מי ידאג לחרדים?

מערכת הבחירות מגיעה לישורת האחרונה, וההכרעה על הרכבה של הכנסת תיפול בעוד שלושה ימים. שמענו כבר את כל המפלגות משווקות את עצמן ומציעות לנו שלל רעיונות, בנוגע ליוקר המחיה; למחירי הדיור; לעוני; לגרעין האירני; לסכסוך הישראלי-פלסטיני; לחוק הגיוס; לתקציבי הישיבות ועוד כהנה וכהנה. הבנו גם את הבעייתיות שבכל מועמדי המפלגות, הנהנתנות של נתניהו, הרפיסות של הרצוג; האופורטוניזם של לבני; העצמאות של דרעי; הזחיחות של לפיד; ההקלטות של ישי; השחיתות של ליברמן ועוד ועוד. נחשפנו לסקרים אינסופיים, עם וריאציות שונות של קואליציות עתידיות, ומפלגות המתנדנדות סביב אחוז החסימה. 

בניגוד לבחירות הקודמות, העניין החרדי לא עמד בבחירות אלו במרכז. השאלות בדבר שרות חרדים בצה"ל; תעסוקת חרדים; תקציבי החינוך והישיבות; לימודי ליב"ה ועוד סוגיות נוספות, פינו את מקומן לסוגיות אחרות בסדר היום הציבורי. המפלגות החרדיות לא נדרשו למתקפה עכשווית של המפלגות האחרות, והסתפקו בהבלטת התקופה הקשה שעברה עליהן בקדנציה האחרונה בספסלי האופוזיציה. 

בתוך העולם החרדי עלו מן העבר האחד קולותיהם של החרדים העובדים אשר ביקשו להפנות את תשומת הלב לדאגותיהם השונות במקומות העבודה ובחינוך ילדיהם, ומן העבר השני עלתה קריאתן של נשים חרדיות אשר לראשונה פעלו באופן בולט להעלאת הסוגיה של מקומן של נשים בפוליטיקה החרדית. 

אני מבקש להציג כאן את השאלה "מי יעסוק באופן הטוב ביותר באתגרי החברה החרדית?", ברצוני להבהיר את כוונתי בקצרה. 

החברה החרדית מתמודדת כבר למעלה מעשור עם אתגרים חדשים, הן בהיבט הפנים-חרדי והן בהיבט של יחסיה עם כלל החברה הישראלית. המציאות הרווחת בתחום החינוך בכל הרמות; השירות הצבאי; שיעורי התעסוקה ותחומי העיסוק המסורתיים; ריכוזי האוכלוסייה החרדית; העמדות בשאלות של דת ומדינה; היחס למדינה ועוד סוגיות רבות ומשמעותיות, מצריכות חשיבה מחודשת ופעולות חדשות, על מנת למנוע החמרה של המציאות הכלכלית בקהילה החרדית; נטישת צעירים; החרפת המתח עם כלל החברה הישראלית ועוד נימוקים כבדי משקל. 

המפלגות החרדיות הוותיקות, נמנעו מלעסוק באופן גלוי וברור באתגרים הללו. הן הניחו ליוזמות שונות לצמוח בקהילה החרדית, בתחום של חינוך; תעסוקה; שירות צבאי ואזרחי; לימודים אקדמיים וכיו"ב, אולם הן נמנעו בדרך כלל מלסייע באופן משמעותי לאותן יוזמות ובוודאי לא באופן גלוי ורחב היקף. 

המפלגות הכלליות נעות בעניינים אלו בספקטרום שבין אדישות למעורבות יתר, חלקן איננו מתעניין בנעשה בקהילה החרדית ומניח לחרדים לפעול כאוות נפשם לטוב ולמוטב, בעוד שחלקן האחר מעוניין לכפות על החרדים אורח חיים שהם אינם מעוניינים בו באמצעים של חקיקה וקיצוץ בתקציבים ובקצבאות. אלו ואלו, אינן מסייעות ליוזמות חיוביות המבקשות לפעול בתוך הקהילה החרדית, ברגישות ובהתאמה לרצון של הקהילה החרדית עצמה. 

האם השינוי יתחולל בתוך המפלגות החרדיות, אשר יכירו באתגרי התקופה ובחובתן לעסוק בסוגיות המורכבות הללו למרות העמדות השונות בנוגע אליהן בתוך העולם החרדי? האם המפלגות הכלליות האדישות יבינו את חשיבות העניין למדינת ישראל? או שאולי המפלגות הכלליות הדומיננטיות יבינו שהדרך לתיקון איננה עוברת בהכרזות בומבסטיות; בהתגרות ובכפיה; בחקיקה וקיצוצים, אלא בהבנה של תהליכים ארוכי טווח תוך התחשבות תרבותית והקפדה על שימור תוך כדי שינוי?

  נקודה למחשבה.

שנזכה כולנו וכולכם לאריכות ימים ושנים עד מאה ועשרים, אז אני יציג את זה בגוף שלישי, וכל אחד יקח את זה לתשומת לבו כאבן בוחן .

אם אדם היה ניצב ביומו האחרון עלי אדמות, מה היה מצביע בקלפי, איזה פתק היה שם? .