אושר, האם יש עניין בו, וכוונתו

 כל העולם רודף אחרי אושר, איך להיות מאושר.
ואני שואל: א. אם באמת לפי היהדות יש עניין להיות מאושר, אולי כל המטרה 'להתענג על ה' זה בעוה"ב, אבל כאן אין שום עניין של עונג.
(המקור היחיד למילה הזאת זה במשלי (ג, יח) 'ותומכיה מאושר' שם הכוונה טוב או משובח, ומענין לדעת איך דווקא המילה הזאת הגיעה לשימוש בתור המושג הנוכחי)
ב. זו שאלה פחות ביהדות, שגם אם נניח שיש עניין להיות בשמחה, מה ההבדל בין אושר, כיף, סיפוק, עונג וכו'. אם יש בכלל הגדרה של אושר.
ג. האם באמת אנו יכולים להיות מאושרים, כשיש דברים שאנחנו חייבים לעשות, וממילא המצוות שוללת אפשרות לאושר אמיתי.

אם כבר התחלתם להתעסק במשמעות המילים - אושר מלשון אישור. האושר נובע מאישור ואימות. מהתאמה והרמוניה. חוסר סתירות פנימיות.

הא-לוקים עשה את האדם ישר. אך יצר ליבו רע מנעוריו. עליו להחזיר עצמו להיות ישר - וזה ע"י התורה והמצוות. ואז יחיה בלא סתירות פנימיות. רק אז יהיה לו טוב ויהיה מאושר.

כשאדם מתנהג בצורה לא מוסרית שזה מראה על פגם באישיותו - ודאי ירגיש לא טוב. מדוע? הרי גניבתו הביאה לו תועלת לדוג'...

התשובה היא שזה סותר את האדם הישר שהוא באמת ולכן לא טוב לו עם זה והוא לא מאושר.

נראה לי שכיסיתי הכל...תקנו אותי...

ההגדרה הלשונית אמיתית במקרה זה.
אושר - אימות - חוסר סתירות פנימיות כמה שיותר.
לאו דווקא מה שאנו חושבים.

אמת. לא צריך לעבוד כאן בשביל להשיג אושר. אך הוא יגיע ממילא כשנעשה  מה שצריך.

לצערי הרבה זמן לא היה לי ההזדמנות להיכנס.