האם לא דיי לי בעוונותי הפרטיים?

רבות הוסבר על חשיבות הענין, רבו המשלים על האבנים היקרות שנשמרות ומאובטחות, על: "כל כבודה בת מלך פנימה" וכיו"ב.

מידי פעם גם נאמר על ענין ההכשלה, ניחא.

לאחרונה בלומדי הלכות, מצאתי בספר הלכות לרמב"ן את הדברים כדלקמן:

"וצריכה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם, מפני שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדים לגיהנם, והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה".

דברים קשים, ללא ספק, אולם גם מתמיהים:

ראשית,  "פניה וידיה" הרי הם איברים שאינם צריכים כיסוי [בהנחה שעדיין  לא נכבשנו ע"י איראן]

שנית, האמנם? ומה בקשר לחוטאים עצמם?, הם אינם נענשים בנוסף גם עבור העונש שגרמו לה בעוונותיהם?

שימו לב! לא מוזכר איסור לגלות פניה וידייה אלא רק ענין ההכשלה, ז"א, לאשה אין איסור ללכת בחוסר צניעות, כל הענין הוא מניעת עוון מהסובבים לה, למרות ועל אף  זאת העונש חמור.

אשמח לקרוא את דעתכם ודעתכן בענין.

תוקן על ידי ניהול_משני ב- 11/02/2009 21:34:51

דברים קשים, ללא ספק, אולם גם מתמיהים:

ראשית,  "פניה וידיה" הרי הם איברים שאינם צריכים כיסוי [בהנחה שעדיין  לא נכבשנו ע"י איראן]

שנית, האמנם? ומה בקשר לחוטאים עצמם?, הם אינם נענשים בנוסף גם עבור העונש שגרמו לה בעוונותיהם?

לא הבנתי את שתי השאלות גם יחד. פניה וידיה הם באמת איברים שאינם צריכים כיסוי, כידוע, וכפי המסורת. מ"מ אסור להסתכל בהן כלל.
וכמו דאיתא בגמ' שבת (סד:), אמר רב ששת, מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך, "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורפה", והרמב"ם (פכ"א מהלכות איסורי ביאה ה"ב) כותב: "ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו וכו', ואפי' להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור. וכו', והמסתכל אפי' באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות, כמי שנסתכל במקום התורף". ע"כ. ובנדרים (כ.) ר' אחא בר יאשיה אומר, "כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה". ובגמ' עירובין (יח:) איתא, "תנו רבנן, המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו, בשביל שיסתכל בה, אפי' דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני, לא ינקה מדינה של גיהנום, ועליו הכתוב אומר יד ליד לא ינקה רע, לא ינקה מדינה של גיהנום".
מכל הנ"ל מבואר שאסור להסתכל בפניה ובידיה. לכן כותב הרמב"ן, שהאשה צריכה להיזהר ולהיות צנועה "בבגדיה ובדרך הילוכה" שלא יבוא האנשים להסתכל בפניה ובידיה, שזה איסור גמור ויורשין גיהנום.
וממילא גם מובן, שאם היא הכשילה אחרים להסתכל בה, שהיא תקבל את המגיע לה, וכמו כל המחטיאים.
לגבי השאלה השניה, מה עם החוטאים עצמם, וכי להם לא מגיע איזה אפותיקי? השאלה הזאת קצת מקוממת, מאי נ"מ לך מה השני יקבל, לך אסור ללכת כך, נקודה. ואשה שתלך שלא כדרך המסורה לנו תקבל את שלה, מה לעשות.
ותשובה ענינית לשאלה, אם הוא היה יכול להתאפק מלהסתכל, ולא עשה זאת, גם הוא יקבל את החשבון שלו, (והאשה תמצא בחברה טובה...). ואם הקב"ה הבוחן כליות ולב יודע שזה היה מעבר לכוחות שלו, הרי ידוע שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ובזה יבוא הכל על מקומו בשלום.