שאלת תכלית האדם

מי לא עסק בשאלה רב גונית זו, מהו האדם, מה מהותו ומה מטרת בריאתו. למנוע טעות, שאלה זו אינה קשורה דוקא ליהדות או למאמין בבורא עולם, אף אתאיסתים גמורים עלולים להתעניין בשאלה זו ולעסוק בה כי אין שייכות בינה לבין דת כמבואר להלן:

אריסטו השכיל להעמיד שאלה זו בצורה חדה מאד, לכל דבר בעולם יש מטרה ותכלית, לדוג' מטרת הסכין היא לחתוך כמו שמטרת הכסא הוא שישבו עליו ומטרת המכונית שיסעו בה.

וכל דבר יחשב טוב ומועיל באשר יקיים את מטרתו, הסכין הינה סכין טובה כאשר היא חותכת אך אם איננה מסוגלת לחתוך אינה סכין טובה, כך הכסא, כך המכונית וכך כל דבר ודבר באשר הוא לפי עניינו.

מעתה תישאל השאלה מתי יחשב האדם לאדם טוב, מהו מהותו ועניינו של האדם שכאשר ידבק בו יחשב כהשיג את מטרתו והינו אדם טוב?

ישנם מגוון רב של תשובות ע"פ הפילוסופיה וע"פ היהדות, צריך לדעת כמו כן אם בהכרח יסתרו תשובות הפילוסופים לתשובתה של היהדות או שמא יכולים להתמזג זה בזה.

יכתבו נא כאן החברים את דעתם בנושא זה ע"פ הלך מחשבתו של כל אחד ואחד, תשובות ידועות או חדשות כפי העולה על דעתכם.  

לדעתי כמו בדוגמאות שהבאת, סכין, כסא וכדומה. הרי המטרה לא נוצרה לבד. כלומר יש משהו שיצר את הסכין למטרה מסוימת. ולדוגמא הפוכה: שלמה המלך, שנתן חרב לאשה שתהרוג כביכול את בעלה. ונתן לה חרב שלא יכול להרוג. הרי שעצם זה שהיא לא יכלה להרוג בו, זה הטוב שבו. וכמובן. ולכן כדי לדעת מהו סכין טוב, צריך לדעת למה ייצרו אותו, ואם הוא ממלא את תפקידו, הרי שהוא טוב.

ומעתה אם אין לעולם יצרן, הרי שהשאלה אינה רלוונטית כלל ועיקר. שטוב תלוי בייעוד. ואם אין ייעוד מה שיך להגדירו כטוב. רק אם נגיע למסקנה שיש לעולם יצרן, נצטרך לדעת מה המטרות שלו ביצירה, ולפי זה נוכל לדעת מה הוא אדם טוב.

המחשבון דעתי כדעתך הפעם שהנידון בשאלה הזאת של תכלית האדם לא יכול לדור בכפיפה אחת  עם אמונת קדמות העולם וא"כ יוצאים מנקודת הנחה שיש יצרן לבירה
ואחרי שזאת היא נקודת ההנחה אז למה לייגע את מוחנו בשאלה המיותרת הזאת מה התכלית שלנו אם היצרן עצמו כתב לנו הוראות יצרן שייקח לנו כל החיים להבין את הוראותיו אם בכלל, מה שאומר שאין לנו זמן מיותר להתייגע מה המטרה כי במקום זה עדיף לנסות להבין את עצם ההוראות הלא הם כתובות בתורה.
וחוץ מזה הרי חוץ מהוראות היצרן הכתובים בכל חלקי התורה הרי שלמה המלך כבר אמר לנו את תכלית האדם בסוף ספרו קהלת:
"סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצתוותיו שמור כי זה כל האדם"   

רציונליסטי, ההבדל בין תשובות הפילוסופים והיהדות בעניין הוא עצום, עפ"י האתאיסט גם אם יש ערך לאושר בעולם או לחיות כאדם טוב, אז יוצא שהחיים עצמם הם המטרה, ואילו עפ"י היהדות החיים עצמם הם רק דרך להגיע לשלב המטרה שהוא העולם הבא.
ואופק, מה שכתבת "להתענג על ה'" זה גם כן רק בעולם הבא שאז "צדיקים יושבים.. ומתענגים מזיו השכינה", ורק אז תהיה שייכת התענגות מקסימלית על ה'.
מחשבון, מדוע לומר שטוב תלוי ביעוד? אמנם לא שייך לדבר על תכלית האדם ללא יעוד אבל על 'טוב' מדוע לא? גם אם אין יצרן לעולם עדיין שייך להיות יותר טוב באופן עצמאי עפ"י הבנת האדם?!

תקרא את מה שכתבתי ותבין! (רמז - "טוב" מהו?)

מחשבון, צא מתוך הנחה שקראתי, אחרת לא הייתי שואל...
כל מה שכתבת זה בהנחה שיש יצרן/בורא שמיעד תפקיד לאדם כמו בדוגמא שהבאת עם החרב שאז פשוט מהו ה'טוב' כי קיימות הגדרות יצרן ולפיהן יקבע ה'טוב', זא"מ קיום היעוד, אבל זה לא מסביר מדוע בהנחה שלמשהו אין "מייעד" או יצרן כלשהו אז אין לו טוב, אין לו אמנם מטרה מוצהרת עפ"י איזשהוא גורם מכוון אבל מצד עצמו הוא יוכל להיות טוב כל עוד יש לו את כלי החשיבה, הוא יוכל להגדיר לעצמו את הטוב, כביכול ליצור לעצמו יעוד [אולי באמת ב'דומם' כמו סכין לא שייך טוב אם אין 'מייעד' אבל באדם חושב לכאורה זה אפשרי].

השאלה היתה מתי יחשב האדם לטוב. מעתה, מאן יימר שכלי החשיבה שלו אכן ינחו אותו לטוב המהותי. ומי אומר שאכן זאת הייעוד. וממילא אם אין ייעוד של מייעד, לא נוכל לדעת טוב מהו.

לדעתי אדם טוב הוא אדם שמקיים את כל חובותיו המוסריות והחברתיות כאחד ואם דתי אז גם את חובותיו הדתיות, זה לדעתי האדם המושלם, הטוב, שאין למעלה הימנו. 

מוסר (לא דתי) מהו? משהו כמו כל המרחם על אכזרים. לדעת "שלום עכשיו" הם הכי מוסריים בעולם.

מחשבון, האם כוונתך שכיוון שהאדם הוא רק חלק מהמערכת אז אינו יכול לקבוע מה טוב או רע, כי זה דבר שיכול לקבוע רק מי שקובע ייעוד לאדם, א"כ יוצא שאם אין בורא לעולם אז בכלל אין מושג של 'טוב'?
אגב, 'שלום עכשיו' זה עניין פוליטי גרידא זה לא באמת סמל של מוסריות בשביל אף אחד.

נכון.

לדעתם כן.

סופסוף ירדתי לסוף דעתך.

מקסמן, לתועלת הענין נעשה קצת סדר בדברים.

השאלה נשאלה בפירוש ללא שייכות ספציפית לדת ואף אם נניח כהבנתך על כי אריסטו חשב כי האדם הינו חפץ כלפי אלוקים כשם שהחייל טוב למפקד והאבא לילדיו, עדין יהיה הפרש ביניהם מפני שהאדם יהיה חפץ כלפי אלוקים בגלל שהאל הוא יוצרו ובורא את תכליתו ומטרת חייו והוא לבדו הקובע לו מה טוב הוא לו לא כן בשאר הדוג' שהבאת שאך מפני הכרח המציאות מוכרח החייל לסור למשמעת מפקדו והאב למשמעת רגשותיו בחינוך ילדיו.

וכשנעסוק בשאלת תכלית האדם מתוך אמונה כדבריך שהאדם הינו חפץ לאלוקיו יוצרו ובורא תכליתו אזי אכן מסתבר כי נסיק שמטרתו היא לסור למשמעתו ולקיים רצונו כמו שכתבו בכאן המגיבים הקודמים בטוב טעם. ועדין אין אריסטו טועה ביסוד כי האושר יוכל להמצא כאשר יסור האדם למשמעתו של בוראו ואזי בכך ישיג את הטוב שלו עצמו.

אך גם כאשר יעסוק האדם בשאלה זו מתוך טפשות וכפירה ויאמר כי אין יוצר לאדם ואין בורא לו תכלית, האם יהיה טיפש עד כדי כך לחשוב כי לכסא שיש יוצר, הלא הוא הנגר, ישנה תכלית ברורה ואילו לאדם המופלא לא תהיה תכלית ומטרה?! את הסכין נדע מתי וכיצד תחשב לטובה אך האדם ישאר כחידה סתומה?! לא יתכן כי תעלה מחשבה אבסורדית כמין זו אף על דעתו של הטיפש הכופר המחשיב עצמו כחכם ופילוסוף.

אם כן אף אם נחת אריסטו לבעיה זו בלי לייחס חשיבות ליוצר האדם מ"מ שאל את עצמו במה יחשב האדם לטוב ומהי תכליתו שישאף לקיימה? וגם כאן לא טעה לגמרי ביסוד כי אע"פ שלא נוכל להגיד על תכלית מסוימת שכך הוא אדם טוב אך עדין אם נוכל להצביע על האושר באשר הוא הדבר היחיד אשר הכל נכספים אליו ושואפים להשיגו אזי התקדמנו צעד משמעותי בהבנת תכלית האדם.

אכן כל אדם ישיג האושר בדרך המיוחדת לו כפי טבעו ומזגו, לא הרי אושרו של המוזיקאי כאושרו של הצייר וכן הלאה אולם המכנה המשותף להכל הוא בקשת האושר והוא גם כולל את המצייתים ליוצרם ומאמינים בו שכן לפי דעתם בכך ישיגו את אושרם.

ובעצם עובדה זו שציינת על כי אין הכל מתים כאשר השיגו את אושרם, האם בכח טענה זו לסתור את הבנת תכלית האדם ע"פ השכל הלא לא מובטח לו לכל חפץ באשר הוא כי ישיג את תכליתו ועל דרך המשלים הנ"ל הלא גם הסכין כאשר תצא מבית היוצר ועוד לא הספיקו להשתמש בה עד שנשברה ונתקלקלה ולא הגיעה לתכליתה האם בכך נכפור בעובדה כי תכלית הסכין הוא לחתוך היטב? כן הוא באדם, אף אם לא ישיג תכליתו לא יהיה בכוחו לסתור עובדה זו כי זו היא אמת תכליתו.   

רציונליסטי, אני חייב לומר שאתה כותב יפה מאוד,
ובכל זאת אני עוד מבולבל, אני לא יודע איך לכתוב את זה, בא נגיד שזה חבלי לידה של המוח, התינוק, כלומר הדעה לא רוצה לצאת, יש פה טעות אני בטוח בזה, נחשוב יחד,
אין דבר כזה תכלית, כלומר תכלית היא כלפי משהו אחר, ניקח את הדוג' של הסכין, יש יצרן, יש סכין, ויש מי שצריך אותו,
הסכין כלפי היצרן, היא להתפרנס, הסכין כלפי מי שצריך אותו, היא כדי לחתוך, והסכין לעצמו היא כלום,
אבל לתרגם את זה על אדם אי אפשר, כלומר זה שאלוקים יצר עולם לשימוש האדם, זה מובן, אבל אי אפשר להגיד על האדם שיש לו תכלית, כמו שהסכין לא צריך את היצרן ואת המשתמש בו,  חייבים להגיד שכמו שלאלוקים אין תכלית כך לאדם אין תכלית, כלומר אי אפשר שאלוקים משמש תכלית למשהו מחוץ לו, כך גם אדם, כי תכלית היא רק כלפי האחר, זה מפחיד אותי מאוד, זה בעצם אומר שאדם הוא כמו אלוקים,רח"ל,
אני חייב להודות שגם אני לא מבין מה שכתבתי,