תפילה - התועלת והכונה הרצויה בה

אני ינסה לענות בקצרה (אולי בלילה אני ימשיך)
תפילה כידוע תיקנו האבות, הרי ידוע שהאמהות היו עקרות משום שהקב"ה רצה לשמוע בכיים וזעקתם אליו. (אתה יכול לשאול מה הטעם בזה אבל בלי להיכנס לזה ודאי שזו היתה הסיבה)
בעצם התפילה היא כי הקב"ה רוצה שניתפלל אליו, ונכון הוא לא צריך את זה מבחינת הידיעה אבל הוא רוצה את זה שנעשה זאת. אולי בשביל החיבור בינינו אולי בשביל תיקון עצמינו ע"י זה.
ולגבי שאלתך בענין הרוע, אנו אומרים ביו"כ בסוף העל חטא אבל לא ע"י יסורים וכו' כניראה שיש אפשרות שאותו רע שבא לטובתינו כמובן, יהיה בצורה נעימה.  הרי מה שייך כפרת עוונות בצורה נעימה כניראה ששיך, א"כ כל רע שייך שיהיה  בצורה שנהנה ממנה.
ההבדל ביניו לבין העבדי אלילים הוא פשוט, הם מתפללים בשביל שיעזור להם לעצמם, אנחנו מתפללים על עצמינו אבל כי הקב"ה ציווה אותנו גם יש בזה מצוה וגם עיקרון תפילה שונה!  

לפני שהראיה יגיע, אעתיק את דברי הרב קוק על התפילה:
החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי, הרי זה מחרף ומגדף, והחושב
שאינו משנה אלא את עצמו, הרי זה מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את
כל הערך של העבודה האלהית. אבל המכוין, שהוא פועל לשנות את עצמו
לטוב, וע"י היחש שעצמות הוייתו משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה
אליו לעילוי ולטוב, כי ההויה כולה מתפעלת מאחד מחלקיה הרוחניים ביחוד...
זהו העובד בכוונה הראויה שהנפש מתמלאה ממנה והעולם מתברך.

אם כבר ציטוטים אז הרב דסלר במכתב מאליהו אומר שהתפילה זה ענין של אמונה כלומר להחדיר בעצמנו שהכל מה' וכמו שאולי התכונתם פה, אז כשמתפללים על דעת למשל אומרים אתה חונן וכו' כלו' האמונה שבזה היא העיקר שאתה הוא זה שחונן לאדם דעת לכן חננו מאיתך וכו' וכן פרנסה, רפואה וכו' וכו' העיקר זה האמונה שאנחנו מאמינים שהכל ממנו. ולפ"ז רציונליסטי, לפחות אות ג' ברור לגמרי שהתפילה בכלל לא תלויה בזה שהיא מתקבלת כי באמת אם היא תתקבל או לא זה תלוי אם זה טוב לאדם או לא וזה רק ה' יודע אבל את האמונה שהוא החדיר לעצמו בתפילה זה תמיד ישאר.

זה לא מעולת ראיה אלא משמונה קבצים (נראה לי א תרסד, לא בדקתי)

רציונליסטי : שכחת את הבחירה של האדם בענין, אני הסביר, שאני מחליט להתניע את המכונית בבוקר באותו רגע אני משחק עם אלוקים משחק מסוכן, כך גם שאני שולח את ילדי לגן העיר וכדומה, גם אוכל לא בריא וכו' בקיצור כל הסכנות או טעויות שאדם נכנס בהם, אלוקים מציל אותו לפנים משורת הדין בגלל התפילות שלנו,
התפילה הראשונה היא דעת,  אבל אני לא אוהב ללמוד, אז אלוקים עושה שאני הימשך אחר ספרים שאני כן הלמד

ועוד, הרי רוב התפילות הם להודות ולהלל, אנו מרגישים צורך להודות וגם חייבים להודות,

לגבי בקשות: שכואב אז זועקים,
 
(נדמה לי שר' חיים שמולביץ זצ"ל אמר ששאלו את איוב למה שתק בגזרת של כל הבן הילוד וכו', אז איוב ענה שהיה רוב נגדו, אז מה הטעם לתנגד הרי זה לא יעזור, אז נתנו לו יסורים והוא התחיל לצעוק, אז שאלו ר' איוב למה אתה צועק הרי זה לא עוזר, איוב עונה שכואב זועקים, אז למה ? ר' איוב לא כאב לך מגזרת כל הבן הילוד וכו')

תהלים פרק קמה רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה  אפי' זה לא טוב לו, ואז הרי יבוא הלא טוב וְאֶת שַׁוְעָתָם  גם את שועתם על הלא טוב שקיבלו יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם:

התפילה כמצווה: הרי הוא צובר מצוות ושכר, אחרי שלושים שנה של תפילה מגיע לו לוטו, לא ?
אני נזכר שפעם שלמדתי עוד בישיבה, קניתי לוטו, וישר רצתי לכותל המערבי, וגמרתי בשעתיים את כל התהלים, למחרת אני בודק את הלוטו, וזכיתי חמישים שקל, ריבונו של עולם למה???? אתה לא רוצה לתת לי אני מבין, אבל למה חמישים שקל, אתה כביכול עושה צחוק ממני ?  ברגע שאני מדבר אם אלוקים, עובר בי הבזק תבונה, ואני שואל לאיש שעמד שם, כמה שכר המינימום לשעה כהיום ? הוא עונה, בערך 25 ש"ח,
אז הבנתי, אלוקים שילם לי על שעתיים עבודה, כלומר יש הרגשה שאני מבקש מאלוקים הוא חייב לתת לי כאילו הוא כל כך התרגש מי השעתיים התהלים שלי,

עוד סיפור אמתי ברשותכם, נכנס אברך לכולל ומספר: מגיע לי מזל טוב, ואשתי אומרת לי, אוקיי לתינוק האחרון תליתה עריסה מעל העריסה של התינוק הקודם, אבל מה נעשה עכשיו, איפה תתלה את העריסה של התינוק שעכשיו נולד, באין ברירה האברך אומר לאשתו אני הולך לאבא הגדול ואני הבקש עזרה, הוא ישר נוסע לכותל, ומתחיל לתחנן לאבא שיעזור לו,
במקרה או שלא במקרה, היה בכותל באותו זמן הנהלה של אחד מהפרויקטים לדיור, הם רואים את האברך מתחנן חזק לאלוקים, ששמעו ממנו את תלונת אשתו, הם כמובן התרגשו מאוד מהסיפור, הנהלה בינייהם עם הדירה הקטנה של האברך, הם סדרו לו דירה של חמש חדרים,
לא עובר כמה שעות, ואברכי הכולל מתלוננים לראש כולל, אנחנו חוזרים עכשיו מהכותל והתפללנו חזק ולא קיבלנו דירות ?
הראש כולל עונה להם, יש הבדל גדול, האברך נסע לאבא הגדול לבקש, אתם נסעתם בכדי שמשהו יתרגש מתפילותכם, כלומר איזה עשיר או מנהל פרויקט, שיעבורו לידכם, ויתרגשו מכם,

1. תפילה נועדה לחזק את הקשר שלנו לקב"ה, וכפי שהוזכר כאן מאמר חז"ל שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, כלומר החיסרון נועד בשביל התפילה, ולא התפילה בשל החיסרון.
2. אין תפילה ששבה ריקם. כשהשם מספר לאברהם על הפיכת סדום בכדי שיתפלל למרות שידע בבירור שאין שם מספיק צדיקים כדי להציל את העיר.
כשהנימוק הוא: "ואברהם היו יהיה לגוי גדול", כלומר, התפילות יהיו "שימושיות" לעתידם של בניו.
3. הפירוט יוצר חיבור שלנו אל התפילה. (זאת מלבד עניינים רוחניים מיסטיים שפועלת הזכרת הפרטים)
4. מי שמבין את כל האמור לעיל, אין ספק שתפילתו שונה ואף הפוכה לגמרי מתפילתם של אוה"ע.

נקודה שלא הובהרה לי כל הצורך,
האם אתם עוסקים ב'תפילה' שהיא 'עבודה שבלב'?
או בתפילה שתיקנו חז"ל? [או מהי מקומה של הכוונה, אם בכלל, בתפילה לאחר שנתקנה בנוסח קבוע, ובאם אין מקום לכוונה, מהי משמעותה של התפילה?]
או ביחס שבין העבודה שבלב, [שהיא משמעותה המקורית של התפילה] לעבודה שבפה?[שזו התפילה לאחר תקנת חז"ל]?

אפשרי, ברור שגם אחרי שחז"ל תקנו נוסח קבוע לתפילה שאומרים בפה אבל עדין עיקר התפילה או אפילו כל התפילה זה הכונה במילים שאומרים וזו העבודה שבלב וכמו שכתוב תפילה בלי כונה כגוף בלי נשמה כי התפילה זה הכונה רק אמרו שצריך להגיד נוסח קבוע ולכוין בו וזה התפילה. אבל אין שום הבדל במשמעות של התפילה בין לפני שתיקנו נוסח קבוע לאחרי שתיקנו. כך נראה.

חזן,
'ברור' לך כי אחר שתיקנו חז"ל את התפילה, עדיין עיקר משמעותה היא הכוונה.
ברירות זו מנין? הדימוי של התפילה ללא כונה לגוף ללא נשמה, הוא דימוי שגוי, או חלקי, [או שבכלל עוסק בתפילה שאינה לפי נוסח קבוע] גוף בלא נשמה, הוא חסר משמעות. תפילה ללא כוונה, היא מספקת ויוצאים בה ידי חובה.