מסיבה שאיננה ידועה לי, ניכרת לאחרונה עליית מדרגה בפעילות העניפה של המלחמה בלימודים האקדמיים. אולי זה פשוט מעניין אותי, כיון שזה תחום העיסוק שלי, אבל בכל מקרה מדובר בעשרות כתבות שונות ומשונות העוסקות בהכפשת ההולכים לאקדמיה.
הגדיל לעשות הרב זלזניק שליט"א מישיבת "מאור התלמוד", שטען שמי שהולך לאקדמיה נכנסת בו רוח קליפת בלעם וכולו נעשה טמא ומשוקץ, עד כדי כך שגם לימוד התורה שלו איננו שווה מאומה. (הוא התנסח בעוד ביטויים שונים, יש ע"ז אשכול בפורום הראשי כאן)
כמובן שלא אכתוב כאן על הנושא שדיבר הרב הנ"ל, כי אינני מבין בעיבור נשמות וקליפות וכדו'. רק אנסה לסכם מעט בנושא זה לפי ראות עיניי, באופן שעשוי להועיל לאלו מאיתנו שעוסקים בתחום או מתלבטים בינם לבין עצמם.
מנגד, גם בתוך ציבור שוחרי האקדמיה בפרט, והמתחדשים למיניהם בכלל (לדוגמה אני, לא רואה את עצמי כמתחדש, בניגוד לאחרים), יש לא מעט חילוקי דעות שלא מובילות לאיחוד, על ידו יהיה אפשר להפוך לקהילה אחידה וחזקה, שפטורה מפרוטקשן ומס שפתיים לכל מיני.
ובכן, אפרוס מספר טענות ואנסה לעמוד על טיבן:
· ה"גדוילים" אסרו ללכת לאקדמיה, ואכן היא הובילה לקלקולים, כמו הרפורמה.
זו טענה פופולארית, ונעשה בה שימוש בעיקר על ידי דמגוגים או אינפנטילים, שלא מודעים לעובדות או מתעלמים מהן.
לגבי הגדוילים, אני בהחלט חושב שזה לא מושג נומינלי. גדוילים, לפי מושגינו כיום, פירושו: "רבנים שחושבים כמו מה שאני/אתה/הוא חושב". שאם לא כן, הייתה בדיקה מקיפה יותר והיינו מגלים שרוב גדולי ישראל תומכים נלהבים באקדמיה וחלקם אפילו למדו בה.
מבלי להיכנס למושג ההלכתי של מהות "גדול הדור" (לדעתי הוא לא קיים, וגם מי שחושב שהוא קיים ודאי לא היה מגביל אותו רק לרבנים מהסוג הרצוי, אז נראה לי שעדיף לוותר על הדיון בזה...). עקורנית, אני מאמין שהם חייבים להיות א) תלמידי חכמים מופלגים, אוהבי תורה ויראי שמים, ב) מחוברים לציבור ומודעים בדרכים בלתי אמצעיות במתחולל בנפש היחיד והקהילה.
אובייקטיבית, אין ספק הרה"ג ד"ר ליכטנשטיין מהגוש הוא אחד המיוחדים שבגדולי ישראל, גם הרה"ג ד"ר ערוסי מקריית אונו ראוי לתואר דומה. עקרונית, ובהשוואה למושגי הגדוילים של המגזר החרדי, אין כל סיבה לא לראות ברב שרלו ועוד, גדולי ישראל. (יש גם רבנים מהזן החרדי, כמו הרה"ג דיוויד, שאישתו – ביתו של הרה"ג הוטנר - ד"ר לפילוסופיה)
ככלל, רוב רבני הצה"ד, שלפחות לדעתי הרבה יותר ראויים להקרא גדולי ישראל, מנהלים במוסדותיהם מכוני הוראה אקדמיים ברמה כלשהי ושולחים את בנותיהם לאקדמיה.
האם הרבנים החרדים מוגדרים אצלי גדולי הדור? – בוודאי, שלא! – רוב הרבנים החרדים נותנים יד או שותפים באופן אקטיבי לעיוות חלקים בתורה לצורך ביסוס ההשקופע וכדו'. בפורום ספרים וסופרים, יש חבר טוב שלנו שכתב מספר אשכולות בנושא סילוף הלכות בית הבחירה, על ידי רבנים שמטרתם שיהודים לא יעלו להר הבית. מדובר בעיוות של חלקים בסיסיים כמו משניות ופסקים פשוטים של הרמב"ם.
לאחרונה היה סיפור עם בחור ישיבה שלא החזיר אייפון, בטענה שגדוילים אמרו לו שאסור. שמעתי אחר כך שמות של כמה גדוילים כאלה. אין לי מושג איך הם מתמודדים עם משנה פשוטה במסכת שביעית שבית הלל מתירים למכור פרה חורשת בשביעית וכו' וכו'.
אני לא נכנס כעת לשאלה האם צודקים אותם גדוילים או לא. יש על זה ספר של מארק שפירא, ראו אשכול עליו בפורום ספרים וסופרים. אני רק לא חושב שמנהיגי ציבור שלא ניתן לעקוב אחרי פסקיהם בפרספקטיבה של טקסטים תורניים, ראויים להיקרא גדוילים. כי לא ניתן לעשות היקש מפסק לפסק שלהם, לא ניתן לבקר את פסקיהם או לבחון בהם עקביות (פשוט בגלל שאין להם קו ברור של מקורות לדבריהם).
ככלל, הציבור לאט לאט מתחיל למאוס בהוראות של הגדוילים. בתקופה האחרונה התגלו כ"כ הרבה פרשיות איומות שלא טופלו על ידי הגדוילים (בין אם הם ידעו ובין אם לא, זה מוכיח שלא ניתן לסמוך רק על ההוראות מהם) – החל בוועדות צדקה כביכול וכלה במעשים מגונים מגוונים. כך שאני חושב שזה קצת מסוכן לסמוך רק על זה.
ועכשיו בקשר לעובדות: האקדמיה לא מתחילה ונגמרת ברפורמים, חלק גדול מאוד ביהדות הלך לאקדמיה ובשנות ה-60 רוב הרבנים המבוגרים שהיו גדולי תורה, היו בוגרי אקדמיות שונות באירופה. הרפורמים רק זיהו בעיה, שהציבור לא נותן אמון בתורה וצריך מקבלה מודרנית. הם צדקו, ולא פלא שהם הקהילה היהודית הכי גדולה בארה"ב, רק שכמה טעויות שלהם ושלנו, גרמו לנתק בינם ובין פתרונותיהם, אלינו.
· באקדמיה לומדים כפירה
זו עובדה לא מאוד נכונה. יש חלקים באקדמיה שמבוססים מדעית, רק על תורות כפרניות. זה קשור למדע ולא לאקדמיה, אין לי מושג מה הבעיה בזה שאדם לומד שהמדע כופר, הוא פשוט יודע את האמת. השאלה מה עושים עם זה, יש אפשרות לגשר ויש אפשרות להתעלם – כלומר, להאמיןם, שהמדע – שהוא הכלי השפיט היחיד והיום ועובדה, שאנשים נוסעים באוטו וטסים במטוס בזכות המדע – כופר. כלומר, האמת היא הכפירה והשקר הוא התורה. עפ"ל.
· האקדמיה לא תועלתית, ניתן להתפרנס ללא אקדמיה
זו טענה חשובה מאוד, אבל בעייתית מאוד. זה נכון שניתן להתפרנס ללא אקדמיה, השאלה כמה מהלוחמים באקדמיה מאשרים פרנסה בשוק החופשי והאם הוא באמת שמור יותר מבחינה דתית.
לגבי זה שאנשים בא להם ללכת לאקדמיה, ראה להלן.
· עובדה, כל מי שהלך לאקדמיה אינו בן תוירע יותר
זה נכון, אבל מבורך. בן תוירע לפי ההשקפה הקלאסית, הוא אדם שנראה ופועל באופן מאוד שבלוני ובנוסף לכל, חושב שהוא היחיד שמייצג את התורה. אבל למעשה אלוקים מסתדר ללא עו"ד, בן תוירע זה אדם ששומר על התורה ועושה מה שהיא אומרת, גם כשזה נראה ההיפך מבחינה היסטורית: אמרנו כבר "אפילו על ימין שהוא שמאל"?
· האקדמיה גורמת למעמדות כלכליים, שיבואר יום שאנשים לא ירצו ללמוד תורה כדי להיות עשירים
זו תענה נכונה לכאורה, שנוצרת תחרות על הכסף ואנשים יעזבו את התורה כדי להתעשר. השאלה היא מה המצב הנתון והאם הוא טוב, שאנשים בורחים מהתורה ומהקהילה כי הם רואים את המצב של עוני ובערות. אני גם חושב, שמאוד משמעותית הבעיה, שעובדה שאנשים מעוניינים ללכת לאקדמיה, צריך לראות את זה כמציאות ולא כחשש.
ולמען האמת, זה בכלל לא מתחיל באקדמיה, אלא בליב"ה. ישנה השתדלות שאנשים לא יהיו חופשיים ויבחרו את מה שטוב להם לבד, ולכן הופכים אותם לשונאים ונרקסיסטיים ונבערים, כדי שחלילה לא תהיה להם הזדמנות לבחור לבד את מה שטוב להם.
יש מאמר של הרב דסלר שהמעלה הגבוהה ביותר היא עבודה "מתוך הכרח". כלומר, האדם יודע שהוא חייב לעבוד את ה' כי זו האפשרות היחידה. נראה לי שההכרח החיצוני – שאדם יבחר בתורה כי אין לו אפשרות אחרת טכנית, מונע את קיומו של ההכרח הקדוש (עליו דיבר דסלר) – להבין שהאדם מוכרח לממש את האמת ולעבוד את ה'.
איפשהו קראתי על כך, שהיה מאוד חשוב שהרופא למרות שהוא ד"ר ואקדמאי וכו', ירגיש אינסטלטור, שעוזר לאנשים לפתור בעיות. הרעיון בזה, שלימוד תורה הוא מקצוע מעולה, והשאר זה סתם לעזור לחברה. אני מאוד מתחבר לאמירה הזו, ואני שואל את עצמי למה היא הובילה:
הרעיון הוא לא להעריך אנשים, אא"כ הם לומדי תורה או עובדי ה' באיזושהי רמה. ואיכשהו אנחנו מגלים שגם לומדי תורה ועודי ה' מתבזים, כי הם לא בהשקופע ולא שומעים למורון פלויני, ומה שווה כל הלימוד שלהם וכל המצוות שלהם אם הם "מתנחלים הזויים", או הפלג הזה או הזה. מעניין. בכלל אני חושב שהחינוך החרדי מיוסד במידה רבה על לבזות את הזולת בכל דרך.
אולי כדאי לחשוב על אלטרנטיבה אחרת, לכבד כל אדם באשר הוא? ואז גם האקדמאי העשיר (בטח) יכבד את האברך העני ועם חינוך והכוונה כל אחד ילך לאן שמתאים לו, אם לישיבה או לאקדמיה. האם זו באמת הבעיה, שיבזו לומדי תורה או שזה רק תירוץ?
מבין השיתים ניכר, שהבעיה האמיתית היא חוסר היכולת להתמודד עם דעות אחרות או אלטרנטיבות כלכליות וכדו'. העובדה שמי שהולך לאקדמיה בד"כ לא הוא מתעשר, אלא מי שהולך לשוק החופשי, ודווקא שם יש הרבה יותר נסיונות... אבל מה שחשוב, זה שחלילה לא תהיה אפשרות אחרת מהמוכרת, כי זה יגרום למישהו להרגיש שהוא חייב לחשוב שניה...
· אולי כדאי להחמיר, ולחוש לדעות שאסרו את האקדמיה
זה נגזר נוסף של אותה השקפה. אדם שלא יודע מה המטרות שלו, מחמיר, אדם שמבין מה צריך ומה לא, יודע שלפעמים מה שבשביל פלויני חומרע בשביל אלמויני קולע.
זה גם קשור לעבודת ה' מתוך הכרח. החרדיות הקלאסית סוגרת את הדלת להתעלות הרוחנית הגבוהה. או בקיצור נתקעת בבינוניות של גדוילים וחומרעס, אבל לא מתרוממת לידיעת ה' וידיעת התורה (לפעמים גם עדיף להתעלם או לא לדעת תורה, וכל הבור מחבירו וכו').
