בס"ד
קצת חשבתי על מה שכתבתי,השבת
המשפט "אתם הוכחתם לאורך כל ההיסטוריה שניצלתם את כוחכם לרעה", נשמע "קצת"מכליל ומוקצן...
ברור שהיו גם הרבה גברים טובים ומי שהלך על פי תורה באמת,כיבד את אישתו יותר מגופו ודאג לה אפילו יותר מהיום,כשהכל משובש והרבה שכחו את אחריותם
אני בטוחה שהנשים של פעם נהנו לפחות מחיים רגועים ושלווים...(במיוחד הכנועות
)
אך שוב,הן היו תלותיות מאד...
לפעמים זה טוב ולפעמים לא...כך שגם היום לפעמים הפמניזם טוב לאישה ולפעמים מזיק לה ומרע את חייה.לא כל הזרמים הפמניסטים,נולדו מהמקום של להלחם בגברים,כגברים,אלא באלו שמקטינים את האישה/שולטים/אלימים בשיח ובפיזי/מדכאים אותה...כך שבסיס רצונן הוא טוב,הרצון הוא להעצים את האישה ולדאוג לעצמאותה,אך כשערכים אלו מבוצעים במסגרת זוגית?לפעמים זה בא על חשבון הבית,הילדים,הבריאות והרוגע שלה כאישה,מרוב רצונה להוכיח שהיא "מגשימה את עצמה" ו"חכמה" ו"בתפקיד משפיע" ולכן צריך להשתמש בו בצורה הנכונה...
החכמה בחיים זה איזון.ושכל אחד ידע את תחום אחריותו על פי תורה.ניתן שהאישה תעזור בפרנסה,אם היא יכולה(כמובן שלדעתי,לא יותר מחצי משרה),אך הבסיס להכל זה לדעת שיש הבדלים.וצריך לכבד את ההבדלים בין המינים...להעריך ולהחמיא ולהבין שלייצר ילדים .לדאוג להם.כן החל מההריון של הילד הראשון ולנהל בית,זה עבודה קשה לא פחות מלעבוד בהייטק/כל מקצוע בחוץ...וכל מה שהאישה מביאה מעבר לזה?זה בונוס,שצריך להעריך
