| נשלח ב-19/8/2009 21:50 |
 |
| |
דיכאון... דיכאון...
מי אוהב להיות בדיכאון? מי לא רוצה לשמוח? דיכאון הוא מצב מאד לא אידיאלי בעיני כולם הוא נתפס כשלילי לחלוטין. מי יגיד לנו שטוב להיות בדיכאון? אתם מכירים מישהו שמעודד את זה?
אבל אתם יודעים מה? דיכאון זה המצב הכי טוב שיכול להיות לבן אדם, אתה לא דופק חשבון לאף אחד, אתה לא רוצה להשיג עוד כלום אתה לא רודף אחרי שום דבר פשוט טוב לך במצב שאתה נמצא באותו רגע, שום דבר לא מעיק עליך, אתה האדם המאושר עלי אדמות.
הייתם פעם בדיכאון? אז בודאי אתם מבינים מה אני אומר. אני צודק או לא? דיכאון זה חיובי או שלילי?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2009 22:12 |
|
| |
בשלב מסוים בדיכאון זה קיים, שכבר טוב לך עם זה, "האדם המאושר עלי אדמות", זה נראה לי השלב שמקבלים את המציאות כמו שהיא, שלב ההשלמה עם החסר והרע.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2009 22:44 |
|
| |
מהי שאלתך?
1- האם הדיכאון הוא תחושה נחמדה או תחושה קשה? תשובתי היא שהדיכאון הוא תחושה קשה, אלא אם כן אתה מתכוון לאדישות שזה מצב ביניים (לא דיכאון ולא אושר), אבל בכל מקרה האושר הוא התחושה הטובה ביותר.
2- האם הדיכאון הוא תכונה חיובית או תכונה שלילית? תשובתי היא שזה כבר עניין של תפיסת עולם, אני מניח שמשקלול של טיעונים שונים של בעד ונגד ניתן אולי לבנות איזה תפיסת עולם, זו שאלה פילוסופית מורכבת מדי בכדי לענות עליה, בתפיסת היהדות התשובה ידועה כך שמבחינתי "ושמחת בכל הטוב".
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2009 22:47 |
|
| |
אז נאחל לך דיכאון כייפי ? ......... 
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2009 22:49 |
|
| |
מקריאה נוספת של הודעתך אני מבין שכוונתך היא בעצם לאדישות ולא לדיכאון.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2009 22:51 |
|
| |
אסטרו נט, דוקא הפסוק שהבאת "ושמחת בכל הטוב" מדבר על ענין ספציפי ביותר ולעומתו הפס' "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" יכולת להביא וזה היה יותר מתאים. אבל אני לא מדבר מצד עבודת ה' שזה ודאי עדיף בשמחה ולא מתוך דיכאון כמבואר מהפסוקים הנ"ל, אלא אחרי שקלול הנתונים של בעד ונגד האם למעשה מומלץ להכנס למצב של דיכאון או לא? ומהם הצדדים לדעתכם לכאן ולכאן.
כתבת שזו שאלה פילוסופית מורכבת מידי בשביל לענות עליה, אוקיי, בשביל זה אנחנו כאן. אני רוצה לשמוע את דעתך ולא את כל הצדדים האפשריים (אע"פ שגם זה טוב).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2009 23:10 |
|
| |
תראה, דיכאון היא תחושה שאף אדם לא עומד בה, כל הרצונות של האדם נובעים מהרצון שלו להיות מאושר ומאי הרצון שלא להיות מדוכא, כך שברור שדיכאון קליני נוגד לחלוטין את כל המטרה של האדם וכאן אין בכלל שאלה, השאלה היא מה קורה כשאדם שוקע בדיכאון לעיתים רחוקות יחסית ולזמן קצר. יכול להיות שזה מוסיף ניסיון חיים, זמן טוב לחשבון נפש, נדמה לי שהבעל התניא מדבר על כך שאדם צריך לקבוע זמנים לעצבות או משהו בסגנון.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2009 23:31 |
|
| |
זה דוקא כייף מדי פעם לשקוע בדיכאון, זה הזמן שאני עם עצמי ועם המחשבות שלי...
למרות שדיכאון נובע מצער על משהו או מאי סיפוק על משהו שניכשלנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2009 16:00 |
|
| |
לא חושבת שזה באמת כיף למישהו.
כיף לנו לשכנע את עצמנו שזה כיף, כי אנחנו לא רואים מול העיניים אפשרות אחרת כאשר אנחנו שוקעים בים הדיכאון.
אז מחוסר ברירה.. אנחנו מחליטים שזה כיף.
בנ"א רוצה תמיד שיהיה לו טוב.
וכשאין? הוא מחליט שהרע הוא טוב.
ואז "טוב" לו...
עוד דבר-
אולי לא חווינו מספיק אושר אמיתי כדי להשוות את אותה הרגשה של מאושר
ודיכאון אמית כן חווינו, זה יותר קל.
ואנחנו אוהבים חוויות אמיתיות... :-)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2009 16:57 |
|
| |
| אופק20 כתב: |  |
בנ"א רוצה תמיד שיהיה לו טוב.
וכשאין? הוא מחליט שהרע הוא טוב.
ואז "טוב" לו...
|
|
שאלה\חידה... איזו מבין שתי מנגנוני הגנה להלן מתייחס לתופעה הזו?
הכחשה – ההכחשה מאפשרת לתוכן המאיים לעלות למודע, אך מלווה אותו בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון. לדוגמה, האמרה הנפוצה "לי זה לא יקרה" מבטאת הכחשה של איום מציאותי כלשהו. ילד דחוי הטוען שלמעשה הוא נהנה יותר לשחק לבד משתמש בהכחשה כדי להגן על עצמו מפני רגשות מכאיבים של בדידות והשפלה.
שכלון (רציונליזציה) – האדם מספק לעצמו הסבר הגיוני וסביר להתנהגותו, הנובעת מדחפים יצריים שאינם מקובלים על האני. לדוגמה, הורה המכה את ילדו באופן אכזרי ופורק בכך למעשה את רגשי התוקפנות שלו, יתרץ את התנהגותו בצורך הרציונלי לחנך את הילד וללמדו משמעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2009 17:07 |
|
| |
זו הכחשה
לך תדבר על שכל עם בן אדם ששרוי בדיכאון..
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2009 20:39 |
|
| |
דווקא יותר נראה לי רציונליזציה
נראה שההכחשה יותר מתייחס להכחשת המציאות ("אני מכחיש שאני בדיכאון, אני כן מאושר") ורציונליזציה מתייחס להכחשת התפיסה ("מי אומר שדיכאון זה דבר רע אני דווקא חושב שהוא טוב"), מעניין מה היתה כוונתו של המשורר (פרויד)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2009 22:57 |
|
| |
לדעתי אף אחד פה לא חווה דכאון אמיתי.
הגיוני, אם אתה חש ואפילו אם אתה רק כותב שאתה ה"מאושר עלי אדמות" מצבך בכי טוב,
כך לא כותב מדוכא אמיתי. (כמובן שיש רמות בדכאון אך היום ה"אני בדכאון" רווח כמעט אצל כולם וצריך להבדיל) ובזמן אמת אין לו כח ורצון אפילו לחשוב אם זה טוב או לא טוב.
אופק, אף אחד ששכלו בקדקדו אינו חושב שלהיות בדכאון זה טוב (ואפילו מבריקה, נכון שכיף לפעמים לחשוב בשקט, להזכר, להתעמק אך לא באופן תמידי שמשבית לך את החיים)
זה או שאתה מודע לבעיה שלך, אין לך כח או רצון לטפל בה, או שאתה חושב שתצליח להתמודד איתה לבד.
או שאינך מבין מה בדיוק עובר עליך וגם אז אתה צריך עזרה מקצועית.
ואסטרו, דכאון איננו אדישות, אדישות היא אחת התסמינים ואחד מתמרורי האזהרה הבולטים לדכאון.
ואפרופו הכחשה, אסור להכחיש או להדחיק! מי שמרגיש שקשה לו שיפנה לקבלת עזרה.
לפעמים, תלוי ברמת הדכאון, האדם מסוגל להתגבר בכוחות עצמו, אך עיתים אין הוא מסוגל לכך (בחינת אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים)
דכאון אמיתי שאינו מטופל רק מחריף והוא פצצה מתקתקת,
וכן! אפשר להשתחרר ממנו ויש חיים יפים גם אחרי הדכאון!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2009 14:54 |
|
| |
המוח של כולנו עושה שימוש במנגנוני הכחשה והדחקה ברמה זו או אחרת לצורך הישרדות. אכן הם נהפכים למסוכנים במידה ונעשה בהם שימוש מוגזם.
|
|
|
|
|
