בס"ד
נושא הילודה היה ונשאר אצלי תמיד במקום האפור...
מצד אחד מאורע משמח,ילד יהודי נולד לעולם
מאידך כל תהליך הגידול שלו נראה לי ארוך ומתיש מדי
כאב,רעש,לכלוך,בכי,לילות בלי שינה והרבה כאבי ראש עד שסוף כל סוף נכנס הוא תחת החופה...(ואם זה ילד/ה כמוני...אז "החופה" הזו בהחלט לוקחת זמן
)
באחת השבתות האחרונות...
אחי,גיסתי וכל האחיינים באו לשבת מאחדת בחיק משפחתי
באיזשהו שלב כל האחיינים רצו לעבר חדרי,
בערבוב של קולות ילדותיים שובבים
אני בדיוק שוחחתי עם אחותי בחדרי...
כשלפתע כולם באו לחבק אותי
אני כמובן קיבלתי אותם בשמחה ושלפתי חטיפים מהשקית הגדולה,כשהם מביטים בסקרנות;מה יהיה הפעם
כל אחד קיבל משהו "מעניין" וחייך חיוך גדול...
גיסתי נכנסה עם התינוק ה"חדש"...
לקחתי אותו לזרועותיי,כשבידי חבילת במבה גדולה...
כך יצא שהאכלתי את התינוק בבמבה וכל האחיינים האחרים יושבים לצידי ומחכים לתורם...
ממש הרגשתי "מבוקשת"...
אך מה שהיה מתוק,שכולם יחד ניסו לספר לי מה חדש ומה הם למדו...
האחיין שלא ממזמן חגג 3, לוקח סידור קטן,נצמד אלי ומתחיל לקרוא לי את אותיות הא' ב' כשהשני נצמד מהצד השני,מושך לי בשרוול,מרים את קולו כדי שאשמע אותו ומתחיל לספור עד 100 כשהשלישי מתחיל לספר סיפור מצחיק ששמע בכיתה
וצוחק צחוק שובב
כשבמקביל התינוק שולח יד קטנה,כתזכורת שנגמר לו מלאי הבמבה...
עד שלקחתי פיקוד ועשיתי סדר,התחלתי מהקטן לגדול,כשמדי פעם הגדול מנסה "לגנוב" את ההצגה...
כל אחד שסיים להראות כמה הוא "חכם" קיבל כמות ענקית של במבה ונשיקה...
כשבמקביל האכלתי את התינוק הקטן...שחייך אלי חיוך מתוק
פתאום הבנתי את המשפט "ילדים זה שמחה"
זה היה כ"כ מלכד ומרגש שכולם ביחד היו כך לצידי,כשכל אחד מהם מתוק וחכם יותר מהשני... לראות את השמחה והשובבות שלהם
וכמובן שהיה כיף להכנס לתוך בועת הרוגע והשלווה שהתינוק משרה כשהיה בזרועותיי,לראות אותו אוכל את הבמבה בביסים קטנים כמו אפרוח קטן...
זה לגמרי חוויתי
אז נכון שלגדל ילדים 24/7 זלא פשוט
זה סזיפי.מחייב.מתיש לפעמים.
אך החיוך שלהם.השובבות,שמחת החיים והצחוק המתגלגל שלהם...
שווה את כל המאמץ שבדרך
אז נכון שהייתי ממליצה לכל בחורה שבעתיד תהיה אמא בעז"ה,לדאוג ולפנק גם את עצמה,במקביל לגידול הילדודעס,להביא ילדים בקצב שנכון וליצור לעצמה רגעים שקטים ונעימים וכמובן לערב את בן זוגה בעזרה/החוויה בגידולם...
או לקחת עזרה חיצונית כשצריך...
אך לא לשכוח לעולם,למרות הפעולות המתישות בדרך לגידולם,את היופי והשמחה שהם מביאים לחיים ולנו...
אם פעם לא ממש הבנתי מה הכוונה של השיר "ילדים זה שמחה,ילדים זה ברכה"...
כשהאחיינים/יות שלי לצידי...אני מבינה
כשאני רואה את אחי/יות הקטנים מתנהגים ברוחב לב/לומדים יפה ומשקיעים/עוזרים בבית ומתפללים מכל הלב
אני מבינה שלמרות שיש גם רגעים מבאסים עד שהם גודלים
...
הם בעיקר נשמות טובות
ואם מאמינים בטוב שיש בילד,נוהגים בו בכבוד ובאהבה יחד עם גבולות נעימים...ומדגישים בהם את הטוב ואת היהלום שבהם
הם גם יודעים להחזיר אהבה ונחת,לא רק כקטנים,אלא גם ובעיקר כשהם גדלים ונהיים נערים ואף שפורחים מהקן...
אז אם תשאלו אותי היום, אחרי זוגיות במה כדאי להשקיע בחיים?אגיד בילדים(בצורה מאוזנת כמובן(;)...
ורק אח"כ(אם זה אפשרי)בקריירה מוצלחת/קריירה אהובה
גם כי זה ערך ביהדות
וגם כמובן כי זוגיות ומשפחה,כשמשקיעים נכון(ולומדים(;),יכולים להביא שמחה ואושר יותר מכל הצלחה אחרת בחיים
באהבה,
חייכנית
