כולם אגואיסטים ! כולל האלוהים !!!!!!!!!

ברור לכולנו, שכל אדם עושה מה שעושה אך ורק מכיון שרוצה בכך. וגם אם אני כופה בן אדם לעשות מעשה, באיום על חייו ועשה אותו אחד את המעשה הרי שעשה זאת מרצונו הבלעדי. משום שהיה יכול לסרב ולמות. בהכרח שאין משנה לנו מה המניעים של האדם לעשיית המעשה כי בסוף תמיד יעשה זאת מרצונו.

ולעניין האלוהים, גם אם ננקוט כגישת הרמח"ל שאלוהים ברא את העולם כדי להיטיב לנו. הרי שנהנה מכך ועושה זאת כי זהו רצונו להיטיב. [להבדיל, כמו שלנו יש רצונות...] 

אני כשלעצמי חושב שאין שום בעיה להיות אגואיסט (ואני אף גאה בזה), רק שהתרגלנו שזה דבר לא טוב. אבל, לזה באתי אך ורק כדי לשבור מוסכמויות.

נ.ב. למי שלא נוח עם רעיון שכזה מוזמן להגיב.

המחשבון - טוב לדעת.

ואוסיף לגבי האלקים, נראה שקטנות המח האנושי, לא תופסת את עצמת הענין.
הרי האלקים אינו גוף ולא דומה לו, להשתמש במושגים אנושיים לכאורה, ולהשאילם על ישות לא ממש ברורה, כדי לסבר את אוזנינו - הדבר תקין כשאנחנו מעונינים לפאר ולרומם, אך ליחס תכונות הנתפסות כשליליות, יש בכך משם הרהור ובזיון.
זו דעתי.

האם האנוכיות הוא דבר טוב ואף בריא לאדם? או שזה גורם שהיו לו שונאים?

לנביאה - על הערתך בעניין כתיבת שמו של אלוהים, ראית כבר את תשובתו של המחשבון. אמנם לא אכחיש שזה יוצר אסוציאציה של זלזול. אבל, בואי ננסה להתגבר על תחושות מוטעות מהעבר.

לרציונליסט - שאלתך שאלה טובה. ונראה לענ"ד לתרץ שבדיני בעלויות, תמיד יש להכניס את עניין הגמירות דעת שיש בקניין או במתנה. [גם ללא שיטת אבי החזו"א שכל קניין הוא גמירות דעת שסימן לביטוייה הוא המעשה הפיזי, ואכמ"ל.] ומכיון שכך כשעשה מעשה קניין ע"י כפיה, רצונו היה רק למעשה הפיזי ולא למשמעות שיש בזה ומשום כך רק אם מקבל כסף אנו אומרים שגם התכוין להקנות בדעתו. משא"כ במתנה שלא מקבל כסף לא גמר בדעתו לתת את המתנה כי הכופה לא יכול לעולם לדעת זאת, ולכן אין סיבה שיגמור בדעתו אי לכך לא הוי מתנה. ודו"ק בזה והבן.

לכל התמהים - ח"ו לא היתה כונתי להגשים את האלוהים. אלא, להכנס לפרופורציה נכונה שאין שום בעיה להיות אגואיסט. ולו היה שייך תאורטית מושג זה באלוהים, אף הוא היה אגואיסט.

לפועל - אנוכיות אינה דבר טוב או רע. זהו דבר יחסי, והיטיב להגדיר זאת רציונליסט בפסקה הרביעית שלו שהכל תלוי בצורת השימוש בתכונה זו.

אגואיסט, תשובתך מסתברת. ואולם אם היית כותב דבריך לאור דברי אבי החזו"א, היה די לי בזה שאין רצונו למשמעות הקנין רק לנתינה הפיזית של החפץ, אבל אם נסיק לא כך אלא שכל מה שיש בהעברת הבעלות זה מעשה הקנין , א"כ מה שנתן מרצונו את החפץ, זה עצמו אמור להוות סיבה לקנין ומדוע לא יועיל?

אבי החזו"א אומר שהכל זה "גמירות דעת". אבל גם בלעדיו ברור שאמור להיות תוכן
כלשהוא במעשה הקניין ,לבד מהפיזי עצמו. וכשנתן את המתנה, לא נתן אותה מדין
מעשה קניין עם משמעות .אלא, כ"מעשה קוף" בעלמא.                 ונ"ל דאתי שפיר.

אגואיסט, אם ההגדרה של הגיוניי לאגואיזם נכונה, הרי שאלוקים רחוק מלהיות אגואיסט, ודו"ק.

אכן, דקדקתי ולא מצאתי כלום... אלוקים רוצה להיטיב וזוהי טובת עצמו, לא?

תוקן על ידי הנביאה ב- 02/03/2009 17:17:55

עוד פעם, אם ההגדרה של אגואיזם, היא, לראות את טובת עצמו כערך עליון, שגוברת על כל שאר הערכים, הרי שאין זה נכון לקרוא לאלוקים אגואיסט, למרות שהוא נהנה ורוצה את זה.

וכנאמר: בטל רצונך מפני רצונו. שלמרות שתבטל את רצונך מרצון, עדיין זה נחשב לביטול הרצון.

א. מה הבעיה לומר שזה ערך עליון של הקב"ה וזה מתבטא רק לטובה בזה שטובת עצמו להיטיב לנו?

ב. באשכול נעשה ונשמע הסברת אחרת את האמרה "בטל רצונך מפני רצונו".