היה הייתה נסיכה
בהמשך לאשכול הרב שיגושיח שליטא
נזכרתי באגדה עתיקה מלפני שנים רבות
וזה הסיפור
לפני שנים רבות בארץ רחוקה
חייה בעיירה שלווה אחת נסיכה
מגזע המלכות היו שורשיה
מוצאת חן וחסד הייתה בעיני כל רואיה
נערה היפה בכל קצוות העיירה ומעבר לה
רבים הם האנשים ששיחרו לפתחה
ביום אחד הוציאה הנסיכה כרוז בכל העיר וסביבותיה
כיוון שבדעתה להנשא
והרי רבים הם האנשים המוכנים למלאות רצונה
והבחירה קשה כי אחד מיוחד ביופיו אחד באצילותו אחד בגינוני מלכות
היא רוצה לערוך מבחן
אשר מי שיעמוד בו בגבורה
הוא זה אשר חיפש ליבה
וזה יהיה המבחן
מתחת לחלון חדרי הודיעה הנסיכה
ישנה חצר קטנה
האדם שלו אנשא
יהיה זה אשר
יעמוד מתחת לחלוני
יום וליל
בקור וחום
למשך 60 יום
מייד אצו רצו כל צעירי הסביבה
בתורות עמדו שם לנסות את מזלם
אך אחד החזיק ימים עשרה ואחד יום
אף אחד לא יכל להגשים את החלום
הנערה מידי יום ביומו
הייתה מוציאה ראשה מבעד לחלון
מביטה על הנבחנים המתקשים במילוי המשימה
ומחכה לראות מתי יהיה כאן מאן דהוא אשר יצליח בגבורה
הימים חולפים
ואף אחד אינו מצליח
אט אט היאוש כרסם בנסיכה ובהמון
כי למבחן לא נמצא פיתרון
ויום אחד
רואים תושבי העיירה
גבר אצילי על סוסו דוהר
ושואל הוא האם יש למבחן הנסיכה פותר
ענו לו האנשים בלאו
אף אחד לא הצליח
ההוא בגלל הכפור ההוא בגלל שרב
לעמוד במבחן האכזב
ויאמר להם האציל הנאה
תנוני ואני אעמוד בו ובנסיכה אזכה
ויוליכוהו אל אותה החצר אשר מתחת לחלון
ולקול תרועות ההמון
ומבטי הנסיכה
החל האציל את עמידתו האיתנה
ויעמוד יום ועוד יום
בוקר ערב לילה ויום
שמש וגשם קור וחום
עומד ללא ניע
ורק ההמון בקולו לו מריע
כך חולפים הימים
והנה מסתיימים להם חמישים ותשעה ימים
נשאר רק יום אחד
וכולם כבר מלמלו הנה האיש אשר לנסיכה יועד
ויהי ביום השישים בעת שקיעת החמה
בעוד רגעים אחדים האציל יזכה בנסיכה
בעת שכולם מביטים בנשימה עצורה
וגם הנסיכה שמיומו הראשון
לא הפסיקה להביט ולבחון
מחכה בדריכות לרגע המיוחל
דקה אחת לפני
מפסיק האציל את עמידתו
ומתחיל לילך אל סוסו
עולה הוא עליו
וההמון בעיניים קרועות
שואלו בקול מאוכזב
הנטרפה עליך דעתך
הרי כאן עמדת ימים חמישים ותשעה
ורגע לפני נשארה רק דקה
ופה הנך קם ומפנה גבך למטרה?
ויען להם האציל
את שמע יופיה ויחוסה של הנסיכה שמעתי מרחוק
ועל כן באתי לכאן ואת מזלי לנסות
אך עקרון אחד ויחיד עומד מול עיניי
שאין אני לוקח אישה
שלמול סבל האחר לא תאמר דיי
כאן עמדתי במשך חמישים ותשעה ימים
בקרה ובחמה תנאים לא תנאים
והנסיכה כל הזמן הזה מבעד לחלון בי הביטה
ואפילו לרגע עלי לא חמלה
וליבה לא נכמר
לומר שהמבחן נגמר
כי ליבה לא לב רחום
ואופיה ומידותיה רעים הם
על כן
באחת כזאת איני חפץ
ויעל האציל על סוסו ומהעיר דהר
וישאר ההמון עם נפעם ומשתומם משיעור המוסר
ויחקקו אנדרטה בפתח העיירה
ויכתבו הסיפור כולו
וישלימוהו במשפט אחד
שקר החן והבל היופי
אשה יראת היא תתהלל
סוף
 |
|
