יש תהליך שנקרא - אידיאליזציה. - בפסיכולוגיה - האדם לוקח ערכים ומחברם לדחפים. אדם לא ישלים עם זה שהוא לא בסדר. האדם בהתחלה יגיד לעצמו שמה שהוא עושה זה לא כזה נורא ואח"כ לאט לאט כבר ישנע את עצמו שזה בסדר ואפי' טוב ושככה צריך להיות...
כיוון שעשה אדם עבירה ושנה בה - נעשית לו כהיתר.
אחרי שהשכל מתעוות האדם חייב להצטמצם - לעשות דברים שהם בניגוד לרצון המעוות שנבנה לו.
לכן אומר רבינו בחיי שכדי לתקן עצמו חייב לסבול מרירות הסם - כי בתחילה זה סבל. מר. חייב לעשות בניגוד לרצונו. לשנות הרגל זה דבר קשה.
השכל והרצון חוזרים ומאירים - האדם יכול לזרום ולעשות מה שהוא רוצה - כי מה שהוא רוצה זה כבר מה שנכון אחרי שיצא מהעבירה לגמרי.
***אשמח לפרט אם יש שאלות.
תוקן על ידי הראיה ב- 03/04/2010 22:03:19
נשלח ב-4/4/2010 11:16
אתה בעצם אומר שהעבירה מטמטמת את השכל לא את הלב, האמנם? אם השכל מעוות אז איך בדיוק רוצים מהאדם שיחזור למוטב הרי השכל הוא הכלי שבו האדם משתמש כדי לעבוד את ה', בלי השכל הוא שוטה ופטור מהמצוות, אז אם השכל מעוות זה הרבה יותר גרוע משוטה כי הוא יכול לחשוב שככה הוא עושה מה שנכון והאמת היא שהוא עושה את ההיפך אז מה רוצים ממנו השכל שלו מעוות, מה הוא יכול לעשות?! אלא אם נגיד שלא הכונה שהשכל מתעוות, השכל בטבעו הוא ישר כמו והאלוקים עשה את האדם ישר, השכל לא יכול להתעוות כי הוא מורה הדרך של האדם רק אם האדם מורגל בעבירות ונהיה חומרי יותר ויותר אז הגוף שולט בו יותר מהשכל ואז הוא מהוה מחסום לשכל, לא שהשכל מעוות, הוא באמת ישר אבל יש לו פחות כח השפעה על הגוף כי כח הגוף מתגבר עי"ז. ומה שהאדם צריך לעשות זה להחליש את כוחות הגוף האלה ולסור מהרע וממילא יחזור לשלוט בו השכל הישר. מה אתם אומרים?
נשלח ב-4/4/2010 11:37
א. לא אני אומר. מרן הרב זצ"ל אומר.
ב. הכלי - שכל בעצמותו - החפצא... - לא נפגע. זה כמו ללמד מישהו דברים שגויים והגיונות שאינם נכונים והוא יחיה על פיהם בצורה מוטעת, אך לאחר מכן כשנסביר לו את הנכון באמת יוכל להבין ולשנות גישה. יהיה לו קשה אבל יוכל. הכלי 'שכל' עצמו לא מתעוות. אבל האדם חי על הגיונות מעוותים. השימוש בכלי מעוות. אתה צודק שעלי לעבוד על הבהרה יותר מדויקת. קיבלתי.
אבל לא נכון שרק הגוף משפיע יותר והשכל נשאר בהארתו. זה לא אמת.
נשלח ב-4/4/2010 12:00
הראיה כתב:
אך לאחר מכן כשנסביר לו את הנכון באמת יוכל להבין ולשנות גישה. יהיה לו קשה אבל יוכל.
בדיוק! רק כשנסביר לו! כלומר מישהו מבחוץ יכול לבוא ולעזור לו אבל אם השכל שלו מעוות אז לא יהיה אפשרי לדרוש ממנו לחזור למוטב בעצמו כי אין לו כלים לזה אחרי שהשכל שלו מעוות ולא כ"כ הגיוני להגיד לאדם שכל הזמן ילך להיעזר באנשים מבחוץ שיסבירו לו לכן לא נראה לי שהשכל עצמו מתעוות רק נחלש הכח שלו ע"י כוחות הגוף כמו שכתבתי.
אבל אדרבה אני אחכה שתסביר את עצמך טוב, יתכן.
תוקן על ידי הגיוניי ב- 04/04/2010 12:00:16
נשלח ב-4/4/2010 12:46
כמו שכתבתי באשכול הקודם לצערי הרבה זמן לא היה לי האפשרות להכנס לכאן. בכל אופן.
הראיה, כתבת טוב. אך לא צריך להגיע בזה לפסיכולוגיה. "הרגל נעשה טבע" הוא יסוד מוסד בכל דברי חז"ל ובעלי המוסר. גם ידוע מה שמביא השערי תשובה בשם המוסרים "ההרגל על כל דבר שלטון". (אגב מי זה מרן הרב בשמו אתה כותב?)
עומק הדבר הוא כמו שכותב החינוך וגם מופיע בכל ספרי המוסר ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות", כלומר רצונו של האדם נמשך אחרי הפעולות החיצוניות שהוא עושה והן מולידים בו הזדהות עם אותן פעולות עד שהופכות להיות חלק ממנו.
אגב, בזה גם תשובה לדבריו של הגיוניי, שכן משכן הרצון הוא בלב כמו שדובר באשכול "תשומת לב". ויש להאריך.
נשלח ב-4/4/2010 12:48
אם נסביר לו הוא ביטוי של הפוטנציאל שיש לו.
זו בדיוק הסיבה שרבינו בחיי אומר שצריך לקבל על עצמו לסבול מרירות הסם. ברגע שהוא מוכן לסבול הרצון שלו לא לשנות הרגלים נחלש - כי הוא מוכן לסבול ע"מ להיות טוב! ממילא גם השכל יכול להתחיל לפרוץ ולהאיר ולהגיע לאמת בצורה זמנית כאשר הוא מיושב בדעתו. - אך בשעת החטא השכל יישאר בעיוותו ואם לא יאמר לעצמו שעושה את זה גם נגד רצונו המעוות בכל מקרה - לא יצליח לעמוד בניסיון.
נשלח ב-4/4/2010 13:10
הראיה,
אני מקבל את דבריך שכן עצם הידיעה של האדם על הרגל מקולקל אצלו היא כבר חצי דרך לתיקון הבעיה, כלומר במידה ואדם על אף ההרגל מגיע להכרה ברוע מעלליו יש בידו כבר את המפתח לתיקון המעשים.
אבל (כמו בכל דבר יש אבל) הוא צריך לעגן את זה במעשים, אך לא דורשים ממנו השתנות מידית מקצה לקצה (אלא אם אם כן אלו דברים חמורים ויש בכוחו, וזה צריך לדון על כל דבר באופן אינבדואלי העבירה ביחס לאדם). צריכה להיות החלטה גמורה שמלווה בצעדים קטנים ומדודים (וזה המשקל הגדול שיש ל"קבלה אחת קטנה".
נשלח ב-4/4/2010 14:58
תן_לחכם כתב:
אגב, בזה גם תשובה לדבריו של הגיוניי, שכן משכן הרצון הוא בלב כמו שדובר באשכול "תשומת לב". ויש להאריך.
זה בדיוק מה שאני טוען (לא בתורת שאלה) שבאמת הרגל העבירה מטמטם את הלב יתכן מהסיבה שאתה מציין שמשכן הרצון הוא בלב, אבל העבירה לא יכולה לטמטם את המח כי שם גם לא נמצא הרצון. ומהסיבה שכתבתי למעלה.
נ.ב. הרב של הראיה הוא הרב שהוא קרוי על שמו.
נשלח ב-4/4/2010 15:46
אחרי טמטום הלב מגיע טמטום השכל. נעשית לו כהתר.
נשלח ב-5/4/2010 21:30
מה שאומר רב "עשה אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר", אני חושב, לא הכונה כמו שכתבו פה שהשכל שלו השתגע והוא חושב שהוא עושה בסדר, הוא יודע טוב מאד שהוא עושה משהו רע ולא בסדר ושום תהליך פסיכולוגי או אידיאליזציה לא ימנע ממנו את זה ויעוות לו את המח. רק הכוונה בזה שבדר"כ לפני שאדם עושה משהו לא טוב אז יש לו איזה התלבטות, ספיקות, איזה רתיעה מלעשות את זה ובסוף הרע גובר בו והוא עושה לא טוב. אבל אם הוא עשה עבירה הרבה פעמים אז כח הרתיעה הזה נעלם ואז הוא ניגש לעבירה כמו אל דבר מותר בלי שום רתיעה ממנו, זה לדעתי הכוונה "נעשית לו כהיתר".
נשלח ב-5/4/2010 21:57
ולמה...? למה נעלמת הרתיעה...?
עיוות הרצון ואז השכל - אידאליזציה.
נשלח ב-5/4/2010 22:04
לא, לא צריך להגיע לזה, פשוט ההרגל עושה את שלו. כמו לדוג' ילד מפחד לישון בחושך יום יומיים שלוש אח"כ הוא מתרגל וכבר לא מפחד, אז התעוות לו השכל?! אידיאליזציה?! פשוט הוא התרגל ע"י שהוא חזר על זה כמה פעמים אז ירדו לו הדחפים הקודמים שמנעו את זה ממנו לפני זה. ויש עוד הרבה גודמאות כמו שאומרים לאדם לא ליסוע באדום כי אם הוא יסע באדום אז כמעט בטוח הוא יעשה תאונה אז בהתחלה יש לו רתיעה מזה כי הוא מפחד אבל אחרי שהוא עושה את זה כמה פעמים ורואה שלא קורה לו כלום אז הוא מתרגל וכבר אין לו רתיעה וכן על זה הדרך. כלו' זה תהליך טבעי ופשוט בלי צורך להגיע לעיוות רצון ושכל, כך נראה לענ"ד.
נשלח ב-6/4/2010 00:46
אכן. נבנה לו השכל. הוא עיכל שאין שום דבר שממנו הוא אמור לחשוש בחושך. וכן לגבי ההמשך וזה פשוט...
נשלח ב-6/4/2010 09:24
איך אתה מחליט מתי השכל נבנה ומתי הוא מתעוות? עדיף כבר להגיד במקום זה שזה תהליך טבעי שאדם מתרגל למה שהוא עושה הרבה פעמים (וזה קשור לגוף לא פחות ממה שזה קשור לשכל).
נשלח ב-6/4/2010 13:07
גם כשהוא מתעוות הוא נבנה, לכיוון השלילי.
אין כאן "עדיף להגיד" - זה לא אמת.
מה זה "מתרגל למה שהוא עושה"? איך!? למה?! מה קורה לו???
אנחנו יורדים לשורש. אני לא רוצה לומר שזו הבנה שטחית...
איך זה קשור לגוף? זה תהליך ביולוגי???????
נשלח ב-6/4/2010 14:26
אין פה שום עיוות השכל, אלא ראיה כיצד הנפש והגוף קשורים זה לזה בקשר חזק והמעשים שהאדם עושה משפיעים על נפשו, וזה לא רק ביחס לעברות אלא גם ביחס למצוות, ואני מביאה פה ציטוט מתוך ספר החינוך שיסביר את כוונתי: "ועתה בני, הטה אוזניך ושמע: דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, וליבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו, שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו, וכל יצר מחשבות לבו רע כל היום, אם ישתדל ויתמיד בתורה ובמצוות, ואפילו לא לשם שמיים, מיד יהיה נוטה אל הטוב, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ולהיפך, אם יהיה אדם טוב מיסודו, וליבו ישר ותמים, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת ליבו, להיות רשע גמור. כי ידוע הדבר ואמת, שכל אדם נפעל כפי פעולותיו... כי מתוך הפעולות הטובות אנו נפעלים להיות טובים...."
