הגל הראשון שהתמקד במאבק על זכות הבחירה (לבחור ולהיבחר)היה בתקופת המאה ה-19ראשית התנועה הפמיניסטית-"הגל הראשון".
המציאות החברתית בתקופה זו הייתה דיכוטומיה בין גברים לנשים שנבעה מספירות מובדלות של ציבורי ופרטי. השיוך של המגדר הנשי לספירה הפרטית, בתוך הבית, קיבל את כל ההצדקות האידיאולוגיות. כמובן שהיו לכך השלכות משפטיות בתחום המשפחתי- אין לה זכות קניינית,אינה יכולה להיות נתבעת וכו' .
באותה תקופה נישואין היו אפשרות הכי בטוחה לקיום כלכלי ותרבותי, ולכן לא היו לנשים אופציות ממשיות מלבד זה. חשוב להדגיש כי במעמדות הגבוהים יותר נוצרו חריגים משפטיים ונשים נשואות זכו לזכויות קנייניות וכו'. התהליך המרכזי שהחל לגרום לשינוי החברתי ובעקבותיו למשפטי הוא המהפכה התעשייתית. מהפכה זו גרמה למבנה המשפחתי המסורתי להתערער בגין תופעת הבורגניזציה(!!) - יחידות משפחתיות בעלות קיום עצמאי מתחילות להעלם, הבית איבד ממרכזיותו כי נמצאו מחליפים טכנולוגיים מבחוץ לתפקידים תהליך זה תרם רבות לדרישת הנשים להענקת זכות דווקא על בסיס האדרת הנשים בתוך הביתיות כמנוגדת לספירה הציבורית. התנועה שצמחה מתוך האדרת הביתיות וכונתה "התפקידים הטבעיים", גרסה כי אם מייחסים לנשים יכולות ומידות נאצלות יש לאפשר להן להפעיל יכולות אלו גם בספירה הציבורית. לאור זאת החלה פעילות נשית בתחום הצדקה כהמשך טבעי לפעילותן ותפקידן הביתי. במקביל לתנועה זו עלה הזרם של "הזכויות הטבעיות" שמבחינה אידיאולוגית היה מעוגן בתפיסה הליברלית ששלטה במאה ה- 19. הליברליזם דיבר בין היתר על כך שיש שיוויון בסיסי בין בנ"אואוטונומיה מלאה להגשים את עצמו והמדינה צריכה לספק זאת באופן שווה לכולם.יחד עם זאת רוב ההוגים התעלמו משאלות של מגדר ודיברו על הגברים "באופן נייטרלי". גו'ן סיוטרט מיל טען שהתורה הליברלית חייבת להיות מוגשמת דווקא ביחס לנשים.באופן מעשי זרם זה צמח מתוך תנועה יותר משמעותית במאה ה-19 - התנועה לביטול העבדות.כאשר הנשים החלו למלא תפקיד יותר משמעותי בתנועה לביטול העבדות הן גילו כי למעשה מעמדן המשפטי ומציאות חייהן דומה לקבוצה למענה הן נאבקות. בכינוס של התנועה בלונדון,לדוג', לא נתנו לשתי מנהיגות התנועה לנאום בשל היותן נשים. בעקבות זאת כינסו את הועידה המכוננת של הפמיניזם ב-1848.אחת ההכרזות בועדה זו באה לתאר את הנשים כמתקוממות נגד שלטון העריצות של הגברים, לדוג': חוקים שמונעים מנשים התפתחות אישית-מקצועית או המצדדים באפליה ופחיתות כלכלית של נשים אינם יכולים להיות תקפים.
זכות הבחירה לנשים התקבלה ב-1920. אחרי הישג זה הייתה תופעה של נפילה דרמטית. חלק מנפילה זו, ע"פ היסטוריוני התקופה, נגרם בגלל המסר הכפול: מחד דרישה לשוויון ומאידך שמירה על השונות, על ההבדלים בין גברים לנשים. מסר זה היה מורכב מידיי.
בנוסף, תנועות הפמיניזם בגל הראשון התמקדו רק בזכות הבחירה, אולם לא במצוקות היום יום. הייתה הרגשה שאם תינתן זכות בחירה לנשים, הכל יסתדר. מכיוון שכך, לאחר שניתנה זכות הבחירה לנשים דעכו התנועות הפמיניסטיות.
ראשית הפמיניזם בישראל
¥עוד לפני קום המדינה היה מאבק ביישוב היהודי בארץ לגבי זכות בחירה לנשים.אומנם, בקונגרס הציוני הייתה זכות בחירה אך לא בא"י. המאבק החל ב 1918 והסתיים ב 1925. המאבק היה בין המפלגות האורתודוקסיות לבין החופשיים ומפלגות השמאל כשלשון המאזניים היא המזרחי. המאבק בא לידי ביטוי בלחצים פוליטיים של המפלגות האורתודוקסיות כנגד מתן זכות בחירה לנשים. באסיפת הנבחרים ב 1920 הושגה פשרה שבירושלים לצד קלפיות רגילות יהיו גם "קלפיות כשרות"
( )בהם יצביעו רק גברים אך כל קול ייספר כשני קולות. כל זאת היה בכדי למנוע פילוג בין היישוב הישן (דתיים) לחדש. יוזמה זו נפלה והמזרחי ניסו לפשר. במהלך מאבק זה נוסדה תנועת נשים פוליטית בישראל - "התאחדות נשים עבריות למען שיווי זכויות בא"י ". קדמה להם תנועת הפועלות שקמה ב 1911.
לאחר מלחמת יוה"כ היה משבר אדיר של מיתוסים שונים ובניהם נופץ גם מיתוס שוויון האישה.בזמן המלחמה, כאשר כל הגברים היו מגויסים התגלה שיעורם הנמוך של הנשים מאחוז כל העובדים(פחות משליש) והמשק כמעט התמוטט. זו הייתה הוכחה ניצחת עד כמה המשק הישראלי מבוסס על כוחות הגבריים. כאן הובן עד כמה מיתוס השוויון היה תודעה כוזבת. כמו כן באותה תקופה הגיעה השפעה מבחוץ - הכרזה על "שנת האישה הבינלאומית" (1975). ישראל רצתה להצטייר כמדינה נאורה ולכן שנת האישה הבינלאומית הייתה הזדמנות להיכנס לעניין. רבין הקים את ועדת נמיר שתפקידה היה לבחון באופן מקיף את מעמד האישה בישראל ולהסיק מסקנות. המסקנות הוגשו ב 78 לבגין. בעבודת הועדה הושלם ניפוץ המיתוס והתגלה כי יש פערים אדירים בין מצבם של נשים לעומת גברים בכל התחומים. המלצות הועדה (סה"כ 241 המלצות) היו רבות ולכן לא הייתה להם השפעה משמעותית-מעשית.
בשנת 1998 נחקק חוק שייסד את הרשות לקידום מעמד האישה בעקבות פעילות הועדה בכנסת ושדולת הנשים. גוף זה הוקםכאגף במשרד רוה"מ ולכן לא היו כלים משמעותיים ליישומו- אין תקציב עצמאי וסמכויות.כמובן שהמינויים ברשות היו פוליטיים ולכן לא הייתה אפקטיביות.
מה דעתך על פמיניזים בציבור החרדי??
האם כדאי הוא המאבק??
לבקשת הכותבת תוקנה הכותרת
תוקן על ידי רציונליסטי ב- 29/01/2009 18:15:46
נשלח ב-29/1/2009 15:45
תהילה, האם לדעתך זכות בחירה לנשים נחשבת לפמיניסיטות??
לאשה צריכה להיות זכות בחירה כמו שיש לכל אדם במדינה, ללא הבדל דת, גזע, מין וכו'.
ובקשר לפמיניזם בכלליות, אמנם אני משתייכת למין הנשי, אך לדעתי חייב שיהיה הבדל בין גברים לנשים!!
הרי אנחנו שונים מבחינות רבות אז איך אפשר להשוות בכח?
נשלח ב-29/1/2009 16:13
רותם יקירתי,
המאמר עוסק בכך שלא הייתה לאישה שום זכות על הגבר.
התנועות הפמניסטיות שקמו נילחמו על כך שלאישה תהיינה זכויות
והן חרטו על דיגלן את זכות הבחירה לנשים דבר שלא היה קיים.
עובדה שלאחר מתן זכות בחירה לנשים, דעכו התנועות הפמניסטיות...
כדברייך, אני בעד כך שאמורה להיות לאישה זכות בחירה. אך אל תישכחי שלא כולם חושבים כמוני וכמוך......
אני בעד הבדל בין גברים לנשים!!! ויותר מכך- חייב להיות הבדל!!!
אין מצב להשוות בינינו... אך ליפעמים אני ניתקלת במצבים בהם לא
נותנים לאישה תפקידים מסוימים מעצם היותה אישה (לדוגמא- המקרה המפורסם של אליס מילר, חיילת שרצתה להיות טייסת קרב אך הצבא אפילו לא נתן לה לגשת לבחינות. יאמר לשבחה שהיא לא ניכנעה ותבעה את הצבא על-כך!! התוצאה הייתה שבזכותה ורק בזכותה, היום, ניתנת לנשים האפשרות לגשת לבחינות טייס אם הן מעונינות בכך).
את מבינה למה כוונתי?? יש תפקידים שגם אישה יכולה למלא בדיוק גכמו הגבר כגון מינוי למועצה הדתית ואפילו מינוי אישה ליו"ר הדריקטוריון בחברה.
אני מסכימה איתך מראש שאליס מילר זה מקרה קיצוני .
נשלח ב-29/1/2009 18:45
אני סבור כרותם שזכות הבחירה לא קשורה לנושא הפמיניזם. ואם דעכו התנועות הפמיניסטיות בעקבות מתן זכות הבחירה לנשים זה במקרה לגמרי.. בכל אופן הדבר צריך בדיקה אבל לי זה לא נראה קשור.
ולתהילה, יפה שאת בעד הבדלים בין גברים לנשים. ובהחלט אני מסכים שיש דברים בהם לא אמור להיות הבדל כמו למשל, היום כולם מבינים שיש לשריין מקום לנשים במפלגה. ואם זאת יתכן שבזה עצמו יש צעקת הבדל כי הרי לגברים לא משריינים מקומות...
נשלח ב-30/1/2009 09:31
ניטשה מתוך ספרו אנושי אנושי מידי ס' 416. האם מסוגלות בכלל הנשים לנהוג בהגינות, שהרי הן רגילות לאהוב ובו בזמן להרגיש בעד ונגד? משום כך נמשך לבן לעתים רחוקות יותר לנושאים, תכופות יותר לאנשים: אך כשהן מגלות עניין בנושא כלשהו, הן נעשות מיד לבעלות בריתו ומשחיתות בכך את טוהר השפעתו. כך צומחת סכנה לא מבוטלת כשמפקידים בידיהן את הפוליטיקה וחלקים אחדים של המדע, כי מה יכול להיות נדיר יותר מאשה היודעת באמת מהו מדע? הטובות ביותר אפילו מטפחות בתוכן זלזול מוצנע במדע, כאילו הן עולות עליו בדרך כלשהי. אולי עשוי כל זה להשתנות, אך לפי שעה זהו המצב.
בהסתמך על דבריו, מה שנותר לנו לשאול את עצמנו האם באמת מהות וטבע הנשים השתנה, או שרק נאורות העולם הדמוקרטי, הוא זה שמכריח אותנו לחשוב שיתחולל שינוי של ממש בטבע הנשים, ללא שום קשר ליכולותיהם האמיתיות.
תוקן על ידי סנסאי ב- 30/01/2009 9:37:33
נשלח ב-31/1/2009 20:46
לא נראה לי שטבע הנשים השתנה כמו היחס אליהם, בתקופתינו רווחת המחשבה שהנשים לא שונים מהגברים וממילא גם זכויותיהם שוות, יתכן שזה חלק מהנאורות של העולם כיום אבל בכל מקרה למעשה היחס אליהם הוא שונה ממה שהיה פעם וזה עיקר השינוי בין היום לפעם ולא הטבע שלהם, זו דעתי.
נשלח ב-2/2/2009 09:50
יש זכות לנשים כמו לגברים הם אותו בני אדם ונשמה כמו הגברים למה לחלק ביניהם!!!!!!!!
נשלח ב-3/2/2009 02:31
לכאורה הזכות של נשים להצביע אינה נופלת כלל מזו של הגברים ואדרבה הייתי מעז לומר אפילו כי הם הרבה יותר עניניות מרבים מן הגברים, שימו לב שרוב רובו של פעילי התעמולה משתייך למין הגברי.
תקנו אותי אם אני טועה.
נשלח ב-3/2/2009 16:51
פעילי התעמולה הם גברים בדר"כ בעיקר במגזר הדתי מטעמי צניעות בלבד.
במגזר הכללי ניתן לראות בהחלט ג"כ פעילות תעמולה, אם כי לא כמו הגברים כי הם יותר מתאימים לתחום.
.
)בהם יצביעו רק גברים אך כל קול ייספר כשני קולות. כל זאת היה בכדי למנוע פילוג בין היישוב הישן (דתיים) לחדש. יוזמה זו נפלה והמזרחי ניסו לפשר. במהלך מאבק זה נוסדה תנועת נשים פוליטית בישראל - "התאחדות נשים עבריות למען שיווי זכויות בא"י ". קדמה להם תנועת הפועלות שקמה ב 1911.
. כאן הובן עד כמה מיתוס השוויון היה תודעה כוזבת. כמו כן באותה תקופה הגיעה השפעה מבחוץ - הכרזה על "שנת האישה הבינלאומית" (1975). ישראל רצתה להצטייר כמדינה נאורה ולכן שנת האישה הבינלאומית הייתה הזדמנות להיכנס לעניין. רבין הקים את ועדת נמיר שתפקידה היה לבחון באופן מקיף את מעמד האישה בישראל ולהסיק מסקנות. המסקנות הוגשו ב 78 לבגין. בעבודת הועדה הושלם ניפוץ המיתוס והתגלה כי יש פערים אדירים בין מצבם של נשים לעומת גברים בכל התחומים. המלצות הועדה (סה"כ 241 המלצות) היו רבות ולכן לא הייתה להם השפעה משמעותית-מעשית. 
.
