נברא בשבלנו..

מה שצריך כדי שיהיה לך את את הטוב ביותר!

לא להרוס...

לא להרוס זה לא "לעשות" זה "לא לעשות".
ואם תשתדל רק לא להרוס ולא תשתדל לבנות אז גם בעוה"ב יחכה לך משהו לא רע כי לא הרסת, אבל לא טוב כי לא בנית.

אני לא חושב. לאדם הראשון היה רק מצוה אחת!!! לא לאכול מעץ הדעת. לו היה שומר, היה מקבל את השכר הניצחי שלו, כמבואר באורך בספר דרך השם לרמח"ל ז"ל.

להזכירך- אדם הראשון היה כבר בגן עדן והוא היה צריך לשמור שלא לחטוא כדי לא להגרש משם,
אבל לנו אין כלום, אנחנו מתחילים מאפס.

טעות, גם אדם הראשון היה עליו להתגבר כדי לקבל שכר. שלא יהיה נהמא דכסיפא. וכמבואר באורך בדרך השם.

ישנו פרוש חסידי(או חב"די) על זה-העולם לש' העלם והסתר נברא בשביל שאתהתהיה זה שתגלה את האלוקות שבו. 

או שלא הבנתי, או שהשאלה קצת....

מה אתה בעצם שואל מה חובתנו בעולם או למה צריך לקיים חובה זו ?

העולם הזה נברא בשבילנו אבל לא סתם בשבילנו בשביל העשיה שלנו! העה"ז הוא בעצם  

ההכנה שלנו לעוה"ב

ויש עוד הכבה להוסיף ולהרחיב אבל אני לא סגורה עדיין על השאלה.....

נראה לי שההגדרה המדויקת היא:

העולם נברא עבור מעשינו.
או: העולם נברא לכבודו יתברך.
או שילוב בין שני אלו.

המחשבון, אכן לאדם היה 'קל' אבל אחרי שחטא ואנחנו כבר לא בגן עדן אז יש לנו הרבה עבודה לתקן "בזעת אפך תאכל לחם", הלואי והיה נדרש מאיתנו רק לא לקלקל , זה היה יכול להיות גן עדן.

יש גן עדן למי שלא מקלקל אבל קטן ,כמובן בתנאי שהוא גם לא הורס.....

יש כלל שאומר [ברוחניות] שאם אתה לא בעליה אז בהכרח שאתה בירידה,
לכן קשה מאד עד בלתי אפשרי, רק 'לא לקלקל' בלי עשיה חיובית

א"א להיות דתי, בשב ואל תעשה, מה עם תפילין, לולב תפילה, ועוד ועוד ועוד.

יעקב, זה באמת מה שהיה נדרש מאיתנו, וזה באמת היה גן עדן, ואפי' בזה הוא לא הצליח לעמוד. (לידיעתך יש אשכול מיוחד בנושא זה: איך יתכן?!  עיי"ש ותמצא נחת).

"בשבילי נברא העולם".
 המטרה היא באמת לסגוד לאושר, "להתענג על ה'", אבל בשביל להגיע אל האושר צריך לעבוד, ללמד את עצמנו להנות מהאושר האמיתי.