הציע שידוך נאה לבתו של אחד מחשובי הקהל. דחה האב את ההצעה בטענה שבתו עדיין צעירה מדי וטרם הגיעה לפרקה. אמר לו השדכן: "הרי, לכאורה תמוה, מה טעם מקדשים את הלבנה בתחילת החודש בעודה קטנה? וכי לא היה ראוי יותר לקדשה באמצע החודש, כשהיא בשלמה ומושלמת או בסוף החודש, אחרי שהשלימה מחזורה?" "אכן קושיה. ומהו הטעם?" שאל האב ענה השדכן: "ברם, משגדלה הלבנה והיא משוטטת לילות שלמים בחוץ, אזי כבר מאוחר מדי"
בס"ד
חחח אף פעם לא מאוחר מדי...
בחב"ד אומרים שכל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן. שהרי כל חודש מחדש הלבנה נהיית שוב קטנה, ומכך נלמד שתמיד ניתן לחזור לאחור...