האם ניתן לחוות סיפוק רוחני במקביל לסיפוק חומרי ולהפך?

כולנו מכירים את תחושת הסיפוק שבאה בעקבות עשייה או הישג בעל משמעות, אותו הסיפוק שבא מכח השכל.

אסטרו, אני גם הסתפקתי בשאלתך לגבי 'רבי' כתוב שבסוף ימיו הוא הרים את ידיו ואמר משהו כמו 'מימי לא נהנתי מהעולם הזה', וידוע שרבי היה עשיר בצורה בלתי רגילה ואמנם הוא היה המקור ל"תורה וגדולה במקום אחד", האם כשהמשרת שאל אותו 'רבי, תה או קפה' אז הוא לא בחר את מה שהוא יותר רצה ברצון גשמי?
היו כאלה שאמרו לי 'אין הכי נמי', אבל לעניות דעתי אין זה כך, אלא כמו שכתבה אופק שהוא כן נהנה אלא שברמתו הרוחנית הגבוהה ההנאה הזו הייתה כולה לשם שמיים. וזה בדיוק הקושי ביהדות, להבדיל מהנצרות ששם אין נסיונות כאלה כי פשוט מתנתקים מהחומר.[לא רק בנצרות].

זה שהחומר דוחה את הרוח והרוח את החומר זה נכון על פי מקורות היהדות.

אבל עדיין לא ניתן להוכיח מכאן לגבי השאלה. זה לא מוכיח שטעם החומר נעלם עם סילוק החומר, וזה גם לא מוכיח שטעם החומר נשאר עם סילוק החומר.

אני נוטה דווקא לחשוב שטעם החומר נעלם עם החומר, זה פשוט נשמע לי הגיוני יותר, אם אין סוכר בקפה הקפה לא יהיה מתוק, וגם מי צריך סיפוק גשמי כשהוא נהנה מסיפוק רוחני, משה רבינו כשהיה בשיא הרוחניות שאדם יכול להגיע אליו לא אכל ולא שתה ארבעים יום וארבעים לילה.

הראיה ממשה לא ממש מוכיחה, זה מקרה יוצא דופן ולא אידיאלי, הוא היה ממש כמלאך, זה לא מה שאנחנו כבני אדם צריכים לשאוף אליו. יש עניין לעבוד את ה' עם הכלים שניתנו לנו, ואם יש טעם באוכל אז אפשר לנצל את זה למטרה האידיאלית. יש באדם טבע של אהבה ושנאה,- צריך לאהוב את ה' ולשנוא את מבזי ה', יש באדם טבע של עצב ושמחה,- צריך לעבוד את ה' בשמחה ולהתעצב על אובדן תלמידי חכמים, אין תכונה ואפי' תאווה באדם שאי אפשר לנצל אותה באופן חיובי. אלו רק דוגמאות, האדם צריך להתעלות אבל ע"י הכלים שניתנו לו בעולם הגשמי, אין עניין להפוך למלאך. 

אני רוצה להביא כאן שתי ראיות שתריך להנות מהעולם חוץ ממה שאופק הביאה שכתוב וחי בהם.
קודם כל בנוסח של ברכת האילנות ..."וברא אילנות ופירות טובים ליהנות בהם בני אדם"..
ועוד כתוב בתורה שנזיר שגומר את ימי נזרו מביא קרבן על זה שאסר על עצמו את אחד ההנאות שהקב"ה נתן בעולם.
זאת אומרת שאם הקב"ה נתן לנו הנאות בעולם והתיר לנו להשתמש בהם אז שומה עלינו לנצל אותם ולהשתמש בהם בצורה הנכונה והגם שאין חובה להפיק את כל ההנאות האפשריות אבל מי שאוסר אותם עליו באיסור צריך להביא קרבן.
בכל אופן ברור כמו שכתבו כאן שההנאה מדברים גשמיים של בני אדם רוחניים וצדיקים לא שונה מההנאה של המון העם, ההבדל הוא רק במחשבה ובהכרה של המעשים שלנו האם ההנאה היא מטרה לכשעצמה או שהיא רק דרך וצורה לעבוד את הקב"ה (בלי להכנס לפרטים).

ואם נתייחס לענין מבחינה הגיונית אז בניגוד למה שכתבו פה לפני לא אמור להיות שום סתירה בין הנאה גשמית להנאה רוחנית.
אין שום בעיה בלשבת עם חידושי ר' חיים על סטנדר מול נוף פסטורלי עם כוס קולה וסיגריה וליהנות מכל העולמות ביחד..  

האדם הוא כמו גביע יכול להיות מלא וגדוש ברוחניות אבל כל טיפה חיצונית, גשמית שתיכנס תוציא כנגדה דיבור רוחני, לדעתי זה בעיקר משהו סגולי כמו שדברים בטלים מוציאים דיבורים של תורה, אין בזה הגיון שכלי רק ככה זה עובד אם תרצו בצורה סגולית. לכן יש בזה בודאי סתירה מוכרחת, אדם לא יכול להנות מרוחניות וגשמיות בשניה אחת כמו שא"א למלאות ולרוקן את הגביע באותו רגע. 

השיטה בדתות אחרות כדוגמת הנצרות היא לעליה לדרגה גבוהה [מסוימת] ע"י היבדלות מהחומר ומניעת כל הנאה גשמית, נזירות, אבל ביהדות זה לא כך! דרך העליה הרוחנית היא עם וע"י הגוף הגשמי, ודרך וע"י העולם הזה. למה?, איני יודע, 'הנסתרות לה' אלוקינו', אבל כך גזרה חוכמתו, ואין תפקידנו לברוח ממציאות זו.
החילוק הוא מהי מטרת ההנאה הגשמית, אם מטרתה היא גשמיות אזי היא שייכת לחומר ולייצר הרע, אבל אם מטרתה היא רוחנית וחיובית אז זהו בדיוק קידוש החומר האידיאלי.

איך המטרה של הגשמיות יכולה להיות רוחנית?

מה זאת אומרת 'איך'?! ע"י שהמטרה היא רוחנית, אם אדם אוכל בכדי שיהיה לו כח ללמוד ולעבוד את הבורא אז האכילה הגשמית היא למען מטרה רוחנית, ואם הוא כזה שפל [כמו כל בן אנוש, להבדיל ממלאך] שהוא רוצה אוכל טעים וזה נותן לו תחושה טובה אז זה גם למען מטרה רוחנית.

המעשה הגשמי לא יכול להפוך לרוחני, המעשה הגשמי נשאר גשמי, המטרה יכולה להיות רוחנית ויכול להיות שמחייבת פעולות גשמיות אבל היא לא יכולה לשנות את המעשה הגשמי לרוחני.

אכן, לא זכור לי שכתבתי שהגשמי הופך לרוחני בגלל מטרה חיובית.