מצבי לחץ

אולי זה יותר פסיכולוגי מפילוסופי אבל התענינתי בנושא הזה לאחרונה ודעתכם חשובה לי:

א. מה גורם לכם להכנס למצבי לחץ?

ב. איך אתם מתמודדים במצבי לחץ?

לחץ הוא דבר אינדבדואלי. ניקח לדוג' את הבחינות שעליהם דיברו נורת_אזהרה ומחשבת_לב.  ישנם אחרים שלא נלחצים מבחינות כלל (היכן בדיוק ההבדל בין לחץ לפחד? חרדת בחינות וכו')
הפתרון שהעלית, יעקב, אינו פתרון כי אם תוצאה סופית שאליה יש לשאוף

הפחד גורם ללחץ. ברור שמי שמוכן למבחן או לחילופין לא אכפת לא להכשל אז אינו נלחץ כי העתיד [באופן יחסי] ברור לו, ואז אינו מצוי בחוסר וודאות.
אדרבה, זהו הפתרון מלכתחילה כיוון שלא יעזור להירגע כשכבר מגיעה סיטואציה של לחץ, הרוגע הוא סטנדרט שיש לבסס אותו קודם בעזרת הכלים המתאימים ואז כלל לא מתחילים הלחצים.

לדעתי אי וודאות גורמת ללחץ כל שהיא במינון מ1 עד 100 ואחד שיודע שיש אחד שמנהל את העולם בד"כ זה מרגיע.

המחשבון אתה אומר בערך כמו יעקב אבל אני אומר שאי הודאות היא לא הסיבה ללחץ רק שבמצבים בהם כבר יש סיבה להיות מצוי בלחץ, אם תדע את העתיד הלחץ לא יהיה רלוונטי.
אני אסביר את כוונתי, לדעתי הסיבה ללחץ היא כשאדם נמצא במצב שיש לו סיבה לחשוש מפני התרחשות מסוימת עתידית שתשפיע עליו, ברור שאם הוא יידע את העתיד הוא לא יילחץ אבל מה שגורם לו ללחץ זה לו עצם זה שהוא נמצא באי וודאות אלא שיש לו סיבה עצמית לחשוש מאפשרות מסוימת העלולה לקרות לו.
ממילא אפילו אם הוא יודע שיש מישהו שמנהל את העולם זה לא יעזור לו לצאת ממצב הלחץ שהוא שרוי בו כי הרי עדין הוא חושש מאותה האפשרות שמנהל העולם יכול לקיים אותה. 

עוד פרט אחד קטן, יש מישהו שמנהל את העולם והכל לטובתו.

ולטובתך.

ולטובתי.

לטובתנו - העיקר שלא נהיה בלחץ...

אף אני משתמשת באמונה ככלי להרגעה במצבים שונים, לחץ, כל שכן.

למרות שמצבי לחץ נדירים אצלי.........

יש להדגיש כי ישנם פעמים שהלחץ הוא 'אובססיבי' והוא מאובחן כמחלה פתולוגית של ממש.

הלחץ או הוא מצב של חשש עתידי מכך שהתוצאה לא תעמוד בציפייה. 

ניתן את אותו שאלה לשאול גם לגבי האכזבה, ממה נוצרת אכזבה? מכך שאנו סבורים שהתוצאה לא עמדה בציפיות שלנו, אלא שכאן אנו מתייחסים לגבי העבר.

לגבי הדרך להתמודד עם לחץ ואכזבה...
הרמב"ם כתב שהמטרה האמיתית בעולם הם המצוות והמעשים, בעוד שהתוצאה הוא רק הכלי לעשייה, אריסטו לעומתו כתב את ההפך שהתוצאה זה המטרה והמעשים המובילים אליו הם הכלי,

למעשה כל אדם שתפיסת עולמו היא כמו הרמב"ם לא תהיה לו בעיה עם טעויות, הפסדים או אובדן, מכיוון שאין כאן בעצם לדעתו איבוד מטרה ולכן גם הרגש לא תופס את זה כאובדן מה שמבטל באופן ישיר את הפחד והאכזבה, רק חבל שכיום המצב רחוק מלהיות כך אפילו בקרב הציבור הדתי.

תוסיפי לכך את שאמרו קודמיי את האמונה היהודית "שהכל לטובה" אז בכלל תברכי על הרעה כשם שאת מברכת על הטובה"

עד כאן הפתרון היהודי, אמנם גם הפסיכולוגים נתנו פתרונות שמסתכמים לדעתי בסופו של דבר בחיזוקם של מנגנוני הכחשה והדחקה שאמורים לבטל לכאורה רגשות שליליים למרות שהם רחוקים עדיין מלהציע פתרון אמיתי בלי לוותר על תפיסת העולם של אריסטו שקבלה תאוצה בעשרות השנים אחרונות בעקבות תיאוריות שונות...

אפשרי, לא כ"כ הבנתי למה אתה מתכוין הייתי רוצה שתביא דוגמא אם זה אפשרי מבחינתך.
אסטרו נט, אתה בעצם רואה במובן מסוים את הלחץ כההיפך של אכזבה אבל לא נראה לי שזה נכון ככה להגדיר את הלחץ כי לא תמיד הלחץ הוא בגלל חשש שהתוצאה לא תעמוד בציפייה יש לפהמים שאין לך בכלל ציפיות אבל אתה חושש מפני תוצאה מסוימת שלא תהיה טובה בשבילך ואתה נלחץ מזה.
לגבי המחלוקת של הרמב"ם עם אריסטו שבהאת, זה הנידון בעצם במה יותר חשוב המטרה או הדרך אבל ברור שגם אדם שתפיסת עולמו היא כמו הרמב"ם שתהיה לו בעיה עם טעויות, נכון, לא טעות כמו פספוס המטרה אבל טעות כמו פספוס הדרך הנכונה ודאי שתהיה שייכת גם אצלו.
ועוד דבר אחרון אני לא בטוח שהתפיסה המקובלת היום היא יותר כמו זאת של אריסטו עד כמה שידוע לי היום מאד מחנכים בעולם שחשוב הדרך ולא משנה כמה אתה משיג אלא כמה השקעת. אע"פ שיש מקומות שמבחן התוצאה הוא הפרמטר היחידי. 

אני דווקא רואה את הלחץ כדומה לאכזבה אני רק מחלק אותם לעתיד ולעבר.

אני לא חושב שאפשר לפחד מתוצאה אם אין לך ציפיה, אתה יכול לתת דוגמא?

לגבי אדם שמאמין כמו הרמב"ם אתה אכן צודק שגם לו יש מצבי הפסד, אבל הדרך לפחות נמצאת לחלוטין בשליטת האדם במידה והוא לא מרגיש חייב מעבר להשתדלות ולכן מצבי הפסד אצלו נדיר יחסית, מה עוד שיש דרך חזור- חזרה בתשובה לפחות ביהדות. אפשרות שלא קיימת כמעט בחומר להחזרת הפסד,

לגבי הפיסקה האחרונה אני מאוד מקווה שאתה צודק, הבעיה היא שרוב רובם של אלו שמחנכים לדרך הזו עדיין בעצמם לא מסוגלים להפנים, אני לא מכיר הרבה אנשים שהם יותר מדי רוחניים.