| נשלח ב-17/2/2016 20:05 |
 |
| |
| tamar8 כתב: |  | | לפני מספר ימים , שיצאנו לשידוכים...חלקינו היו פרי בוסר, שהרגישו בשלים ומוכנים לעול החיים.עברו מספר שעות וכמה דקות.ופתאום כבר יש דיבורים קצת אחרים..החיים נקראים ונראים בעיניים בוגרות יותר.בעיניים שראו עולם.ראינו מסביבנו אנשים שנשאו, מגדלים ילדים,הם וגם אנחנו עשינו שינוי.עבדנו בעבודת שונותהתמודדנו עם אתגרים,ועשינו זאת בפרט (סגול)לגמרי..התחשלנו לבד..האם לדעתכן/ם החשובההתמודדות פרטנית.מעצבת את האישיות שונה, מאשר זוג שמתמודדים יחד?האם בניה אישית עצמאית אצל רווק שונה מאשר בנייה משותפת?יש לה בונסים? מינוסים?מה אומרות/ים? |
|
אני חושבת שהקב"ה תכנן את העולם הכי טוב שאפשר, ולכן, הכי טוב בשבילנו הוא להתבגר לבד עד החתונה - זה בעצם מה שמכין אותנו הכי טוב לשלב הבא: להתבגר ביחד...
לדעתי, שני ה"סוגים" האלה של ההתבגרות הם פשוט שני שלבים... אחד שמכין לשלב השני.
ההתבגרות לבד - יש לה היתרונות שלה, שהם בניה עצמית ללא התחשבות בצד נוסף. האדם שקוע בלבנות את עצמו - אך בהתחשב כמובן בסביבה החל מהגיל בו מבינים שקיימת סביבה... ובגיל יותר מתקדם - האדם בונה את עצמו כבר בהתאם וכהכנה לחיות לצד אדם נוסף.
וההתבגרות זה לצד זו - זה שלב ההמשך. אני לא יודעת להיגד הרבה על השלב הזה כמובן.. כשאתחתן ואזדקן אולי אזכור לספר לך
|
|
|
|
|
