מחמאות

יש כאלה שלא אוהבים לקבל מחמאות, למה? ממה זה נובע?
מצד שני יש כאלה שאוהבים ומתענגים על כל מחמאה אפילו אם זה לא מגיע להם ואפילו אם הם יודעים שזה לא מגיע להם.

היה לי מקרה שנתתי למישהו מחמאה בטעות כי חשבתי אותו למישהו אחר וכשהתבררה לו הטעות הוא היה עצוב שהמחמאה לא היתה מכוונת אליו, ריבונו של עולם, למה???  

תודה על המחמאה..

הנביאה, אני מסכים עם מה שכתבת. (נדיר), זה לא מגיע מנבואה, זה מגיע מחמה. קוראים למה שכתבת "התניה שלילית". בנוסף לפעמים ילד מקבל מחמאות הפוך על הפוך, וזה נכנס לו בתת מודע, מחמאה פירושה, עשיתי משהו לא טוב.

מחשבון, באמת רגע נדיר, בהחלט שווה הנצחה...

אני אוסיף עוד ואכתוב כי כל חיינו מבוססים על התניה אחת גדולה, בכל התחומים לטוב ולרע.
האם יש חולקים על כך?

הנביאה, יש לציין באמת שכתבת את ניתוח הדברים בטוב טעם וזה נכון לדעתי ג"כ, המבוכה באה מחוסר אונים איך להגיב למחמאה.
אז בואו ננסה לתת עצות איך להתמודד עם מחמאות...
1. לשתוק
2. להסכים
3. להצטנע
4. להודות למחמיא
5. להעביר נושא
6. לקבל כמובן מאליו
7. להחמיא בחזרה

מה אתם חושבים? או אולי יש לכם עוד רעיונות?

רגע, מחשבון, לא הבנתי איך הגעת ממחמאה למשהו לא טוב!?

לדעתי מחמאה היא דבר מחייב כי זה אומר הנה אתה יכול מצפים ממך ולכן גם מעודדים אותך
כדי שתוכל לעשות את הנדרש ממך ולכן לפעמים אני אישית לא נהנה ממחמאות. זאת אומרת,
אל תחמיא לי ואל תצפה ממני לשום דבר.

לגופו של עניין, מחמאות אמיתיות ללא אינטרסים שנובעות מהערכה הדדית. הן נחמדות וכייף לקבלן.

אגואיסט, מדובר אכן על מחמאה אמיתית ולא אינטרסנטית, תתפלא, אך יש כאלו הסובלים מהסינדרום שתואר לעיל גם בסוג החביב הזה

הגיוני, את התשובה לתמיהתך על דברי המחשבון תמצא בתגובתי + תגובת המחשבון לאותה אחת.
אין צורך להתמודד מול המחמאות, אלא במקרה שבו ישנה התניה שלילית, ולכן ההתמודדות היא מול המבוכה,
הטכניקות הפסיכולוגיות די פשוטות, ובעקרון, הדרך היא להגיב בתודה למחמיא.

לפעמים כשמקבלים מחמאה ועונים עליה בתודה זה נראה כהשתחצנות,אוקי,אתה מוכשר ואני אומרת לך את זה ,אבל אתה לא צריך לאשר את זה.עדיף להצטנע מאשר לומר תודה...