"קדושית", קהילת החרדים העובדים?
במאמר האחרון שהתפרסם בבלוג "בתוך עמי", מאת מנהלנו בצ"כ, ניתנה הזדמנות נוספת – אחת מיני רבות, לתאר באופן סובייקטיבי ומתרפק על עיר החלומות העצכ"חית – "קדושית", יע"א. אולם בשונה מהשיח העצכ"חי אודות עיר הקודש הנ"ל, בצ"כ הפך את היוצרות ביחס לעיר האידיאלית; שכן יודע כל בר בי רב כי כל זיווה, הודה והדרה של קדושית, הוא העדרה. כלומר, כמעט ולא קיימת בעולמנו אידיאליות, שלימות; יופיו של עולמנו הוא הצורך להשלים כל דבר, הדרישה האלוקית ליצור, לשנות, להתקדם – היא אבן היסוד של צידוק קיומנו.
הבעיה השנייה, הנגזרת והמשמעותית בפרשנות של בצ"כ לקדושית, טמונה בצורך לעסוק במונח "קדושית" במובן של עיר, ולא בעוד מובנים רבים הטעונים שיפור. ההבדל בין עיר – מקום מגורים, לכל הופעה קוסמית אחרת, היא שעיר כשכונה, חברה או קהילה – הינן מטאפורות העוסקות בגישה והתפיסה האנושית. לפיכך הדיון בקדושית נעשה מעניין, כשאנו מנסים לבנות לעצמנו עולם מושגים שעשוי להנחות את התפיסה. כמובן שמבחינה זו, להקים את קדושית על רגליה, הוא עצם חורבנה של "קדושית" הנכספת.
ומכאן לחטא הגדול שבמאמר – ההנחה מחוסרת היסוד, כאילו קדושית הינה קהילת חרדים-עובדים החיה את חייה בהשקט וביטחה. אומר בעדינות, כי ריבוא רכבי משא לא יכילו את הזעם על פרשנות זו, ולו בשל היותה נומינלית במיוחד; וכי מי קבע שאוטונומיה הינה תופעה חיובית, או שחרדים הם מבקשי האידיאל, או שאין כל תחום חשוב אחר – משמעותי יותר מהבעיות העומדות לפני החרדי העובד. אולי כן ואולי לא, מה שבטוח – בעצכ"ח זה לא היה עובר בשתיקה.
אולם לא בזה נעסוק, כי אם בשאלה מה באמת מפריע לחרדי העובד, עד שחפץ בצ"כ להקים לו קהילה (אני חייב עוד הערה אחת במאמר המוסגר: קהילות כאלה קיימות, לא רחוק ולפעמים כחלק מהקהילה החרדית הקלאסית. פחות או יותר ככה מתנהלת הקהילה הוותיקה בטלזסטון, בצורה קיצונית יותר יש את הקהילה של ר' מרדכי אוירבך ועוד ועוד. השאלה היא מה גרם לבצ"כ לחשוב שאין קהילות כאלה, או שהקמת קהילות כאלה תביא פתרון כלשהו – והנה הוא טועה, כי הן ישנן והן לא פותרות כמעט כלום ממכלול הבעיות). והתשובה הברורה היא, שקהילה כזו לא תפתור כלום, כל עוד המוסדות הגבוהים מסווגים לפי קריטריונים מחמירים ויוצרים סלקציה והפליה בתוך המגזר, הדבר יוצר השלכה ישירה על עולם השידוכים מכאן וכמובן, ההרחבה ממשיכה את הבעיה אחורה – פעם חשבו שאפילו לישיבה קטנה (היום מקווים זה יימשך רק עד הגן, ולא כבר מהתינוקייה). כמובן שלזה אין פתרון בהקמת קהילות, אלא באחת מהשתיים – הקמת רשת מוסדות אלטרנטיבית, בבחינת חזון "הקהילות הנפרדות" מבית מרן החתם סופר, או בהבנה עמוקה שישנו צורך חשוב למלא – שהוא משמעותי יותר מהנהירה אחרי האליטה החרדית.
גבולות הגזרה
אני יודע שהחזון נשמע מוגזם. כמובן, שאני נגד הפרדת קהילות, כי זה משחק לידי החרדיות; כלומר, הטענה של העובדים היא שמפרידים אותם, ומבחינה מוסרית לא נכון להשתמש באותו הכלי לצורך המלחמה. אולם לדעתי חלק הוויתור די טבעי כיום, אחרי שהחברה החרדית סובלת מזה מספר שנים משבר מוסרי קשה, קל יהיה לקום וללכת, או לפחות להבין שאין מה לרדוף אחרי מודה בת חילוף שכזו.
בעלי המוסר היו ממשילים את חיי האדם בעולם הזה, למי שהוצרך להגר למספר שנים לארץ אחרת, על מנת לעבוד בפרך, להרוויח סכום כסף משמעותי ולכלכל את ביתו; אולם עד שהגיע האיש, עבד והרוויח, שמע הוא שהיקר שבחפצים הוא החלב. לתומו, לפני שעזב האיש את העיר כשסכום עתק באמתחתו, המיר את המטבעות לשטרות ואת השטרות למטילי זהב, ליהלומים ול... חלב. מה גדלה אכזבתו, כשהגיע לביתו והבין שהחלב, שהינו מצרך יקר בעיר בה עבד – לא זו בלבד שהוא זול בעיר בה הוא מתגורר, אלא שגם הוא החמיץ בדרך...
והנמשל ברור. החברה החרדית אמנם מוכרת המון נרקסיזם, אבל רוב הצ'קים שלה חסרי כיסוי. את רמת החינוך החרדי, לצערי אני מכיר היטב ואף כתבתי כאן מספר פעמים בנושא; על מה שעדיין לא כתבתי, ניתן היה להבין מכנס הרבנים שהתרחש בשבועות האחרונים. לא אגדה היה, כי עינינו ראו ואוזנינו שמעו איך רבנים מסבירים למה חייבים אנו להיות עניים, למה אסור להשכיל ומדוע תכליתנו להיות שוטים ונשלטים על ידי צינורות הפרנסה הקהילתיים, שייקבעו מאיזה סכום אנו מורשים להתפרנס, מי מתוכנו יזכה להאכיל את ילדיו ומי ימיתם ברעב (אם עד עתה הסלקציה קבעה באיזה מוסד תלמד, כעת היא אחראית על מזון ילדיך). בעצם החלק הכי מכעיס בסיפור, זה שאף אחד מהיושבים בכינוס הנ"ל לא מקיים בחייו הפרטיים את מה שהוא עצמו אמר...
אבל הם ה"גדוילים", ובלי "נאמנות" ל"גדוילים" אתה בכלל לא "חרדי". נו נו. קודם קובעים מי הם הגדוילים; גדולי ישראל כבר מזמן אינם בהכרח אנשים צדיקים ותלמידי חכמים, אוהבי ישראל ועובדי השם. מה לעשות, כאלה יש גם בחב"ד ואצל המזרחי. אז הנאמנות לגדוילים היא בלוף, כי באמת יש מספיק גדוילים שחושבים קצת או הרבה אחרת ממה שדלו מהגדוילים שבחרת סלקטיבית, שספק גדול אם התכוונו למה שהוצא מפיהם. קשה להאמין שמישהו בשמים מאריך אותך על זה שבחרת למי להיות נאמן.
והנה מעשה מאזור מגוריי (אולי בכמה מערי הארץ, לא בדקתי), בחודש האחרון מתנהל קמפיין מסיבי של הסברה על אירוע חשוב מאוד שהולך לשנות את פני הקהילה. האמת שאפילו אני, הסקפטי והשמרן, התחלתי להסתקרן. למפרע הסתבר שאיזה מפיק החליט לעשות כסף על גב הציבור, ערך סרט על כמה שאנחנו רשעים ושכל מי שמחזיק אייפון רחמנא-ליצלן, ראוי להשליכו לכלבים וכו' וכו' – וכך הוא עובר מעיר לעיר, כשכל הקהילה חייבת לקנות כרטיס לאירוע ולצפות בסרט. בקיצור, שוב מצאו איך לעשות עלינו קופה; לכפות עלינו לשלם עבור מוצר מיותר מבחינתנו (או לא מיותר, אבל על זה לא שאלו..). והנה ההורים מפחדים ממה שישאלו את הילדים בחיידר, איפה היה אבא ביום שלישי בערב; סהדי בשמים שפגשתי הורים שמפחדים מילדיהם. נזכרתי בסיפורים על הק.ג.ב., לא יודע למה, אבל גם נזכרתי בדברי הבעל שם טוב:
"תלמידי חכמים ראשים מוכיחים את העם בשער בת רבים, צריך ליזהר בתוכחת מוסר שיאהב אותם ומצד אהבה מוכיחם, כמו אב האוהב את בנו שחרו מוסר, וכמו שכתוב: "כי את אשר יאהב ד' יוכיח", וכיוצא בזה; אבל אלו שרוצין להתגדל חס ושלום על ידי זה וכיוצא בזה וכו' שאינו לשם שמים ומעורר בקול, וכמו ששמעתי פירוש הכתוב: "היתה לי דמעתי לחם", ושמעתי ממורי שחס ושלום על ידי זה [נקרא שטנה, שמתעורר השטן על ידי בכייה שמעוררין המוכיחים], וחס ושלום גורם מדנים בין ישראל לאביהם שבשמים, וכמו שזכרתי בביאור "וידבר העם באלהים ובמשה כו' וישלח ד' בעם את הנחשים השרפים", שהם שני מיני מוכיחים..." (בעל שם טוב על התורה, קדושים יג)
אולי זו סתם תחושה שלי, שהמנהיגים השונים ומנהלי המוסדות צוחקים לנו בפנים, ובמקום להפנים ולברוח אנחנו מתחננים, אולי בכל זאת...
ישיבת לידה כמשל
מכיון שלדעתי הרעיון שאני מציע לא נפלא הוא ולא רחוק, גם הכרחי הוא – כי לא ירחק היום שלחלוטין לא נוכל (ובשלב מסוים רוב חברינו גם לא ירצו) לשלוח את ילדינו למוסדות הקלאסיים, ואם לא אנו ננהל מוסדות המתאימים לנו – להשקפתינו, מי ינהל אותם?
למעשה, לא רק שאין הרעיון רחוק, הוא התרחש בעבר, כשהתקיימה הפרדת הקהילות עם הקמת "אגודת ישראל" – כבר אז נוסתה סלקציה, היו מאז עוד כמה סלקציות עד עתה (מאחת מהן ברחו האדמו"רים מסאטמר ובעלז, לא יודע למה). כבר אז התעוררה השאלה, כשדיברו על נאמנות לגדולי ישראל אחרי שהחליטו מי גדול ומי לא; ברוב הישיבות היו מחתרות נגד אגודת ישראל; בכל עיר היו מספר מתנגדים. אני מציע לקרוא על זה בספר "פרקי זיכרון" – אוסף ראיונות עם הרב יעקב ברמן, שהיה יד ימינו של הרב ריינס.
הרב ריינס היה עד אז כאחד מגדולי הדור (ניתן להשיג מסמכים הקשורים לאירועים משמעותיים ביהדות אירופה של אותם שנים, ולחזות שהרב ריינס מופיע באופן קבוע עם השורה הראשונה של גדולי אותו הדור); אבל כשנבחרו הרבנים לפי השקפותיהם, הגיע מצב שהרב ריינס נסע לר' יצחק אלחנן ומסר לו את כל כתבי התורה שלו, לאמור: אם יש למישהו בעיה, אני מחזיר את פיקדון הרבנות – כל הרוצה ליטול, יבוא וייטול (כמובן שר' יצחק אלחנן עודד אותו לשוב לתפקידיו הרמים. ככלל – באופן מפתיע, מי שמכיר את ההיסטוריה יודע שגדולי הדורות נהגו למנוע עצמם מחילוקי דעות בעם; גם הרי"א לא התערב אז במחלוקת המזרחי ואגודת ישראל).
אז הוצע להקים ישיבה בלידה, ישיבה שתכיל את בעלי ההשקפות השונות – ישיבה שתחסוך מהצעירים את הזמן להתחבא כשקוראים עיתון, או לכתוב מאמרים בעילום שם. כנראה שגם אז, כמו היום, היה מי שהפחיד – שתלמידי הישיבה בלידה יתקלקלו ויישרו מן היהדות; אבל הרב ברמן מתעקש שלא היו מלידה יותר פורשים מאשר מטעלז. לדבריו האגדות שחולקות על כך, הן שקר של אינטרסנטים. מעניין שאז, כמו היום, ידעו לכרכר בנאמנות לגדוילים, אבל כשהוקמה ישיבה בראשות הרב ריינס והעילוי ממייצ'יט הפסיקו להיות נאמנים לגדוילים והתחילו לומר שיש שם קלקולים. מעניין מה יגידו כשסוף סוף יתפתח דיון רציני על נושא הנשירה במגזר החרדי כיום; אם גם אז יאמרו שיותר חשוב למנוע נשירה מאשר נאמנות לגדוילים, או שאז יסובבו את ההשקופע לכיוון אחר. מעניין.
סיכום
לגופו של עניין, קדושית לא תיבנה על ידי יצירת קהילות ובניית ערים, גם לא תיבנה היא על ידי התרפקות וכניעה לרוחות זרות. אדרבה, היסוד הראשון בתקנון-קדושית הוא מניעת חדירה לחיי הפרט; שיפוטיות ביחס לאינדיבידואל תהיה עוון חמור בקדושית, אולי אפילו גזר דין מוות – כי מה בין זה לרוצח? תעיר לו, תטריד אותו, תפעיל עליו לחץ דרך הילדים והשכנים – הרגת את נפשו!
עם קשר ובלי קשר לקדושית, יש לחשוב על תהליך שיאפשר לאדם לבחור אם רוצה הוא להיות תלמיד חכם או איש העולם הגדול, מתמיד או מפרנס – מבלי להתייחס להשקפתו על הצד השני. לדעתי, הצעד הזה הוא ההצלה הגדולה ביותר שיש לתקן בדורנו, כי כמה צעירים מתחנכים על צד אחד – למשל, רק תורה – וזה לא מתאים להם, ואחריתו עדי אובד. המציאות מוכיחה כאלף עדים, שזה יותר מסוכן ליהדות מכל מייקרוסופט, אפל וסמסונג ביחד.
התהליך חייב להתחיל כהימור על כל הקופה, כי כל צעד פחדני ינוצל על ידי הצד השני. ישנה אפשרות של ברירת מחדל – הגירה לכיוון המזרחי וחבריו (אישית אני תומך בזה, בעיקר כי זהו הנכון והקל במצב הנוכחי); האפשרות השנייה, הריאלית יותר, היא יצירת עולם אלטרנטיבי, באמצעות ישיבות חדשות בעלות אופי השקפתי ליברלי (בלי קשר לתוכן הלימודים שיילמדו בהם, העיקר שהסגנון יהיה נעים ומכיל), וכן ישיבות ומוסדות קיימים, שיבינו את הצורך ויתמכו במהלך.
