| נשלח ב-8/4/2015 14:41 |
 |
| |
תופעת ה"סגולות" בציבור החרדי. למה נראה לנו שזה "עובד"?
אני מניח שכמוני קראו רבים את מגזין החג של משפחה ובו קובץ עם סקירת עשרות סגולות שונות ומשונת. חשוב לי להדגיש שאין לי שום בעיה עם רעיון הסגולה כל עוד הוא מבוסס היטב במקורות נאמנים (בתורה, בחז"ל), משום שסגולות כאלו ניתן להכלילם בתוך האמונה הרגילה שלנו, שגם אם איננו מבינים אותה לוגית, בכל זאת אנו מאמינים. אך מדוע אנו מתפתים לכל סגולה חדשה חסרת כל מקור שצצה חדשים לבקרים? ההסבר הפסיכולוגי על כך מבוסס על הרעיון שהגה והוכיח הפסיכולוג (הישראלי במקור) זוכה פרס נובל, הפרופ' דניאל כהנמן, הוא קרה לזה הירסטיקת הזמינות, כלומר כאשר אנו צריכים לשער מה ההסתברות שמשהו יקרה, לרוב, איננו חושבים על כך בצורה רציונאלית, אלא בהתאם למה שזמין לנו יותר בזיכרון, למשל אם יש לנו קרוב משפחה החולה במחלה מסוימת, נחשוב שהיא יותר שכיחה, אם ראינו תאונת דרכים, ננהג יותר בזהירות כי הסיכון לתאונה נתפס לנו בטעות כבעל סבירות גבוהה יותר. איך זה קשור? נחשוב על רווק שזקוק לשידוך, נניח שהסיכוי שלו להשתדך תוך חודשיים הוא 10%, במידה והוא יעשה סגולה מסוימת וזה לא יעבוד זה לא יתפרסם בשום צורה (מקסימום אצל ידידיו הקרובים), אך אם זה יעבוד, הוא יפרסם בעיתון משהו כמו תרמתי ונושעתי, וגם אם לא, הדבר עשוי להפוך לשיחת היום (פלוני נסע לפולין לקבר של רבי X והתארס שבועיים אח"כ), מה שברור שלא היה נהפך לשיחת היום אם הנס לא היה קורה. כך נוצר מצב שאם שואלים אותנו האם סגולה X עובדת יעלו לנו בזיכרון בעיקר מקרים שזה עבד וכמעט לא יעלו מקרים שזה לא עבד, מה שיגרום לנו לחשוב בטעות שהסגולה אכן עובדת. שוב אינני מתכוון לזלזל בסגולות שיש להם מקור מכיוון שאמונתנו איננה זקוקה להוכחות לוגיות, אני מדבר רק על סגולות "מומצאות". כמובן מי שזה עושה לו טוב שיהיה בריא ובכיף...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2015 22:30 |
|
| |
כשאדם מרגיש שאין לו פתרון לבעיה הוא מחפש פתרון כדי להרגיע את עצמו ולחשוב שהוא בעצם עשה "משהו" למען הפתרון. אם בסופו של דבר הבעיה נפתרה הוא מרגיש ש"הוא" בעצם עלה על פתרון לבעיה. ומכאן שה"פתרון" שהוא המציא הוא אכן הפתרון האמיתי. ומכאן הדרך קצרה...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2015 12:30 |
|
| |
הסבר מעניין. השאלה שמעניינת אותי היא האם אכן אנחנו כחרדים חושבים בצורה פחות רציונאלית מחילוניים? לא בדקתי את זה אמפירית, אבל נראה לי שתופעת הסגולות למשל, אמנם קיימת גם אצל חילוניים (אצלם קוראים לזה אמונות תפלות...), אבל במימדים קטנים הרבה יותר. מה זה אומר עלינו כחברה חרדית? האם אנחנו אנשים פחות רציונאליים? האם העובדה שהאמונה שלנו איננה מבוססת בהכרח על לוגיקה, ואנו ממשיכים להאמין גם אם יש לנו שאלות היא הגורמת לכך שנהפוך לאנשים פחות רציונאליים גם בדברים שאינם קשורים לדת? מעניין מאוד לחקור את זה...
תוקן על ידי פסיכ_ולוג ב- 13/04/2015 12:31:08
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2015 12:53 |
|
| |
נראה לי שבתוך החברה החרדית אפשר לחלק לחוגים וזרמים שונים ביחס לסגולות. בחוג הליטאי, כל נושא הסגולות תופס הרבה פחות מקום (אם כי גם שם קופת העיר וסגולותיה עושה שמות), לעומת החוג החסידי, וגם בתוכו יש הבדלים גדולים בין ויזניץ לגור, לדוגמא.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2015 12:33 |
|
| |
פסיכולוג
האם לא למדונו שאין להפריד בין שאלות התורה לשאלות החיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2015 21:44 |
|
| |
בנוגע לטענה / השערה שבקרב הציבור החרדי ישנה נטייה להאמין בסגולות שונות יותר מאשר בקרב ציבורים לא חרדים, אני מפקפק מאוד בנידון. נדמה לי שמדובר בתופעה אנושית רחבה מאוד בכל התרבויות והדתות, ואנחנו יכולים לראות כיצד אנשים רבים שאינם משתייכים לעולם החרדי נוהים אחרי תחזיות אסטרולוגיות ואחרי רופאים מסוגים שונים ומשונים וחוזי עתידות ומחוללי נפלאות. אינני חושב שבחצרות הבבות והרנטגנים שיעור החרדים גבוה מחלקם באוכלוסיה ובוודאי שבקרב הלקוחות של הקוראים בקפה ובקלפים ומיסטיקנים נוספים שיעור החרדים איננו יותר משיעורם באוכלוסיה.
יחד עם זאת, ברור לי שישנו מתאם גבוה בין השכלה לבין חשיבה רציונלית וחוסר אימון במיסטיקה ובסגולות שונות, ככל שהאדם הנו מלומד יותר כך סיכוייו להאמין בכוחות על-טבעיים שונים קטן יותר, למרות שמדובר על הסתברות בלבד וניתן למצוא הרבה דוגמאות הפוכות לשני הצדדים, כלומר שניתן למצוא מלומדים גדולים בעלי אמונה גבוהה במיסטיקה ובסגולות וכן אנשים חסרי השכלה שאינם מאמינים בכך.
למרות שבסופו של דבר אינני בטוח ששיעור החרדים המאמינים בסגולות גבוה יותר מחלקם באוכלוסיה, אני בהחלט סבור שיש קשר בין אמונה דתית לאמונה מיסטית, ובשל כך בהחלט יתכן שאצל החרדים נוכל למצוא יותר אנשים המאמינים בסגולות שונות גם בקרב אנשים משכילים מאוד לפחות בהשכלה תורנית.
בנוגע להסברים האפשריים לגבי הסיפורים המאוששים ומחזקים את האימון בסגולות שונות, נדמה לי שהדוגמא מתורת המשחקים יכולה להסביר רק חלק קטן מהדברים. ישנם סיפורים רבים שמתארים תופעות לא טבעיות וכוחות על טבעיים, שהמבקש להכחישם נדרש לטעון שהסיפורים בשקר או בדמיון יסודם.
באשר להתייחסות שונה בין סגולות המופיעות בחז"ל ובספרי קדמונים, לבין סגולות שונות ומשונות שמקורן איננו ידוע, אינני בטוח שיש הבדל רב בין הדברים. ברור שמי שנוקט בדרכו של הרמב"ם יתקשה לקבל גם סגולות המופיעות בגמרא, בעוד שמי שנוקט בדרכם של גדולי ישראל אחרים שקיבלו את הדברים כמות שהם, עשוי להתייחס ברצינות להרבה מאוד סגולות. ברור שההולך בדרכו של הרמב"ם יתקשה להתייחס ברצינות לכל האזהרות שבספר חסידים ובצוואת רבי יהודה החסיד וגם יתקשה לחשוש לשלומה של אישה מעוברת שפסעה על ציפורניים או לשלומו של מי שאכל בשר עם דגים למרות שהדברים הללו מופיעים בגמרא, בעוד שחברו יראה בפקפוק זה חשש אפיקורסות ובעת הצורך ינסה להשתמש בכל הסגולות שבספר "טעמי המנהגים ומקורי הדינים".
מעבר לשאלות שהועלו כאן, נדמה לי שיש לשאול האם יש באמונה ובשימוש בכל הסגולות הללו משום חשש איסור שהרי הוזהרנו בתורה "לא תנחשו" ו"לא תעוננו", ונראה שהגמרא עצמה כבר עסקה בבירור דוגמאות אסורות ומותרות, נדמה לי שהרשב"א בתשובותיו נבוך מאוד בעניין וכתב שלא מצא בזה דרך ברורה.
קשה לי שלא להזכיר את הסגולות הרבות שנכנסו בשנים האחרונות לציבור החרדי דרך קופות הצדקה השונות, כדוגמת השעה התשיעית בחודש התשיעי וכמובן כל התפילות במקומות מסוימים בשעות מסוימות על ידי אנשים מסוימים. נראה שמרוב סגולות שכחנו את הדרך הרגילה לעבוד את ה' בשמירת תורה ומצוות ולזכות לברכתו כמפורש בתורה במקומות רבים. על המצב כיום אני קורא "מתחילה עובדי המקום היו אבותינו, ועתה קירבנו עבודה זרה לעבודתו".
_________________
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 14/04/2015 21:47:12
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2015 23:42 |
|
| |
תודה על ההתייחסות המפורטת. מכיוון שהנושא מאוד עניין אותי, (אני עורך מחקר בנושא קרוב במסגרת עבודת גמר), בדקתי האם ישנה ספרות מחקרית בנושא, מצאתי שאכן נושא הקשר בין רמת דתיות (Religiosity) לבין אמונות טפלות (Superstition) נחקר לא מעט. אחד המאמרים שקראתי בשם "Determinants of superstition" שהתפרסם בשנת 2007 (אפשר למצוא בגוגל סקולר), עוסק בגורמים לאמונות טפלות. מהמאמר עולים כמה ממצאים מעניינים הרלוונטיים לנושא. 1. נמצא במחקרים רבים מתאם שלילי בין רמת השכלה לבין אמונות טפלות, ככל שרמת ההשכלה עולה כך רמת האמונות הטפלות יורדת. 2. נמצא במחקרים רבים מתאם שלילי בין רמת הכנסה לבין אמונות טפלות, ככל שרמת ההכנסה יורדת כך עולה רמת האמונות הטפלות. ההסבר לכך הוא הצורך בקיומם של אמונות טפלות במצבי מצוקה. 3. והחשוב ביותר לעניינו, נמצא קשר חיובי בין רמת דתיות לאמונות טפלות, ככל שהאדם דיווח על עצמו כדתי אדוק יותר (למשל מי שדיווח שהוא Extremely religious) כך הוא נטה יותר להאמין באמונות טפלות. ההסבר המקובל לכך הוא שהדת מטבעה גורמת לאדם להאמין בכוחות על טבעיים (גם הרמב"ם מאמין בכוחות על טבעיים מן הסתם, מעמד הר סיני לא היה אירוע על טבעי? ועשר המכות?) היא מאפשרת לאדם להאמין גם באמונות טפלות הרבה יותר מאדם שאינו דתי. מכיוון שהציבור החרדי, איננו בעל השכלה ברובו (לפחות לא אקדמית), רמת ההכנסה שלו נמוכה, והוא דתי מאוד, הגיוני שע"פ המחקרים הנ"ל הוא נוטה יותר להאמין באמונות טפלות, מה שנקרא בלשוננו "סגולות". כמובן שהדבר מוגבל לסגולות הנראות כביכול כסגולות "דתיות", כמו קריאת פסוקים ולחשים מסוימים, השתטחות על קברים, תרומות לצדקה וכו', ברור ש"סגולות" לא דתיות יתפסו כמשהו שלילי מאוד, ולכן סביר שיש הרבה פחות חרדים שמאמינים באסטרולוגיה או שוחרים על פתחי רואי בקפה... יש לציין שברור שהמחקרים בוצעו על דתיים נוצריים השונים מאוד מהחרדים, ולכן יש לראות את הדברים בהסתייגות הנדרשת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2015 23:48 |
|
| |
| פסיכ_ולוג כתב: |  | יש לציין שברור שהמחקרים בוצעו על דתיים נוצריים השונים מאוד מהחרדים, ולכן יש לראות את הדברים בהסתייגות הנדרשת. |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2015 09:47 |
|
| |
היום שמעתי ברדיו איזושהי פעילת זכויות אדם מדברת על מה שקורה בניגריה עם המורדים המוסלמים וכו' והיא אומרת שלמרות שזה מאוד רחוק מאיתנו אנחנו צריכים לעשות "משהו". זה מתחבר לי גם לאלו שרוצים לעשות שלום "עכשיו", ומאמינים שצריך רק לדבר עם הצד השני ובטוח הכל יסדר.
פתאום זה התחבר לי עם הפסוק "וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם. " (ירמיהו ח יא)
והמשמעות היא שאנשים לא מסוגלים להבין שלפעמים ישנם בעיות בלתי פתירות, והם מחפשים איזושהי נחמה בפתרונות מדומיינים, כאילו שאם הם עשו "משהו" הבעיה תבוא על פתרונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2015 00:24 |
|
| |
| בןציוןכהנא כתב: | |
באשר להתייחסות שונה בין סגולות המופיעות בחז"ל ובספרי קדמונים, לבין סגולות שונות ומשונות שמקורן איננו ידוע, אינני בטוח שיש הבדל רב בין הדברים. ברור שמי שנוקט בדרכו של הרמב"ם יתקשה לקבל גם סגולות המופיעות בגמרא, בעוד שמי שנוקט בדרכם של גדולי ישראל אחרים שקיבלו את הדברים כמות שהם, עשוי להתייחס ברצינות להרבה מאוד סגולות. ברור שההולך בדרכו של הרמב"ם יתקשה להתייחס ברצינות לכל האזהרות שבספר חסידים ובצוואת רבי יהודה החסיד וגם יתקשה לחשוש לשלומה של אישה מעוברת שפסעה על ציפורניים או לשלומו של מי שאכל בשר עם דגים למרות שהדברים הללו מופיעים בגמרא, בעוד שחברו יראה בפקפוק זה חשש אפיקורסות ובעת הצורך ינסה להשתמש בכל הסגולות שבספר "טעמי המנהגים ומקורי הדינים".
|
|
אם הבנתי את דבריך נכון, בעצם אין דרך אמצע, או שנאמין בכל סגולה שנכתבה אי פעם באיזה ספר (ונקיים כל מנהג שכתוב בספר כזה) או שלא נאמין כלל בשום דבר כולל דברים שמופיעים בחז"ל, אני מתקשה להבין את דרכם של מי שציינת ש"הולכים בדרכו של הרמב"ם", שלדבריך מתקשים לקבל סגולות המופיעות בגמרא, האם הם גם לא מקיימים את ההלכות שמופיעות בגמרא עקב אותן סגולות? אם ניקח את הדוגמאות שהבאת, האם אינם מקפידים להפריד בין דגים לבשר? או לא לזרוק ציפורניים? אם אכן הם אינם מקפידים בכך, האם כך קורה גם בכל דבר ש"הם מתקשים לקבל" בגמרא? תפיסה כזו נשמעת מוזרה (ולפחות לא אורתודוקסית), שכן קשה לשים את הגבול מה יש לקבל ומה לא. בכל מקרה נדמה לי שגם אם איננו בטוחים שנלקה בצרעת אם נאכל דגים עם בשר, אנו שומרים את מסורת חז"ל ולא אוכלים זאת, וכן הלאה. כלומר יש גבול מסוים שיהודי דתי צריך לשים לעצמו, אלו מקורות הלכתיים מחייבים אותו, גבול כזה יכול להיות מחויבות לדברי חז"ל ושולחן ערוך שהם ספרים המקובלים במשך דורות בעם ישראל, ולעומת זאת חוסר מחויבות לספרים ולמקורות אחרים (כמו טעמי המנהגים השלם...). נדמה לי שהבחנה זו קיימת בקרב שומרי מצוות רבים.
תוקן על ידי פסיכ_ולוג ב- 19/04/2015 00:26:24
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2015 01:31 |
|
| |
| פסיכ_ולוג כתב: | | | אם הבנתי את דבריך נכון, בעצם אין דרך אמצע, או שנאמין בכל סגולה שנכתבה אי פעם באיזה ספר (ונקיים כל מנהג שכתוב בספר כזה) או שלא נאמין כלל בשום דבר כולל דברים שמופיעים בחז"ל, אני מתקשה להבין את דרכם של מי שציינת ש"הולכים בדרכו של הרמב"ם", שלדבריך מתקשים לקבל סגולות המופיעות בגמרא, האם הם גם לא מקיימים את ההלכות שמופיעות בגמרא עקב אותן סגולות? אם ניקח את הדוגמאות שהבאת, האם אינם מקפידים להפריד בין דגים לבשר? או לא לזרוק ציפורניים? אם אכן הם אינם מקפידים בכך, האם כך קורה גם בכל דבר ש"הם מתקשים לקבל" בגמרא? תפיסה כזו נשמעת מוזרה (ולפחות לא אורתודוקסית), שכן קשה לשים את הגבול מה יש לקבל ומה לא. בכל מקרה נדמה לי שגם אם איננו בטוחים שנלקה בצרעת אם נאכל דגים עם בשר, אנו שומרים את מסורת חז"ל ולא אוכלים זאת, וכן הלאה. כלומר יש גבול מסוים שיהודי דתי צריך לשים לעצמו, אלו מקורות הלכתיים מחייבים אותו, גבול כזה יכול להיות מחויבות לדברי חז"ל ושולחן ערוך שהם ספרים המקובלים במשך דורות בעם ישראל, ולעומת זאת חוסר מחויבות לספרים ולמקורות אחרים (כמו טעמי המנהגים השלם...). נדמה לי שהבחנה זו קיימת בקרב שומרי מצוות רבים. |
|
אני חושב שדבריי לא הובנו נכון, אינני טוען שהמאמין בסגולות נדרש להאמין בכל סגולה, בוודאי שהרשות בידו להחליט מיהו בר סמכא ונאמן בעיניו ומי לא, בדיוק כמו בכל דבר בחיים, אלא שטענתי שלהבנתי אין קו גבול ברור ומוגדר לומר במה ראוי להאמין ובמה לא.
לגבי הדוגמאות המעשיות, למיטב זיכרוני אכן הרמב"ם לא הזכיר את הצורך להפריד בין דגים לבשר והחת"ס (שו"ת יו"ד סי' קא) ביאר שהרמב"ם סבר שהיות ועל פי הידע הרפואי שבימיו אין בכך סכנה לכן אין לחוש לכך, המנהג שלנו אכן מבוסס על השו"ע שכתב את הדבר, יחד עם זאת ברור שהיות ומדובר בסכנתא ולא באיסורא מדובר בדבר מוזר, שכן אני מתקשה למצוא אנשים שאכן מאמינים שיש בכך סכנה וכדבריך מדובר יותר בשמירת מסורת.
בנוגע לציפורניים, לא בדקתי בינתיים את הדברים.
_________________
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 19/04/2015 01:43:45
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2015 09:51 |
|
| |
ישנן סגולות שבאמת עוזרות להגשה טובה.
|
|
|
|
|
