| נשלח ב-12/6/2009 07:15 |
 |
| |
אמונה?
המצווה הראשונה שמונה הרמב"ם ברמ"ח מצוות 'עשה' היא מצוות האמונה "שנאמין שיש שם עילה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאים, והוא אומרו אנוכי ה' אלוקיך" .
א"כ לכאורה כל הנדרש מן המאמין הוא ידיעת מציאות הבורא, אבל, האם יתכן אדם שיאמין באמת ובתמים וידע את מציאות קיומו של הבורא, ועדיין לא יקיים את רצונו, כיוון שכל מצוותו היא הידיעה? או שאולי אי עשיית רצונו מוכיחה על אי אמונתו?
שהרי במה זה שונה מחייל בצבא שמודע לכוחו של המפקד ולכן מציית לו, ואם לא יציית יובן מאליו שאינו מאמין בכח הפיקוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 17:18 |
|
| |
ואיך בכלל אפשר לצוות על אמונה הרי אם אני לא מאמין אז למה שאני יקיים את הציווי הזה?..
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2009 18:13 |
|
| |
שאלתך היא בעצם איך שייך חיוב קיום כל המצוות על אדם שעדיין אינו מאמין.
נראה לי כיוון שאמונה זה דבר שבא ממילא אם רק מסתכלים נכון, כמו שאמר ר' עקיבא [או ר' אליעזר?] ש'העולם מעיד על בוראו', אז החיוב הוא רק להתבונן [וגם להתנתק מכל מה שמפריע להתבוננות נכונה] ובזה וודאי שייך ציווי, כי זה דבר בסיסי שמצופה מהאדם גם בלי אמונה, להתבונן ולחשוב.
ושאלה דומה שאל ר' חיים מוולאז'ין: איך אפשר לחייב ילד בן שלש עשרה וילדה בת שתיים עשרה שנים בלבד להאמין, שהרי זהו דבר עמוק שהתלבטו בו גדולי החכמים והפילוסופים, ויישב בדבר כנ"ל, והסביר שהסיבה היחידה שהאדם מתחבט בעניין האמונה היא שהוא משחד את עצמו שלא להאמין, שהרי כך יהיה פטור מכל עול [עבדא בהפקירא ניחא ליה] ובאמת האמונה היא דבר פשוט וברור.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2009 23:37 |
|
| |
| yakov7 כתב: |  | | ושאלה דומה שאל ר' חיים מוולאז'ין: |
|
תיקון, לא ר"ח, ר' אלחנן וסרמן.
בגמ' [ערובין ק] מובא שאלמלא לא ניתנה תורה היינו צריכים ללמוד: צניעות מחתול, עריות מיונה, וגזל מנמלה. מובן מכך שיש דרישות וציפיות בסיסיות שהבורא דורש מהאדם גם כשאינו מצווה אותן באופן חוקתי. לדעתי זה מבהיר את מה שכתבתי גם לגבי האמונה. רק שנשאלת השאלה א"כ מדוע הוצרך הצווי, ויתכן שהדבר הפשוט הוא מציאות בורא לעולם, והציווי הוא 'להאמין שהוא עילה וסיבה ופועל הכל' כמו שכתב הרמב"ם לידע בחקירה ודרישה בפרטי האמונה, ולזה הוצרך ציווי.
[הרמב"ן בפרושו על ספר המצוות להרמב"ם שואל ג"כ כיצד יתכן לכלול את האמונה בבורא המצווה [בסגול] בתוך הציווי, ה'קנאת סופרים' שם מיישב שבאמת מצוות האמונה נדרשת לפני כן מכח המאורעות שנתרחשו ביציאת מצרים. והציווי הוא כמו שכתוב 'את כל הדברים האלה לאמר' ותמיד שכתוב לאמור המשמעות היא לומר לאחרים, וזה תמיד נאמר למשה [וידבר ה'.. לאמר] שידבר לעם, אבל הדיבור של אנוכי ה' נאמר מפי הגבורה, א"כ מה זה 'לאמר', אלא משמעות הציווי היא הנחלת האמונה לבנינו לדורות הבאים, וזה 'לאמר' וזהו כל ציווי התורה על האמונה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2009 12:14 |
|
| |
| yakov7 כתב: | |
א"כ לכאורה כל הנדרש מן המאמין הוא ידיעת מציאות הבורא, אבל, האם יתכן אדם שיאמין באמת ובתמים וידע את מציאות קיומו של הבורא, ועדיין לא יקיים את רצונו, כיוון שכל מצוותו היא הידיעה? או שאולי אי עשיית רצונו מוכיחה על אי אמונתו?
שהרי במה זה שונה מחייל בצבא שמודע לכוחו של המפקד ולכן מציית לו, ואם לא יציית יובן מאליו שאינו מאמין בכח הפיקוד. |
|
אמת דיברת שידיעת מציאות הבורא נדרשת מן המאמין. אמנם לא זו בלבד שכל היודע מציאותו ית' מאמין יחשב כי הפרש גדול יש בין הידיעה לאמונה, הידיעה תבוא בקלות יותר מן האמונה מפני שהעולם מעיד על יוצרו ומוכרח שיש עילה לכל הנמצאים ומישהו בראם והרי שיש בורא לעולם, גם כיום כמעט ולא נמצא מי שיכחיש עובדה פשוטה זו.
ואולם האמונה תבוא אחר הידיעה כי הידיעה לבדה תישאר רק כמושכל של ידע שאינו מחייב ואילו האמונה היא הידיעה המוחשית באופן כה ברור עד שיכריח ללכת אחר אותה הידיעה, ולדידן, לסור למשמעתו של בעל הבירה.
מעתה, יקשה מאד על האדם לומר כי מאמין הוא בעוד שמעשיו סותרים ידיעתו, שאם אכן ידיעתו מוחשית אצלו כל כך עד שתחייב השפעתה על מעשיו, מדוע איפוא אינו הולך לפיה? זה יוכיח על כי אין אמונתו חזקה אצלו.
אכן מצות האמונה מצוה תמידית היא כי המוחשיות תעלם כאשר עברה מן המודע אל הבלתי מודע, יבואר בזה ג"כ חטאי המאמינים באמת, כי כאשר יהרהרו באמונה לא יהיה מי שיוכל להם להזיזם מאמונתם אולם מרוצת החיים ותהפוכותיהם תכריח את האדם מפעם לפעם להסיח דעתו מן האמונה ושם יתפשהו יצרו ויפילו ברשתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2009 18:44 |
|
| |
יעקב, בקשר לדוג' שהבאת מחייל בצבא כתבת שאם לא יציית למפקד מובן מאליו שאינו מאמין בכח הפיקוד.
לדעתי זה לא מוכרח כי יכול להיות שהוא כן מאמין בכח הפיקוד אבל קשה לו לקיים את הפקודות, אותו דבר בנמשל, הוא מאמין בבורא אבל יש לו רצונות ודחפים לא לקיים את הציווי ולכן זה לא חייב להיות סתירה לזה שהוא מאמין כי בשכל ובהגיון הוא מאמין אבל קשה לו לקיים את זה בעולם המעשה, (בניגוד למה שכתב רציונליסט שזה מוכיח שהוא לא מאמין).
ככה אני מסביר גם את גדול המצווה ועושה ממי שלא מצווה ועושה, כי מי שלא מצווה אז הוא מבין בשכל מה צריך לעשות וברור שינהג לפי ההגיון שלו כי שום דבר לא מפריע לו לעשות מה שהוא חושב אבל מי שמצווה אז יש לו כבר יצרים ודחפים שמונעים ממנו לפעול ע"פ ההגיון הישר ומפרידים בין הממחשבה למעשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2009 23:32 |
|
| |
רציונליסט, אם זוהי האמונה אז מדוע הוצרך הציווי "לא יהיה לך אלוהים אחרים" וכדו' הרי האמונה מחייבת הכל ומספיק ציווי האמונה בכדי שממילא כל הציווים יתקימו כראוי.
הגיוניי, ומה לגבי אדם שלא נמנע מצד רצונות אחרים, אלא מצהיר שהוא מאמין רק שפשוט אינו מעוניין לקיים, האם שייך שהוא באמת מאמין? ד"א רציונליסט כתב"שזה מוכיח שאין אמונתו חזקה אצלו" ולא ש"אינו מאמין".
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2009 20:23 |
|
| |
לק"י
חס וחלילה מליחס לרמב"ם את האמרה האווילית ביותר שקימת, והיא שמצווה עלינו להאמין בה' ,
המצווה שחלה עלינו היא "שנדע שיש ה' .
(אני מצטט מספר המצוות הוצאת מוסד הרב קוק עם המקור הערבי שם המילה היא "אעתקאד" שפרושה ידיעה ולא אמונה כמו שתרגם בטעות רי"ת אשר לא היה בקי בערבית)
וכבר העיר על כך הרבה פעמים הרב יוסף קאפח שתרגם את כל כתבי הרמב"ם, רס"ג ועוד מערבית לעברית בצורה הכי קרובה למקור בגלל בקיאותו הרבה בערבית.
מצוות הידיעה כבר מוזכרת בפירוש, בהלכה הראשונה במשנה תורה חיבורו היחיד של הרמב"ם בעברית.
כמו כן על הבדל העצום שיש בין "אמונה" וידיעה" האריך הרמב"ם במו"נ ח"א פ' נ.
גם רס"ג ב "אמונות ודעות"(הקדמה פרק ד') השתמש באותה מילה "אעתקאד" והסביר ש
"ידיעה זה דעה והשקפה שהאדם מגיע אליה כתוצאה של מחקר, ולא סתם "אמונה" שזה דבר הבא מתוך מסורת או מתוך עוורון לב. כי להאמין כל אחד יכול במה או במי שהוא רוצה וזה עדיין תהיה אמונתו.
הדוגמא הפשוטה לכך היא אברהם אבינו "מגלה" ה' בעולם, שחפש לדעת ולכן זכה להיות הראשון שהפיץ את שם ה'
כי אם אברהם אבינו היה מחפש "להאמין" הוא היה מאמין באלילים, שהרי כך חנכו אותו.
וזה מה שמיחד אותנו מכל שאר הדתות שאנחנו באמת יודעים שיש ה' ולא סתם "מאמינים".
ולכן, הידיעה הזאת היא לא תנאי לקבלת עול מלכות שמים אלא היא המצווה הראשונה והבסיסית שמכשירה אותנו לעבודתו יתברך, תכליתנו בעולם.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2009 15:06 |
|
| |
רמבמיזם, אם לדעתך מצווה להאמין שיש ה' היא אימרה אוילית בגלל שאני לא מאמין במי שמצווה אותי את המצוה הזאת עצמה, א"כ מצווה לדעת שיש ה' היא אימרה אוילית לא פחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2009 15:51 |
|
| |
לק"י
הגיוני שלום
אני מאמין שיש ה' זה אמרה אווילית לא בגלל הסבה שכתבת.
הסבה לכך היא שאמונה בה', נובעת מפונקציות מסוימות שהמאמין מיחס לה', ובגללם הוא נקרא מאמין.
וברגע שתתבטל ההבנה או הפונקציות שהוא מיחס לה', ובגללם הוא מאמין, אזי תתבטל כל האמונה.
כי הוא לא מאמין בה' מעצם אלהותו אלא בגלל סבות כאלה ואחרות אשר גורמים לו "להאמין".
בניגוד לידיעה, שהיא מתיחסת להכרעה רצונית של היודע, לקבל את זה שה' הוא האלוהים בלי קשר
לאיך שהוא מבין אותו או את ההנהגה שלו בעולם.
ולכן רק ידיעה היא בגדר של מצווה, כי היא לא תלויה בסבה שגורמת לי להאמין אלא היא נכונה בפני עצמה.
ועל זה האריך הרמב"ם בעצמו במו"נ ח"א פ' נ'. עיין שם ותרווה צמאונך.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2009 20:14 |
|
| |
א. הרמב"ם ב'מורה נבוכים' שציינת בא לשלול את אלו האומרים בפיהם שהם מאמינים ואין בשכלם בסיס לדבריהם, נראה לי שכאן לא דובר כלל על סוג כזה של אמונה.
ב. יתכן מאד שהמילה אמונה בערבית משמעותה היא פחותה [כמו אמונת יושבי ארצות אלו שנוהים אחר ה"אמונה" ללא שום הבנה מינימלית] ולכן הרמב"ם לא השתמש אלא במילה 'ידיעה' בערבית כדי לא להטעות את ההמון, [וכמו שכתב שספרו נועד לכלל הציבור הפשוט].
ג. מדבריך יוצא שיתכן אדם מאמין לגמרי שאינו מקיים, כיוון שהמצווה היא שיכלית ברוטו?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2009 02:27 |
|
| |
רמבמיזם, לא ירדתי לסוף דעתך. מה אתה מתכון שהאמונה בנויה על פונקציות מסוימות יותר מהידיעה? אם יוכיחו למישהו בראיות הגיוניות ברורות שמוכרח שיש בורא לעולם עד שהוא יהיה חייב להודות בזה לפי דעתך זה יחשב שהוא מאמין שיש בורא או יודע שיש בורא? איך שאני הבנתי אותך אתה טוען שזה נחשב שהוא יודע כי מאמין זה רק לפי מה שחינכו אותו. אבל אני מסופק בזה ויש לי צד שגם שיכנוע ע"י היגיון שיש בורא זה יחשב לאמונה ולא רק בצורה פתייה כי יש אמונה של פתים ויש אמונה שבאה ע"י חקירה ממילא לא כזה הזוי להגיד שיש מצוה להאמין ע"י חקירה. תקן אותי אם אני טועה.
והמקור של המו"נ שהבאת לא מצאתי שם הסבר לחילוק ביו ידיעה לאמונה רק הבנתי אותו כמו שכתב יעקב שבא לצעוק על אלה שאומרים בפה שמאמינים אבל בלב לא מתכונים לזה. אולי בתוך הדברים היה אפשר למצוא חילוק בין ידיעה לאמונה, האר את עינינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2009 14:36 |
|
| |
לק"י
ל Yakov7 שלום.
א. הרמב"ם לא בא לשלול את אלה שאומרים בפיהם שהם מאמינים ובשכלם אין בסיס, כי זה פשוט.
הרמב"ם בא לשלול את אלא שחושבים שיש בשכלם בסיס לאמונה, בעוד שבאמת השקפתם היא הבל ואף לפעמים גובלת בעבודה זרה. (מעין מה שכתב ח"א סוף פרק לו'. וראה גם הלכות תשובה פרק ג' הלכות ו'-ז' וההשגה המפורסמת של הראב"ד שם)
ב. יתכן.....
ג.לא הבנתי, כתבת "אדם מאמין לגמרי שאינו מקיים" מקיים את מה? אם התכוונת לא מקיים את מצוות הידיעה, אז יש 2 דעות בחז"ל- "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה" ויש גם "תורה לשמה- סם החיים, תורה שלא לשמה- סם המוות".
ל הגיוניי גם שלום.
א. התכוונתי כשאמרתי אמונה שבנויה על פונקציות מסוימות, לאמונה שנובעת בגלל, שהוא יתברך- "בורא עולם",
"מחיה מתים", "מפרנס", "רופא חולים" וכו'. בניגוד לידיעה שלא נובעת מאיך שאני רואה/מרגיש את הקב"ה אלא נובעת מעצם אלוהותו יתברך. מעין "ה' הוא האלוהים". סוף פסוק. וזה לא קשור לאיך שהאדם מבין אותו.
ב. אם ירדת לסוף דעתי ב- סעיף א'. אז ברור ש- "אם יוכיחו למישהו בראיות הגיוניות ברורות שמוכרח שיש בורא לעולם" כמו שכתבת, אז זה עדיין בגדר "אמונה" כי אני מאמין בגלל אי אלו הוכחות שניתנו לי, ולא בגלל שאני פשוט יודע ש- "ה' הוא האלוהים" סוף פסוק נקודה.
גם רס"ג בספרו "אמונות ודעות" הרחיב על ההבדל הזה בהקדמה, פרק ד'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2009 19:12 |
|
| |
אז אולי תסביר לי איך אני פשוט יודע שיש אלוקים?! הרי כל דבר שלא יהיה שעל ידו תגיע לי הידיעה הזאת כבר תגיד שיהפוך את זה לאמונה. ואם זה ידע שכלי פשוט שלא בא משום כלי חיצוני אז לצוות על זה תהיה אימרה אוילית!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2009 23:30 |
|
| |
רמבמיזם, דיברתי על 'קיום מצוות', עיין בפתיחת האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2009 18:13 |
|
| |
| yakov7 כתב: | |
המצווה הראשונה שמונה הרמב"ם ברמ"ח מצוות 'עשה' היא מצוות האמונה "שנאמין שיש שם עילה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאים, והוא אומרו אנוכי ה' אלוקיך" .
א"כ לכאורה כל הנדרש מן המאמין הוא ידיעת מציאות הבורא, אבל, האם יתכן אדם שיאמין באמת ובתמים וידע את מציאות קיומו של הבורא, ועדיין לא יקיים את רצונו, כיוון שכל מצוותו היא הידיעה? או שאולי אי עשיית רצונו מוכיחה על אי אמונתו?
שהרי במה זה שונה מחייל בצבא שמודע לכוחו של המפקד ולכן מציית לו, ואם לא יציית יובן מאליו שאינו מאמין בכח הפיקוד. |
|
כך טוען גם המשגיח שלנו, הרב אברהם ריבלין שליט"א - כשה' חיזק את לב פרעה לא נטל ממנו את בחירתו החופשית אלא איזן אותה כיוון שהיה גילוי כה גדול של הקב"ה בכל הניסים שנעשו ועל ידו נפגעה הבחירה החופשית של פרעה.
עולם = העלם - ה' חייב להיות מוסתר בעולם, אחרת לא הייתה בחירה חופשית.
בידיעה מקסימלית - האדם לא יחטא.
אך האמת היא שלי קשה לקבל את זה...
קשה לי להפשיט את ההרגשה שלי למילים אבל נראה לי שאף שאדם יודע בבירור שיש ה' - הוא יכול עדיין לתת לגוף החומרי לשלוט עליו ולעשות בניגוד לרצון הבורא יתברך.
|
|
|
|
|
