| נשלח ב-17/2/2009 01:06 |
 |
| |
איך יתכן???
איך יתכן, אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, לאחר כל הכבוד שהיה לו, כמו שכתבו חז"ל, איך התפתה לדברי אשתו, ועבר על המצוה "האחת והיחידה" שהצטווה? איך?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2009 12:22 |
|
| |
השאלה ידועה. ויותר מכך, הגמ' בסנהדרין מביאה את דברי רב ושמואל שאומרים "אדם הראשון מין היה, מושך בעורלתו היה"!!! ולכאו' באמת איך עשה זאת.?
ושמעתי שיש האומרים, שעד אברהם אבינו ע"ה העולם כולל נמרוד הכיר במציאותו של אלוקים, ושהוא זה שברא את העולם. מה שהם טענו, שאלוקים מאחרי הבריאה אינ ו קשור כבר לנעשה בעולם. ובקיצור כפרו בהשגחה פרטית. וכל האלילים שהם עבדו זה נטו לפולחן אמונתי ללא שום תוכן, והם ידעו זאת. [ואם לא המון העם אז לפחות מנהיגיו.] מה שאברהם אע"ה חידש זה שיש השגחה פרטית. ויותר מכך שאנו הם אלה שצריכים להמליך את האלוקים. [וזה מה שאנו עושים בימים נוראים, ואכמ"ל.] וכשזרקו אותו לכבשן האש זה היה משום שהוא כביכול היה כופר בעליונותו של אלוקים, והפך אותו נצרך לבשר ודם. ולא כפי שידוע לרבים.
ולפי זה יבואר שזו היתה הפרספקטיבה והגישה של אדם הראשון. שהקב"ה אינו קשור למה שקורה בעולמינו הגשמי, ואנו השולטים. כפי שנא' בבראשית "ורדית בדגה בחיה ובעוף וכו' " וכאן כביכול אדם הראשון טעה, שחשב שיכול לעשות מה שבא לו. [שימו לב, גישה זו נובעת מתוך אמונה אדירה בקב"ה!]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 02:26 |
|
| |
במכתב מאליהו מסביר דהוי בגדר עבירה לשמה דרצה שיהיה לו את הרצון לרע ולהתגבר עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 10:08 |
|
| |
אדם הראשון הסתכל רק בשני דברים, אילו הסתכל בשלשה - לא היה מגיע לידי עבירה.
במה דברים אמורים? בשלשה דברים שעליהם אמר רבי עקביא בן מהללאל שמי שמביט בהם - אינו מגיע לידי חטא:
*דע מאין באת *ולאן אתה הולך *ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
היות שיציר כפיו של הקב"ה היה, ולא בא מטיפה סרוחה, הסתכל רק בשני דברים האחרונים והגיע לידי עבירה.
מכאן, מחשבון, תשובה עקיפה לשאלתך, לגבי עונש המוות.
אדם הראשון ידע, לפי זה, לאן הוא הולך...
[ע"פ חמדת ליבי - מדרש פליאה, מביא שם עוד רעיון נפלא, אולי אביאו בהמשך...]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 15:19 |
|
| |
הנביאה, הרעיון שהבאת חזק ביותר, אולם דבר אחד קשה בעיני: כיצד ידע אדה''ר לאן הוא הולך, שאם ידע היכן בחירתו?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 15:26 |
|
| |
רותם - זו אכן שאלה קשה, אותה שאל המחשבון באשכול אחר.
אולי הרעיון השני, אודותיו כתבתי בסוגריים, יתקבל יותר...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 15:40 |
|
| |
מחכים לקרוא אותו הנביאה
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 15:41 |
|
| |
נו.. אז אולי תכתבי את הרעיון השני.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 15:43 |
|
| |
הנביאה, הביאור למדרש פליאה הנ"ל מוכר בשם הגר"א.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 16:17 |
|
| |
ציטטתי את המקור ישירות מהספר [הוצאת דפוס ווארשה...]
יותר מאוחר, אכתוב את הרעיון השני, אם לא יקדימני אחר....
תוקן על ידי הנביאה ב- 04/03/2009 16:13:16
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 16:25 |
|
| |
אוקי, אולי באמת עדיף שלא תכתבי את הרעיון השני...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 01:05 |
|
| |
הבטחתי ואקיים!
באור אחר לכך שראה שניים ואילו ראה שלשה – לא היה חוטא!
אדם הראשון מצא שתי סיבות להקל בעונשו:
הראשון – לפי דברי חז"ל: "בפעם הראשון מוחלין לו", אבל לא לקח בחשבון שכלל זה תקף רק כאשר הצווי נאמר ע"י שליח, והוא, הלא נצטווה מפי המקום בכבודו ובעצמו.
השני – הלא נראה כי הצווי "מכל עץ הגן אכל תאכל" היה כתנאי, אם: "מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל", משא"כ אם יעבור ויאכל מעץ הדעת – יחרץ דינו למוות, ואז לא יוכל לאכול מכל עצי הגן ובתוכם עץ החיים – שאם יאכל ממנו – יחיה לעד.
וא"כ במשפטים של התנאים – התנאי קודם למעשה.
אם להיפך – התנאי בטל והמעשה קיים.
ושוב, כל זה אך ורק כאשר הצווי בידי שליח, וכאן הקב"ה עצמו אשר קודם ואסור – אין לפניו, אז אפילו שהקדים המעשה לתנאי – התנאי קיים.
ולכן, גם בזה לא נמצא לו מנוס.
ל ס י כ ו ם :
בשני דברים אלו עלה לו להסיר עוונו:
הראשון – מוחלין לו בפעם הראשונה והשני – בזה שהקדים המעשה לתנאי.
השיב הקב"ה: שניים ראה, אך לא שלשה!, ומהו השלישי? שהצווי עלידי המקום בכבודו ובעצמו היה!
ולכן לא היה לו מחסה, לא בראשון, אף לא בשני.
אם היה רואה – לא היה חוטא!
אם תהיה הענות, יש עוד רעיון נפלא, באותו מקום...
תוקן על ידי הנביאה ב- 05/03/2009 1:11:41
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 01:33 |
|
| |
תודה. והנה ממה שמצאתי בשו"ת הרדב"ז, ח"א, סי' רנו.
קצת ארוך...
דע, כי דבר מושכל הוא שכל הווה נפסד ולבסוף יחזור כל דבר ליסודו הראשון אשר ממנו לוקח, כ"ש אדם המורכב מד' יסודות. ודבר זה נתברר לאדם הראשון באין ספק.
ומה שאמר לו האל כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מיתה מקרית היא, כי המות הטבעי אין מנוס ממנה, וכבר דברו בזה הראשונים, ולכן לא אאריך בו. ואפ' דעת האומרים כי היה אפשר להיות נצחי על דרך נס, אדם הראשון לא ידע זאת, אלא שקל בדעתו כי העליונים נצחיים, ומה שהוא מורכב מחומר, בן מות הוא, ולו חי שנים אלף. א"כ ברור היה אצלו שלא יהיה קיים באיש.
גם ראה בעלי חיים מזדווגים למיניהם, ונתברר אצלו שאע"פ שאינם קיימים באיש יהיו קיימים במין, והוא לא היה יודע את אשתו, ולא יהיה קיים לומר, ולמחר ילך וימות וילך לו בלא חמדה.
גם ידע בבירור אשר נטע אלהים בגן עץ החיים, אבל לא ידע מקומו, והכי משמע קרא, ועץ החיים בתוך הגן, שלא היה לו מקום מסויים.
ובטענה זו הסית הנחש את חוה, דכתיב והייתם כאלהים, כלומר נצחיים. ויודעי טוב ורע, ואכלה מן העץ וניתוסף בה דעת ורוח חדשה והגידה לאדם והכיר בה אדם שניתוסף בה דעת, ואמר בליבו, ע"י שאוכל מן העץ, יהיה בי דעת להכיר מקום עץ החיים, ואוכל ממנו ואהיה קיים באיש משרת לפני בוראי כאחד ממלאכי השרת העומדים לפניו תמיד. ולכן אמר בדעתו, מוטב אעבור על על מצוה זו ואשוב, כי אין דבר עומד בפני התשובה, כדי להשיג השגה אשר אין ערך עליה.
וזהו שאמר הכתוב, כי שמעת לקול אשתך שאמרה לך שע"י שאכלה מעץ הדעת ניתוסף בה דעת, וע"י שתאכל תהיה כאלהים. והיינו דאמר קרא, ועתה פן ישלח ידו ואם כן לקח גם מעץ הדעת ואכל וחי לעולם.
שמעינן מינה תרתי, חדא, שע"י שאכל מעץ הדעת ידע ויכיר עץ החיים ויאכל ממנו. ומשמע נמי, שזה היה דעתו מתחילה ומנעו ממנו וגרשו מגן עדן שלא יהא חוטא נשכר.
ומ"מ, אדם הראשון לטובה נתכוון, שנתאווה להיות כאחד ממלאכיו העומדים לפניו תמיד. וכל שכן שלא ידע האדם עיתו, וחשב שיהיו ימיו קצרים.
ומסיים הרדב"ז - וידעתי שתמצא טעמים אחרים, וגם מזה אל תנח ידיך, כי הוא מסכים אל הדעת ואל הכתובים.
ומדברי רדב"ז אלו מתורץ גם השאלה: אין עונשין אלא אם כן מזהירין, ודו"ק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 09:17 |
|
| |
מעניין!
הרעיון הנוסף [...] מזכיר קמעא...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 11:15 |
|
| |
הנוסף???
וקצת ארוך??? לא מזכיר קמעא???
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 11:28 |
|
| |
זה הופך להיות
אשכול הווארטים!!!???
|
|
|
|
|
