בין דיון לרכילות

הרבה פעמים אני מוצאת עצמי חושבת על השאלה הזאת לאחר שאני דנה עם מישהי על מאפייני אישיות מסויימים.

אולי הבעיה נוצרת כאשר נושא הדיון הוא מאפייני אישיות של מישהו מסויים ???

שונאת רכלנים ומאד לא הייתי רוצה להמצא בקטגוריה הזו (של הרכלנים).

- שאלתי היא היכן עובר הגבול בין דיון לרכילות ???

אבל אם מה שמעניין אותי לדון בה זה דפוסי ההתנהגות של האנשים, ולא האנשים עצמם.

אולי כדי לא לציין את שם בעל הדפוס ??? אבל אז זה מאבד מחלק מהעניין .

אולי בדיוק את החלק הרכילותי ???

אני נראת לך מבזבזת זמן יקר ???

כאשר המטרה של השיחה היא לחטט במעשי האחר כדי לספק את הסקרנות, זוהי רכילות. כאשר המטרה היא להפיק תועלת כלשהי מהשיחה, זהו דיון לגיטימי, כל עוד זה לא סותר את ההלכה.

תוקן על ידי נורת_אזהרה ב- 30/08/2009 1:41:09

אם ננתח דפוסי התנהגות של אנשים שונים זה ודאי יעזור לנו להבין את דפוס ההתנהגות שלנו, וגם אם לא, אנו חיים מכח המציאות עם אנשים שונים ולא יזיק לנו להבין את האחר, וזה ודאי חיובי ויעיל, אבל כשנושא הדיון הופך להיות מ'אופי' מסוים ל'אישיות' מסוימת, אז כבר יורדת יכולת הניתוח השכלית כי החשיבה הופכת להיות אישית/רגשית, ואז גם נאבדת המטרה של תכלית הדיון וגם מגיעים ללשוה"ר ורכילות.

מה שאנחנו קוראים היום "רכילות" זו כלל איננה רכילות.
זה דבר שמותר לעשותו, "לרכל".
רכלן הוא אחד שבא לבן אדם ומספר לו מה דברו עליו.

"איזהו רכיל?
שטוען דברים מזה לזה והולך ואומר "כך אמר פלוני עליך". "כך עשה לך פלוני". "כך שמעתי עליו שעשה לך". "כך שמעתי עליו שרוצה לעשות לך".
אפילו אם אין גנות בעצם הסיפור , ופלוני היה אומר את זה אף בפניו, ואילו היו שואלין לפלוני עצמו לא היה מכחיש, אפילו כך נקרא רכילות."