יש רק בעיה פילוסופית אחת רצינית באמת, והיא התאבדות - אלבר קאמי

אם אתייחס למה שכתוב, אתה מדבר בעצם על בני אנוש שאינם יהודים, שמשמעות החיים שלהם תלויה בעם היהודי.
מאחר שהעם היהודי נתון בשפל, הדבר משפיע ישירות על כלל העמים, שאינם חשים בצורך קיומם לאור מצב זה.
דוגמא טובה היא הרגשת הדכדוך וחוסר הענין בחיים בה נתקלים אנשים המגיעים לגיל זקנה, חלקם מבטאים זאת בברור. הרגשת ה"מיותרות" לכאורה, תחושת ה"כלי אין חפץ בו", היא הגורמת לדכדוך.
האם יתכן שתחושות מעין אלו חשים אומות העולם כאשר הצורך בהם פוחת, כאמור לעיל?

ובמאמר מוסגר, בתורת הקבלה ישנם קישורים ברורים בין מעשי עמ"י לאסונות טבע הגורמים לאבדן חיי אדם בקנה מידה עצום.

נביאה.  גם בתור יהודי מאמין, תמיד נוכל לתמוה למה לנו כל זאת הרי לו לא היינו נבראים, לא היה לנו צורך אף בגן עדן. ומכיון שכך אין לך מה לתלות את אומות העולם בקיומינו. כי גם עלינו נשאלת שאלה זו מה חפצינו בכל זאת.........

האדם הרגיל אינו מתאבד אך ורק בגלל הפחד מהמות עצמו, אלו שכן מתאבדים עושים זאת בגלל שכל כך רע להם, שהם כבר לא מפחדים משום רע, (ולרוב זה רע נפשי) ולכן אלו שעדיין לא רע להם עד כדי כך, לא יתאבדו בגלל הפחד! כנלענ"ד.

איני חושב שאדם צריך להתאבד כי רע לו או כי הוא מפחד מהמוות. ושאר ירקות.

אלא, משום שאין לאדם מה לעשות בעולם. וכפי שהיטיב להגדיר זאת אריסטו.

אני בחברה טובה, אריסטו, אפלטון...מי היה מאמין?

אריסטו - אם היינו מבינים באמת את יעודינו על פני האדמה, לא היו מתעוררים בלבנו רגשות מעין אלו שתארת.
המחשבון - התאבדות היא מעצמת תיסכול הנובעת מחוסר מיצוי עצמי.
אפלטון  - הדעה שלך צועדת בד בבד עם דעתי כפי שבואר לעיל.

תוקן על ידי הנביאה ב- 09/02/2009 8:52:29

 אני לא חושב שמי שמתאבד עושה את זה בגלל שהוא כבר לא מפחד משום רע, אלא הוא בכלל לא חושב על מה שיהיה אחרי המות כי הוא רוצה להפטר מהמצב הרע שלו. אבל אם היה חושב קצת היה מגיע אולי למסקנה שזה לא רווחי כי לפחות עכשיו יש בכלל מישהו שרע לו אבל אחרי ההתאבדות לא יהיה כלום וזה יכול להיראות יותר רע ממבט האדם החי שלא מסוגל לתפוס מצב כזה.
אבל אחרי הכל  יתכן שהם צודקים כי הרי גם לפי היהודים, נמנו וגמרו (ב"ש וב"ה) שנח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא זאת אומרת שבאמת מצב העדר האדם טוב יותר מהבראו, ולמה שלא יגיע לידי התאבדות אם רע לו.
רק שאם הוא יהודי הוא מבין שעכשיו שנברא יפשפש במעשיו. 

חזן גדול . על טענתך הראשונה ענית בפסקה השנייה.
ומה שאמרת בקשר ליהודי שיפשפש במעשיו, איני חושב כמוך. מכיון שאנו מאמינים באל טוב, שרק רוצה, ויכול להיטיב. א"כ לא שייך שהוא יברא אדם, ויאפשר מצב שאותו אדם יעשה חטאים ויקבל ע"כ עונש. שזהו יסוד הרע.

אפלטון, לדעתי אינך צודק, יש ויש לאדם מה לעשות, הוא נהנה, הוא חי, יש לו ריגושים, ולכן אינו מתאבד, הסיבה היחידה להתאבדות, הוא כשאין לו את כל זה, ובכל זאת הפחד מפני המות גדולה יותר.

לדעתי הרתיעה מהתאבדות היא לא מהמוות עצמו אלא מהבלתי נודע שבא אחריו!

זה טוב למאמינים, ולא לאטאיסטים ושאר האנשים.

גם אתאיסטים ושאר ירקות שלא מאמינים בחיים שלאחר המות אבל תרתיע אותם המחשבה של הכלום, גם בשבילם באיזה שהוא מקום זה בלתי נודע.

לדעתך הם לא מפחדים כלל מהמות, אלא מהבא אחרי המות, או שהם מפחדים גם מזה וגם מזה?

היטבת להבין את כוונתי, הם לא מפחדים כלל מהמות כי מה הקשר לפחד ממנו? באופן שהוא לא בא ע"י ייסורים, הפחד הוא רק מההשלכות שלו, מהמחשבה על העדר מוחלט, כך דעתי.  

לפחד מהמוות? לא נראלי שזה משהו ממשי... אם תחשבו רגע ממה אתם מפחדים, כולם מפחדים מהכאב שהורג אותך לא מהמוות עצמו,
וצריך המון אומץ כדי להתאבד  "רק פחדנים מתאבדים"- אחת הטעויות...
וזו דעתי על המתאבדים,
מי שמתאבד הוא אגואיסט! אדם שחושב רק על עצמו!
כי:
בא נגיד שמר איקס רוצה להיתאבד.
מי רוצה להתאבד? (.....................) מר איקס
למה הוא רוצה להתאבד? כי קשה לו ורע לו וכו'...
אז מי "מרוויח" מההתאבדות? מר איקס כי הוא חושב שזה הסוף לצרותיו (אבל יש עולם הבא... לכן הוא אינו מרוויח כלל...)
ומי נשאר מאחור עם הכאב? משפחתו של מה איקס וכל קרובים וחבריו שאיבדו אדם שיקר להם.
(((((למי יש "בושות" שמשהו אצלם התאבד? למשפחתו )))))
אם הוא היה חושב על הזולת על משפחתו וחבריו הוא לא היה מתאבד....
זו דעתי...