זה היה אמור לקרות השבוע...

בס"ד

זה היה אמור לקרות השבוע..
יושבת לי מוקפת חברות על כיסא כלה
מולי מובל בחור נרגש,
בא לכסות את פניי.
אני צועדת לחופה כאחוזת חלום...
ומתעוררת לקול ניפוץ כוס הזכוכית.

בום.

אך לא היה זה קול של זכוכית נשברת,
אלא של שני לבבות שהתנפצו לרסיסים
הרעש מחריד אותי.
אני מצמידה את הכרית בחוזקה אל שתי אזניי
לא לשמוע, לא להיות שם.
אבל המציאות חזקה ממני.

זה יכול היה לקרות השבוע,
ולמרות שהגיון החליט אחרת,
עוד שמעתי סביבי את מנגינת החופה המוכרת..

לא עוד!

אני מתרוממת מהרצפה,
מביטה במראה בעיני שלי,
מבטיחה לעצמי בקול 
שבבית אחר מתפלל לו בחור, מחכה רק לי.