כיבוד הורים.

יש לי שאלה שאני חושבת עליה כבר המון זמן.
 
נכון שאנחנו מחוייבים לכבד את הורינו? ונכון שאם אב אומר לבנו למשל לחלל שבת אז לבן אסור לעבור על חילול שבת ועדיף שלא יכבד את אביו מאשר שיחלל שבת?
 
אז, מה קורה במקרה שאבא אומר לבנו "בזה אותי!, אני מצווה אותך לבזות אותו פה באמצע הרחוב מול כל האנשים"? מה שהבן לא יעשה ומה שכן יעשה הוא יעבור על כיבוד הורים.

בס"ד

ממש לא! הוא יכול להיות מאה אחוז לגמרי ואפילו פיקח. ושאינו דתי ואומר לבנו משהו שיכניס אותו לבעיה!

קצת מחשבה... מה קיצוני בזה?

אם זה לא מנסיון אז את מי זה מעניין?

"אב שמחל על כבודו, כבודו מחול" (קידושין לב')

וואו אז כן לבזות אותו?? נשמע אכזרי.............

לא אמרתי לבזות. מכיוון שברגע שמחל על כבודו אין חובה לשמוע לו ושוב אין עניין לבזות אותו.

רקדנית,
יכנע קטן עליך...

אגואיסט,
תודה רבה!!!

אגואיסט, תמהני עליך. הרי בנידון דידן, האב לא מחל על כבודו באופן אבסלוטי, אלא מחל רק לגבי הבזיון, כלומר, הוא רוצה שיבזו אותו ועל קיום רצונו הוא לא מוחל, רק על עצם הביזוי, ואשר על כן, ודאי שיצטרך לבזות אותו.

אגו' -השאלה היא, האם האב מחל על כבודו נקודתית, או כללית.

מה מביא אב לצוות על בנו לבזותו?, אם רצונו לבזות את בנו על ידי כך, האם יכול הבן לצאת ידי חובת הבזיון במשהו אחר?

חובת כבוד הורים הנה חובה אוניברסלית מקובלת.
יש לשים לב לעוד אלמנטים כמו: חילול השם, מראית עין, דוגמא אישית חינוכית וכיו"ב.

השאלה לא נוסחה כראוי.
השאלה היא כשאבא אומר לעשות משהו שהוא לכאורה בזוי לאבא מה לעשות.
אבל לא שדברי האב הם "בזה אותי"
                                                        ודו"ק.

והתשובה?

לכל המגיבים הראשונים ובעיקר לרקדנית, התחום הפילוסופי הוא תחום ענין בייחס לעצמו ואין צורך לחפש את הניסיון או מטרות ענין אחרות להיתלות בהם ואפילו אם נניח שהשאלה תיאורטית בלבד אין כל חסרון בדבר.
ולמתקיף, השואל שאל בצורתו הוא כדי ליצור פרדוכס מסוים, אם אקיים ציווי האב אז אני מכבדו בכך וא"כ אינני מקיים ציוויו שציוה לבזותו ואם לא אקיים ציוויו אז אני מכבדו שאיני מבזהו אבל מבזהו שאיני מקיים ציוויו, שאלתך שונה קצת, אבל אל לך לפרש את כוונת השואל רק דבר בשם עצמך.

ולגופו של ענין, כמו שאמרתי, יש כאן פרדוכס ומה שיעשה או לא יעשה הבן, יהיה כבוד וביזוי גם יחד כך שאין הבדל אם יבחר בזה או בזה.