגיטימציה לדעת השני צריך לעבור מהפך, זה פשוט לא שייך להמשיך ככה, האמת, תופעה זו לא רק בציבור הליטאי, היא קיימת גם בציבור החסידי, ביחס למחלוקת בין חצרות של אדמורי"ם.

צריך להחליט כי זכותו של כל גדול להביע את דעתו, וזכותו של כל אחד ללכת לפי הרב שבוחר בו, ואף אחד לא מכתיב לשני מה לעשות.

קסת

האמנם הפוליטיקה היא תופעה מייצגת או מאפיינת?

אני מעז לקוות כי אילולא הייתי מסתכל גם בפורומים כמו בחח (ואפילו אצל שאולזון, מסקרנות תחילה והיום מחמת הרגל רע) לא הייתי מודע כלל לויכוחים, מחלוקות, מריבות.

נכון הוא שאצל ילדינו אנו משלמים מחיר כבד על הפוליטיזציה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");