| נשלח ב-29/5/2017 13:55 |
 |
| |
אז אחי הקטן ממני התארס (נעקפתי)
יצא לי לא פעם לקרוא ולשמוע מבני משפחה נעקפים על הקושי שלהם עם זה ולא הבנתי אותם .חשבתי לתומי אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו. אמש זה קרה ואחי שקטן ממני התארס . אני כל כך מבסוט ושמח בשבילו ולרגע לא מפריע לי שעקף אותי אלא ההיפך טוב שהוא לא חיכה לי זה היה מלחיץ אותי למהר ולעשות טעויות. ועכשיו אני לא מבין את אלו שקשה להם עם זה זה הרי בן משפחה שקרוב למה לעכב אותו בגלל שאתם מעוכבים ההיפך תנו לו לרוץ הלאה שלא יהיה מעוכב וירגיש מה שאתם מרגישים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2017 14:10 |
|
| |
זה לא שקשה לפרגן. קל לפרגן וזה כיף! ומגיע אוטומטית מאהבה של בני משפחה. אבל העצבות שמקרה כזה מביא לרוב האנשים היא התחושה של "הצוציק הצליח איפה שאני נכשלתי" וזה מבאס. נ.ב. השמחה והפירגון לאח חא סותרים את הבאסה... אולי פרצוף עצוב לא יכול להתקיים במקביל לפרצוף שמח, אבל הוא יכול להתקיים בשניה שאין פרצוף שמח. וזה קורה מתישהו. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2017 17:32 |
|
| |
זה כאילו שהתייאשו ממך
ופנו לאחיך הקטן,
עכשיו תתכונן שעוד אח
אחות יתארסו להם
ועוד אח אחות ----
ותצטרך לרקוד בחתונה שלהם.
.בקרוב אצלך, אמן
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי רציף ב- 29/05/2017 17:32:38
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2017 21:33 |
|
| |
אנשים מבלבלים בין קושי אישי לפרגון לשני.
לרגע לא חשבתי שאני אמורה לעכב מישהו מהאחים שלי. לרגע לא חשבתי שלא מגיע להם לבנות את חייהם. שמחה בשבילם, משוגעת על הילדים שלהם.
ובכל זאת, לנשוק לגיל שלושים, לרקוד בחתונה של אח רביעי כשאת עדיין לבד, ללחוץ את הידיים לכל המרחמים מסביבך, זה לא קל.
לך זה קל? אשריך. אנשים שונים, הרגשות שלהם שונים. זה בסדר.
רק תבין שכקשה לנו זה לא כי אנחנו לא מפרגנים להם. אלא כי זה מדגיש את המצב שלנו.
חדווה תקיעא בליבאי מסטרא דא וכו...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2017 11:11 |
|
| |
| כוזרית כתבה: |  |
אנשים מבלבלים בין קושי אישי לפרגון לשני.
לרגע לא חשבתי שאני אמורה לעכב מישהו מהאחים שלי. לרגע לא חשבתי שלא מגיע להם לבנות את חייהם. שמחה בשבילם, משוגעת על הילדים שלהם.
ובכל זאת, לנשוק לגיל שלושים, לרקוד בחתונה של אח רביעי כשאת עדיין לבד, ללחוץ את הידיים לכל המרחמים מסביבך, זה לא קל.
לך זה קל? אשריך. אנשים שונים, הרגשות שלהם שונים. זה בסדר.
רק תבין שכקשה לנו זה לא כי אנחנו לא מפרגנים להם. אלא כי זה מדגיש את המצב שלנו.
חדווה תקיעא בליבאי מסטרא דא וכו... |
|
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2017 22:34 |
|
| |
| טום888 כתב: | | | כוזרית כתבה: | |
אנשים מבלבלים בין קושי אישי לפרגון לשני.
לרגע לא חשבתי שאני אמורה לעכב מישהו מהאחים שלי. לרגע לא חשבתי שלא מגיע להם לבנות את חייהם. שמחה בשבילם, משוגעת על הילדים שלהם.
ובכל זאת, לנשוק לגיל שלושים, לרקוד בחתונה של אח רביעי כשאת עדיין לבד, ללחוץ את הידיים לכל המרחמים מסביבך, זה לא קל.
לך זה קל? אשריך. אנשים שונים, הרגשות שלהם שונים. זה בסדר.
רק תבין שכקשה לנו זה לא כי אנחנו לא מפרגנים להם. אלא כי זה מדגיש את המצב שלנו.
חדווה תקיעא בליבאי מסטרא דא וכו... |
|
_________________
|
|
כן... נחמד לקפוץ לבקר פורום מקסים מהעבר :-)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2017 19:46 |
|
| |
| לומד_עובד כתב: | | יצא לי לא פעם לקרוא ולשמוע מבני משפחה נעקפים על הקושי שלהם עם זה ולא הבנתי אותם .חשבתי לתומי אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו. אמש זה קרה ואחי שקטן ממני התארס . אני כל כך מבסוט ושמח בשבילו ולרגע לא מפריע לי שעקף אותי אלא ההיפך טוב שהוא לא חיכה לי זה היה מלחיץ אותי למהר ולעשות טעויות. ועכשיו אני לא מבין את אלו שקשה להם עם זה זה הרי בן משפחה שקרוב למה לעכב אותו בגלל שאתם מעוכבים ההיפך תנו לו לרוץ הלאה שלא יהיה מעוכב וירגיש מה שאתם מרגישים. נשלח מהאנדרואיד שלי |
|
להיפך, עכשיו דווקא אתה לחוץ יותר, כי הנה, אפילו האח הקטן מתארס, מה איתי?
לאט לאט כולם יעקפו ואני אנה אני בא?
אני לא רוצה שיעקפו אותי בשום פנים ואופן.
לא מעקבת, אבל מתפללת מאוד מאוד שאתארס לפני הקטנים, זה בושות.
גם אם לא תחשוב זאת במודע, תהיה מחשבה קטנה קטנה- איך הוא כן, ואני עוד לא
איך הוא מהר, ואני כבר בגיל כך וכך ועוד לא, מה יש לו שאין לי, סך הכל פצפון הילד. ועוד שאר ירקות ומחשבות של היצר הורע
|
|
|
|
|
