האם יש פסול בשילוב תורה ופרנסה?

זו שאלה שנשאלת ללא הפסקה ומופנית בעיקר לציבור החרדי שההשקפה אצל החרדים היא רק ללמוד תורה בלי לצאת לעבוד ומי שיוצא לעבוד רואים אותו כפסול מבחינה מסוימת ויהיו חריפים יותר אפילו שיראו אותו כפורש מן הדרך.
אני לא אומר, מי שמסוגל לשבת וללמוד כל היום ויש לו מקור פרנסה, מצוין, העולם עומד על התורה אין ספק, אבל ברור שהדרך הנורמלית לחיות את העולם לא בצורה ניסית היא לשלב פרנסה עם הלימוד, הרי הבעל מתחייב לפרנס את אישתו אז הוא צריך לעמוד בזה לא? מה שיוצא בסוף זה שאשתו מפרנסת אותו, זה אבסורד לא?
ובכלל אם נצטט את דברי הרמב"ם הל ת"ת פ"ג ה"י כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את ה' ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא וכו' וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון וכו'.
האם אין השקפתינו הפוכה מהשקפת האמת, השקפת התורה?! אני לא מדבר כבר רק על זה שאנחנו לא עושים ככה בפועל, נניח יש לחץ ציבורי, לחץ חברתי, אבל על עצם ההשקפה אם מישהו חרדי, בן תורה, יוצא לעבוד מיד הוא נהיה  "סוג ב'". האם כך היא דעת תורה??   ומה אם כל התנאים והאמוראים ששילבו תורה ועבודה ביחד? הם לא היו מספיק חרדים??

איך אנחנו עונים על כל השאלות הנוקבות האלו? 

יעקב, אני גם חשבתי כמוך אבל הכעיה המרכזית בזה שבדיוק בפרשה השניה שמדברת לרבים כתוב "ואספת דגנך" בלשון יחיד!! איך אתה יכול להתעלם מזה?
נכון שאתה שואל טוב על דברי מק אז למעשה צריך ביאור.  

"טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון"  נראה לי שציטטה זאת תענה למק בדבר הירידה ברוחניות. לגופו של ענין. ודאי ששילוב תורה ועבודה היא טובה ונחוצה כאידיאל גם לאחד שאינו זקוק לכסף. היות ודווקא יגיעת שניהם משכחת עוון. אולי ימצאו בודדים שיכולים להשכיח את העוון ע"י תורה בלבד, אשריהם ואשרי חלקם. אבל ככלל ראו חז"ל חלנכון שרק ע"י יגיעת שניהם נוכל להשכיח עוון.

אלו שיורדים ברוחניות הם או כאלו שהם ירודים מעיקרא. או כאלו שלא עובדים פיזית. כלומר אינם מתיגעים. ושניהם כאחד אינם יגעים בתורה... לו היו מצייתים למה שכתוב בחז"ל לא במהרה היו חוטאים.

כולנו ודאי נזכור את הורינו או את ההורים של ההורים שלנו בדור של אחרי השואה. רובם ככולם יצאו לעבוד וקבעו עיתים לתורה ונשארו יראי שמים. ואילו הדור שלנו, שרובם לא יוצאים לעבוד וד"ל.

הגיוניי, עכשיו מצאתי שרש"י כבר עמד על החילוק בין יחיד לרבים, [ושינוי הלשון בהמשך יתכן שהוא מחמת שברכת "ואספת דגנך" היא לעם ישראל ולאפוקי מאומות העולם ולכן נאמרה בלשון יחיד].
אדרבה, אין לך איזו דעה בנידון?

מחשבון, מסכים לכל מילה.

תוקן על ידי yakov7 ב- 01/08/2009 22:17:53

יעקב, אם אתה מתחיל אם סוג כזה של תירוצים על זה שואספת דגנך נכתב בלשון יחיד אז אתה כבר מוריד את כל העוקץ בין פרשה ראשונה לשניה שזה ל' רבים וזה יחיד כי אפשר לחפש הסברים כגון אלה גם על זה.
מחשבון, אין לך שום זכות לקבוע קביעה שרירותית כזאת שהתדרדרות הנוער בדור האחרון היא בגלל שלא יוצאים לעבוד! תסתכל סביבך, האם ההתדרדרות בקרב בני הנוער בדור האחרון היא תופעה רק אצל החרדים?? הרי אצל החילונים הפער בין הדור הזה לדורות שאתה מדבר אליהם הוא הרבה יותר גדול מהפער הנ"ל של החרדים.
בהכרח שהסיבה הזאת לא קשורה רק סיבה פשוטה אחרת שהנהנתנות גוברת בעולם ואין שום ערך אמיתי בקרב בני הנוער רק הנאות והנאות בעוד שבדורות הקודמים גם הפורשים מדרך התורה היו משכילים (ולא רק בתקופת ההשכלה).
לכן נראה לי שאין שום קשר בין ההתדרדרות לבין העובדה שבדורות קודמים יצאו לעבוד ובדור הזה לא.

הגיוניי, אתה מתקיף אותי על לא עוול. כתבתי שאלו היוצאים לעבוד ומתדרדרים, זה בגלל שאינם לומדים. לא הפוך. כמו גם בגלל שאינם מתיגעים. בכל מקרה ברור שמה שחשבת שאמרתי, נכון. שהרי חז"ל קבעו את הכלל, טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון. הכלל אומר שגוף עייף אין לו כח לעבור עבירות.