ידיעה ובחירה.

השאלה ידועה, אם אלוקים יודע. איך יש לנו בחירה. תשובת הרמב"ם והראב"ד בהלכות תשובה (פרק ה הלכה ה), ידועה אף היא.

מה יש לכם להציע לפתרון השאלה. לי יש כמה כיוונים. נותן לכם זכות ראשונים.

בהצלחה.

ת'אמת. אני לא רוצה לענות על השאלה הזאת. באופן שהשאלה תתורץ. אלא אני רוצה להוכיח שכל השאלה היא רק כדי שנוכל לעשות מה שבא לנו בתירוץ שאין לנו בחירה, ואין הלוגיקה שבענין מפריע לנו כמלא נימה.

א. עצם זה שאנחנו שואלים על הבחירה מכח הידיעה. ולא על הידיעה  מכח הבחירה, מוכיחה שלא הענין הלוגי מפריעה לנו.

ב. האמת היא אחת. או שיש בחירה או שאין. ולא יתכן שהתשובה שנענה על השאלה, היא זאת שמפרידה בין הבחירה לאי הבחירה.

ג. איך החי יכול להכחיש את החי. הרי כולנו מרגישים שיש לנו בחירה. איך ניתן להעלות על הדעת שע"י שאלה כלשהיא נכחיש את המוחש. זה כמו שנשכנע סומא שהוא בעצם כן רואה. או שנסביר לאילם בטוטו"ד שבעצם הוא כן יכול לדבר. או שנסביר לאחד ששומע מצוין, שאליבא דאמת הוא חירש מלידה...

עם ג' אני ממש לא מסכים! החושים שלנו מטעים אותנו הרבה פעמים וההגיון הרבה יותר אמין.

אפשר לשכנע אותך שאתה לא רואה?

אפשר לשכנע שראייתך היא סוג של פטה-מורגנה, כך אפשר לשכנע באופן לוגי שאתה חושב שאתה בוחר אבל בעצם מישהו כבר יודע מה תעשה ולכן לכאורה השאלה בעינה קיימת. עם א' קשה להתווכח, אבל גה עדיין לא עונה על השאלה.

הטעם שאיננו מקשים על הידיעה מכח הבחירה הוא מפני ש:
א. ענין הידיעה ברור לנו יותר מענין הבחירה. זאת בלי להזכיר את אותם המכחישים את הבחירה הקיימת באדם (דטרמיניזם).
ב. גם אחר שיוכרח אצלינו ענין הבחירה זה רק מפני שהגענו למסקנה שהוא ית' נתן בנו אותה וכיון שהוא וידיעתו חד, אזי שוב קדמה הידיעה לבחירה וממילא היותר נכון הוא לשאול על המאוחר מפני המוקדם.

רציונליסט, הבנאדם הרגיל מרגיש שיש לו אפשרות בחירה בלי לחקור הרבה או להתפלסף, לעומת זאת עניין הידיעה קיים רק אחר שחקרת וגילית שהעולם נברא ע"י כח עליון שיודע ומשגיח וכו', לכן לכאורה עניין הבחירה יותר ברור לנו.

קודם כל אולי לא שמת לב אבל הזכרתי בדברי את תאוריית הדטרמיניזם כלו' שהרבה אנשים "רגילים" עלי אדמות שוללים מכח הבנתם בעניני העולם את ענין הבחירה ומסבירים כל פעולה הנעשית ע"י האדם שהיא באה מכח רצף פעולות קודמות  וכנראה שאינם "מרגישים" שיש להם בחירה חופשית.

אולם אף אם לא נשית ליבינו אליהם, דבר פשוט הוא ומושכל שאמיתת האל ברורה ומוכרחת לפני כל אמיתות אחרת ואינני רואה כאן מקום לויכוח.

אפילו לפי מה שכתבת אתה שאמיתות הידיעה ברורה לנו רק לאחר החקירה והדרישה בה, אולם תסכים אף אתה שאין בין החקירה ובין הבחירה החפשית ולא כלום.

כוונתי היתה שבמושכל ראשון [לפני תאוריות כגון הדטרמיניזם שהגיעו לאחר הרבה מחשבה וחקירה] הבנאדם הפשוט יודע שהוא מחליט האם ילך לעבודה או לא וכדו', לעומת זאת עניין הידיעה בא רק אחרי ההבנה שישנו גורם חיצוני עליון שיודע הכל. ולכן היה ראוי לשאול 'הרי אני קם כל בוקר ובוחר אז איך שייך שמישהו אחר כבר יודע?' בדיוק כמו שאתה שואל 'איך האוטובוס לא הגיע, הרי היה אמור לצאת כבר לפני שעה', ולא 'איך הוא אמור לצאת לפני שעה הרי הוא עוד לא הגיע' כיוון שזה שהוא יוצא בשעה קבועה זה ידוע לך יום יום, כך גם לבחור הוא דבר פשוט אצלנו [למרות שאתה וודאי צודק שלאחר מחשבה הימצאות הבורא הוא דבר פשוט ומוכח].

רציונליסט, מהיכי תיתי שהידיעה ברורה מהבחירה, אם מכיוון דתי אנו שואלים, הרי שניהם כתובים בפרשה, הן ענין הבחירה והן ענין הידיעה. ואם מבחינה פילוסופית אדרבה הבחירה חוץ מהיותה מוכרחת, היא גם מוחשית, וא"כ, נקשה ממנה על הידיעה. בקיצור, אף אם נניח שיש סתירה בין הידיעה לבחירה, מנין לנו לשלול אחד מהשניים. לגבי הדטרמיניזם, כבר כתבתי במ"א שאי אפשר להוכיח אותה, וממילא אין להביא ממנה ראיה.
ומה שכתבת, שאנשים רגילים שוללים מכח הבנתם את ענין הבחירה ומסתמא שאינם מרגישים. תמהני עליך, ודאי שבהרגש, הם מרגישים שהם בוחרים, אלא שלדעתם זה לא אמיתי, אלא בא מרצף אירועים. אך בכל מקרה שאלתי בתחילת האשכול לא יועדה לאלו התומכים בדטרמיניזם. אלא לאלו שבוחרים, ושואלים על הבחירה מהידיעה.

לגבי מה שכתבת, שהידיעה קדמה לבחירה טכנית.  אלו ששואלים, לא יודעים מזה ולא זה מה שמפריע להם. נראה לי שאתה מסביר למה הרמב"ם הקשה מהידיעה לבחירה ולא להיפך. ולא לזאת היתה כוונתי. כוונתי היתה שעיקר השאלה הינה תירוץ למה לא לשמור תומ"צ, ולראיה הבאתי את שלושת ההוכחות, שהשאלה אינה לוגית טהורה.

האם זה שאינך חולק על ב, מהווה הוכחה שאתה מסכים עם הטיעון?

יעקב,  'הרי אני קם כל בוקר ובוחר אז איך שייך שמישהו אחר כבר יודע?' פשוט מאד, כי הוא יודע את כל המניעים העמוקים שבך אף אותם שכלל אינם בתודעתך וממילא יוצא לו מתמטית פיתרון המשך מעשיך, (אם בדטרמיניזם עסקינן) אך מלבד זאת, בדוג' שהבאת אני באמת חושב שאין בחירה לאדם והדטרמיניסטים צודקים כי הבחירה שאנו מאמינים בצדקת קיומה קיימת רק בין טוב לרע אך אכמ"ל.

המחשבון, ברור שאין כוונתי למובן הדתי אלא שמבחינה פילוסופית הידיעה מוכרחת יותר מן הבחירה, ופישפשתי בדבריך ולא מצאתי בהם טיעון הסותר זאת, הקרוב ביותר כתבת, אדרבה הבחירה חוץ מהיותה מוכרחת היא גם מוחשית. ועתה ודאי שאין בכוונתך להכריח הבחירה מכח ההרגשה שהרי כתבת חוץ מהיותה מוכרחת. וא"כ מנין היא מוכרחת? מה גם שהיות הבחירה מוחשית אינה הוכחה אצלי לשום דבר כי הינה הוכחה אמפירית ואני מקבל רק הוכחות רציונאליות באשר החושים מטעים אותנו ללא הרף.
אמנם לפי האמת עצם קביעה זו שהבחירה מוחשית אינני תופס כי איך יתכן להפוך מושג הכרתי למוחשי? לכל היותר תוכל לומר שאתה מכיר ביכולות שלך לבחור אולם במחשבה שניה תשים לב שאף אינך מכיר בכך אובייקטיבית כי מנין לך שאינך פועל מכח השפעת החברה או אינסוף סיבות אחרות, א"כ אינך חש ואינך מכיר רק מאמין שיש בחירה. ומכיון שאנו מבקשים כאן הכרח הרי שהידיעה מוכרחת יותר מהבחירה.  

מה שכתבתי שכנראה שאינם מרגישים אכן זה ללא התייחסות לתוכן רק לפי אותו מטבע לשון של קודמי.
אכן טיעון ב'  שלך הינו טיעון לוגי טהור.