| נשלח ב-27/11/2009 03:06 |
 |
| |
אדם מחפש שינויים או יציבות?
ישנה תיאוריה פסיכולוגית האומרת שאדם מחפש יציבות בחייו, בלא שיעברו עליו כל מיני שינויים חדים שיסיטו אותו ממסלול חייו השגרתי והיציב. יציבות נפשית, יציבות כלכלית, יציבות חברתית, וכו' אך בעיקר שכל מכלול הדברים בחייו ייצור לו שגרת חיים יציבה ונורמטיבית.
מאידך ישנה מציאות (אינני יודע אם הינה תופסת מקום בתיאוריה פסיכולוגית או פילוסופית כלשהי, אך מתאר אני לעצמי שאכן) בה אדם מואס בשגרת החיים המונוטונית והחדגונית ומחפש לעצמו ריגושים ושינויים מעבר לקונצנזוס החיים הנורמטיבים. ופעמים שיחפש לו האדם לצאת מעט משגרת חייו וימצא לו ריגוש בשינוי אשר לאדם אחר הוא לו שגרת חייו וימצא הוא שינוי במצבו השגרתי של זה.
האם שני תיאוריות אלו יכולות לדור בכפיפה אחת?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2009 12:46 |
|
| |
א. אכן זה מעניין איך זה משתלב ביחד, אדם רוצה קיבעון מסוים באופן שיאפשר לו שקט מדאגות, וגיוון מצד שני בכדי להרגיש את החיות שבחיים.
ב. זה משתנה ברמות שונות בגילאים שונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2009 13:15 |
|
| |
אין סתירה בין השניים, מדובר באמצעי ומטרה..
מצד אחד בן אדם רוצה להתבסס מבחינה נפשית כלכלית וחברתית כאמצעי,
מצד שני הוא רוצה ליצור ולעשות דברים משמעותיים כמטרה,
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2009 04:17 |
|
| |
לדעתי כל אדם רוצה יציבות ורגושים בחיים,
השאלה היא באיזה חיים ?
אם זה חיים שאחרים החליטו בשבילו ? ברור שהוא מחפש רגושים, והלך לו היציבות,
ואם זה חיים שהוא בחר בו ? אז אין לך רגושים יותר מזה, וברור שירצה גם יציבות, והוא מרוויח את שניהם,
אבל בכל מצב: ארבעה דברים צריכים חזוק, תפלה ומעשים טובים, תורה ודרך ארץ. פירש רש"י ז"ל, דרך ארץ - כגון סוחר בסחורתו, אומן במלאכתו,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 23:54 |
|
| |
למה הם תאוריות? הרי זו המציאות! אי לכך השאלה הרלוונטית היא לא האם הם יכולים? אלא - איך הם יכולים לדור יחד?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2009 13:56 |
|
| |
אדם מחפש שינויים, אך בתוך מסלול יציב.
בהכללה-
ברובד הנפשי כל אחד מחפש נאמנות, אהבה, קבלה ונתינה תמידית- יציבות.
ברובד הנמוך יותר כל אחד מחפש ריגושים וסערות- שינויים.
כאשר 2 הדברים קיימים יחד, ניתן לחיות באושר, להיות מסופקים מכל הבחינות,
אולי רק אז אדם יכול לטפח את הרובד הרוחני אצלו-
יציבות שבנויה מהתפתחות של שינויים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2009 22:18 |
|
| |
רציתי להוסיף ולשאול, מה באמת הסיבה שאנשים צריכים כ"כ הרבה שינויים, אפי' בדבר קטן כמו ארוחת בוקר אין הרבה שמוכנים לסבול כל יום אותו דבר, המהירות שבה אנו מתיבשים משגרה ומדבר שחוזר על עצמו, מאיפה בנפש האדם זה מגיע?? (אני עוסק בעניין הזה בחודשים האחרונים, ואשמח אם למישהו יש הוספה בעניין)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2009 10:21 |
|
| |
האור בקצה,
האדם הרי הוא חי, ויש בו מודעות, הוא רודף אחר משמעות, שתהיה האל הלא מודע במונחי פרנקל, הגשמה עצמית במונחי מסלאו, או אפילו הרצון לעוצמה במונחי ניטשה, והרצון ל**** במונחי פרויד.
הרעיון הבסיסי העומד מאחורי כל תיאוריה פסיכולגית, הוא יותר נכון כל תיאוריה פסיכולגית באה בעצם להסביר, את העובדה הזו, מה מניע את האדם? מה גורם לו כל הזמן לשאוף? מה גורם לו כל הזמן לרצות?
למען האמת, זה בלתי אפשרי לענות על שאלה זו עצמה, 'מה גורם' תשובה לשאלה זו בהכרח תהא מטאפיסית או מיסטית, מה שכן באפשרותנו הוא לנסות לתאר את התהליך העובר על האדם, אנו יכולים לומר, שאדם חש דחף עז למשמעות, דחף עז לכבוד [לעוצמה], וכוליה וכוליה.
לדעתי, הרעיון הבסיסי הוא שהאדם הוא יצור עם מודעות, הוא אינו מסתפק בעובדה שהוא קיים הוא יודע שהוא קיים, ולצערו הוא גם יודע שהוא יודע שהוא קיים, האדם שואף להיות קיים וזהו, להשתחרר מהמודעות שמאיימת עליו כל העת, לזה קורים חיפוש משמעות, חיפוש המשמעות היא לאמיתו של דבר, ניסיון להשתחרר מהמודעות ולשוב לקיום. אנו יכולים לראות זאת ביומיום החוויות האהובות עלינו ביותר, הן החוויות שאנחנו לא שמים לב שהזמן בהם עובר. [גישה זו מבוססת במדת מה על גישה שנקראת אקזיסטצניאליזם]
לסיכום, האדם מונע כל הזמן, נדחף כל הזמן, וזו הסיבה שמכריחה אותו למצוא שינויים, הוא נדחף כל הזמן 'להשיג', הדברים הקבועים אינם בכלל 'הישגים' עבורו, מה שמכריח אותו לנסות לעבור הלאה.
אגב, אני חושב שאתה טועה נורא בקשר ל'ארוחת בוקר' אני לא מרגיש צורך ולא מכיר אדם שהרגיש צורך, לשנות כל יום את ארוחת הבוקר שלו, אבל העיקרון בסדר..........
נוסף לכל, מה הכוונה 'מעסיק אותך בחודשים האחרונים' למה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2009 22:10 |
|
| |
אפשרי, אני לא חושב שהבנת את שאלתי, היובש וההרגל שאני דיברתי עליהם הם גם ברובד הרגשי, דבר שזעזע את רגשות האדם פעם אחת, בפעם השניה יזעזע אותו פחות וכך התרגשותו תפחת, עד שיצטרך לחפש לעצמו ריגוש אחר. והדבר המוזר הוא שאותו הדבר גם ברובד של חיי המעשה בחיים , אחרי הרבה זמן שישב על הכיסא יחםש שינוי, וכמו בכל דבר שחוזר על עצמו.
הדחף 'להשיג' הוא לא הסיבה, אלא שכתוצאה מכך שהדבר הראשון ייבש אותו, ממילא הוא מוכרח להשיג משהו אחר שימצה את צרכיו, והשאלה היתה מאיפה מגיע זה שהאדם מגיע למצב כזה שהוא מחפש להשיג.
הקשר שקישרת בגישת אקזיסטצניאליזם לבין חיפוש המשמעות נראה על פניו היפוכה של הגישה.
לדעתי השינויים הם רק בגישה הקיומית, ודווקא בגישה התודעתית אין לאדם צורך לחפש שינויים (דהיינו המודעות האמיתית גורמת לחוסר צורך בשינויים מה שחויית הקיום בלי מודעות היא היוצרת את רוב הצורך לשינויים).
לא הובנה כוונתך בדבריך נוסף לכל וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2009 17:41 |
|
| |
האדם מחפש הרבה דברים בחייו שיתנו לו משמעות וסיפוק, בינהם גם מסגרת ויציבות.
הגדרות והמסגרות נועדו כדי שיהיה מה לפרוץ, לא כך.......?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 04:23 |
|
| |
אפשרי, אני מבין ממה שאתה אומר שמעצם טבעו של האדם שהוא מחפש משמעות אז בעיקר השינויים שהוא עושה נותנים לו סיפוק וצריך להדגיש לפי"ז שאתה מדבר דוקא על שינויים שהאדם עושה במודע ולא על שינויים שעוברים עליו.
הנביאה, נראה שאת אומרת בדיוק הפוך מאפשרי שהמשמעות והסיפוק באים לאדם דוקא בזה שהוא חי במסגרת ויציבות.
זה מענין מאד ואולי זה השאלה של רציונליסטי איך שייך ששתי הדברים ההפכיים האלה יתנו ביחד סיפוק ומשמעות לאדם בלי סתירה. אבל כנראה שזה באמת ככה ולא סותר שאדם יכול להיות יציב ולקבל סיפוק מהיציבות שלו ועם זאת גם לבקש שינויים בדברים אחרים לא בדברים שבהם הוא יציב.
האור בקצה, אולי הסיבה שבני אדם מחפשים תמיד שינויים היא מוכרחת מעצם טבעו של האדם שהוא משתנה כל הזמן בלי הפסק אם זה בגלל דברים שעוברים עליו שמשנים לא מצב רוח או כל מיני דברים בקיצור האדם עצמו הוא לא קבוע הוא משתנה תמיד ולפי זה גם משתנים הדברים שאותם הוא רוצה ומחפש. (אולי גם אפשרי התכון לזה.)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 21:13 |
|
| |
קצרה היריעה ורוחי מלהרחיב, אך אם נתבונן לאורך מסלול חיי האדם הממוצע, בן זמננו, לצורך הענין, נגלה כי:
בילדותו - מסגרת וסדר יום מוגדר - מעניקים בטחון, כלל פסיכולוגי ראשון במעלה. בנערותו - הוא מגלה רצון למרוד במסגרת - במוסכמות - בחברה הבוגרת וה"כובלת"... צבא - שוב מסגרת, ולאחריה מופיע שוב הרצון לפרוץ - טיול במזרח, סמים, התנסויות חדשות, פרידה מההורים, מגורים בנפרד. בגרות - לאחר שמגיע המיצוי של החופש - חוזרים לספסל הלימודים, לתואר.... עבודה... משפחה... מכאן ואילך המרידות תהינה קצרות, מחושבות או שיבלמו בכח ההגיון והשכל, עם שאיפה לשוב אל השגרה הטובה והבטוחה.
המסקנה אפוא היא, שעם הרצון לפרוץ את המסגרת - לא מוותרים עליה אף פעם באמת.
וזו הרחבת המשפט שכתבתי לעיל.
תוקן על ידי הנביאה ב- 29/12/2009 21:16:03
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2009 22:04 |
|
| |
הנביאה, מהתיאור המפורט של דברייך נראה כי את אומרת שבכל אדם יש רצון למסגרת וגם לפריצת מוסכמויות ושינויים וזה תלוי בשלבי ההתפתחות שלו, גופנית או שכלית לא משנה, אבל פעם ירגיש נח במסגרת הקלאסית ופעם ירגיש צורך בשינוי והיציאה מהשגרה.
אז אחרי שקראתי את כל התגובות אם אני מבין נכון את סוברת שלא יתכן או קשה לומר שבאדם אחד יהיה ביחד גם רצון לחיי שיגרה וגם צורך לפריצת מסגרת רק זה דבר שמשתנה אצלו אם הזמן אבל לא בבת אחת. אע"פ שמהתגובה הקודמת שלך היה אפשר להבין שזה יכול להיות בבת אחת, מה את אומרת?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2010 14:15 |
|
| |
ח"ג,
תגובתי הראשונה לענין זה סיכמה בקצרה מתומצתת את תגובתי השניה, בתגובתי זו [השלישית במספר...] אשתדל להבהיר, לסכם ולקבוע כי:
לנפש האדם נחוצים הגבולות והסדר לבטחון וליציבות וגם [כפרמטר נוסף לשני אלו שמניתי ] כדי לפרוץ אותם.
נמצא כי בלעדי הגבולות לא היתה קיימת האפשרות לפרוץ אותם, והאדם היה מאבד את אחד הריגושים המדהימים ביותר שלו!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2010 20:44 |
|
| |
פריצת מסגרת נחשבת לריגוש?
בתחום מסוים,
אבל איך זה מסתדר עם היציבות
כאן זה בטוח או או
או יציבות או ערעור היציבות...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2010 23:23 |
|
| |
את הקטנה, חכי שתגדלי....:-)
|
|
|
|
|
