נעשה ונשמע! מעלה גדולה...

בפרשת משפטים כתוב שבנ"י אמרו נעשה ונשמע, ברור שהם אמרו את זה לפני ששמעו כי אחרת לא היו אומרים, ונשמע..

איפה שלא תירצו ידברו כולם על המעלה הגדולה הזאת של עם ישראל שהקדימו נעשה לנשמע וזכו עי"ז לשני כתרים וכו' וכו' אבל אני הקטן לא כ"כ מבין, אולי תסבירו לי מה חכם בזה בדיוק, להבטיח לקיים דבר שעוד לא שמעת ואין לך מושג מה הוא יהיה. לכאורה זה פשוט אידיוטי להבטיח דבר כזה ולא אמור להיות בזה שום מעלה רוחנית.

[אין לי שום כוונות כפירה. רק זה פשוט קשה לי, למתקשים...]

מצפה לתגובות עניניות!

המחשבון, אפשר תרגום לבנות המין השני??

המחשבון, אתה צודק, אבל הצדוקי שאל והתכוון לכפור, לי אין כוונות כאלו. ולגופה של התשובה שענה לו רבא, אתה מבין את זה? מה זאת אומרת סמכנו עליו? אבל תמיד תוכל להיות טענה שלא ידענו עד כמה זה יהיה קשה כי גם אם אתה סומך על מישהו אבל אם אין לך מושג מה הוא הולך להגיד הרבה יותר קל להתחייב מאשר אתה רואה את הקושי מול העיניים וצריך להחליט במקום. 

(בתרגום חופשי). צדוקי ראה את רבא יושב ולומד, ואצבעותיו מונחות מתחת לרגליו והואדורך עליהן ואצבעותיו שותתות דם ואינו שם על לב. אמר לו הצדוקי, עם פזיז אתם ונשארתם בפזיזות שלכם, תחילה היה לכם לשמוע אם אתם יכולים לקבל , ואם אינכם יכולים אל תקבלו. ענה לו רבא, אנו שהלכנו בתמימות וסמכנו על הקב"ה שלא יעמיס עלינו יותר מידי, ולא יתן לנו דברים שאיננו יכולים לעמוד בהם, כתוב עלינו הפסוק, "תומת ישרים תנחם", אתם שהולכים בעלילות כתוב בכם "וסלף בוגדים ישדם".

לי לא נראה תשובה זו שהמחשבון הביא שהם אמרו זאת מאהבה.
כי הלא כתוב "כפה עליהם הר כגיגית". וא"כ על מה בדיוק סמכו ושמחו.

לא הבנתי אותך, אם ת'מצטט את הכתוב, הרי גם מה שאני כתבתי כתוב... אלא מה, לדעתך זה סותר אחד את השני, יש על זה תירוצים. שהדאורייתות היו ברצון ודרבנן בכפיה.
 ואגב לסדרן של דברים ניתן לומר, (אם זה לא כפירה...), שבאמת בהתחלה סמכנו עליו שלא יעמיס עלינו יותר מידי, ולכן אמרנו נעשה ונשמע, אבל בתכלית כשכבר התחלנו לשמוע, זה כבר היה יותר מכח הסבל, ולא רצינו לקבל, לכן כפה עלינו הר כגיגית. אבל שוב, לא נראה לי שזה אליבא דאמת.

ברור שזה לא אמת. מה משחקים כאן פינג פונג?

ויותר מכך, אם כל הסכמתם נבעה מכך שסמכן שלא יטיל עליהם יותר מדאי. א"כ,
הם שמעו לרצון עצמם ולא קיבלו מרות שלימה. ואינו נראה בעיני מכוון לדרך הישר.

הגיוני!

כדאי לעיין במדרש פליאה, הוא מביא שם רעיונות נפלאים!

בטוחני ששם תמצא פתרון וגם נחת.

ודאי שזה היה מרצון עצמם. זה כל המעלה!

אם זה מרצונם מה מעלה מצאת בכך? החכמה לעשות רצון האל גם נגד רצונך.

רצון עצמם היה לבטל רצונם מפני רצונו. למרות שזה נגד רצונם.

רצונו לבטל רצונו.... תכלס' זה רצונו.

אגואיסט, משנה שלמה שנינו באבות. (ב ד), בטל רצונך מפני רצונו. פי', לאדם שתי כוחות הפועלים בו, השכל והרגש, ואנחנו קוראים לשכל שיפעל לביטול רצון הרגדש ע"י שיפעיל את רצון השכל, (ועי' אשכול מי אני ומי עצמי), בעולם הזה, רוב האני מתייחס לרגש ולחומר, אלוקי, נשמה שנתתי בי, וכשאנחנו דורשים לבטל רצון, מדובר על החומר.

והיהודים דאז, (טרום יהדות), בטלו רצונם הרגשית, מפני הבנתם השכלית. דוק ותשכח.

באמירת נעשה ונשמע לא קיבלו כלום הקבלה היתה קבלת אלוקים והשאר תוצאות . ופירש רשבם  נעשה מה שדיבר וגם נשמע מה שיצוינו עוד מכאן ולהבא ונקיים.