אם ויכוח מובנה מלכל הפחות שני צדדים שונים הרי שהאחד טוען טענה מסויימת וחבירו סותרה וטוען את הפכה, מן הסתם לכל אחד מן הצדדים ישנה סתירה לטענת זולתו וצידוק לטענתו.
אם המדובר בויכוח מתנצח, רוב הסיכויים כי אף אם לאמיתו של דבר יודה האחד לטענת רעהו ימשיך בכ"ז לדבוק בטענתו למען ההתנצחות.
אך אילו נניח כי הויכוח הינו אכן אובייקטיבי לחלוטין ובכל זאת לאחר הצגת טענותיהן של ב' הצדדים נשאר כל אחד מהם איתן בעמדתו הרי שצריך להבין מדוע האחד טוען כך ומשנהו אחרת? מדוע לא טען משנהו את טענתו ואילו הוא את טענת חבירו?
אנו מכירים מקרוב ויכוחים כאלו מחיי היומיום וגם מהויכוחים המצויים בין החכמים בתלמוד ואחריו, ויכוחים אשר מסתיימים בסופו של דבר במחלוקת בין שני הצדדים, אחר שההטחות זה כלפי זה והיישובים באו לידי מיצוי, צד א' חושב כך וצד ב' חושב אחרת.
נוכל לבוא ולומר כי מאחר ומדובר בדברים הגיוניים והקשים שכליים, ישנו הגיון אחד, אמת נכונה אחת, אשר המעמיק בשכלו יותר מחבירו הוא הצליח להשיג אותה האמת ומה שחבירו לא קיבלה מאחר ולא הצליח להשיג את ההגיון האמיתי לאשורו לכן לא קיבל את דברי חבירו, אמנם לאמיתו של דבר טועה הוא בהגיונו.
או שמא תיתכן אפשרות כי אכן ישנם כמה הגיונות אפשריים באותו נושא ואף הפכיים, ולכל אחד הגיון משלו, אכן ישנם הגיונות מתמטיים או הקשים לוגים אשר יהיו מוסכמים על כולם אבל באופן עקרוני יתכן ויכוח אשר כל אחד מן הצדדים חושב אובייקטיבית בשונה מחבירו ואין כאן דבר שאפשר לומר עליו טעות הוא אלא לכל אחד סגנון וקו מחשבה שונה.
למנוע טעות – אין לנידון זה כל קשר אם הנושא של אלו ואלו דא"ח!
ולמתעקש לקשרם נעמיד את הנידון:
א. על דברים אשר אינם דברי אלוקים חיים כלל ואין להם שייכות לתורה אלא ויכוח פילוסופי גרידא. (ממילא נוכל להעמיד הספק גם בויכוחים תלמודיים, לא מבחינת האמת של התורה בהם אלא מצד ההגיון שבדברים).
ב. על ספיקות שחכמי התלמוד סלקו בתיקו, אחר שלא הצליחו החכמים להכריע את הנידון הרי שמבחינתם שתי הסברות שקולות בהגיונם, א"כ, האם נסתפקו אחר שב' הסברות נכונות כיצד יש להכריע? ותשבי יבוא ויכריע ביניהם ויאמר לנו את רצון התורה. או שמא נסתפקו באמיתותם של ב' הסברות ביודעם שמחמת קוצר שכלם אינם מבחינים בסתירת הסברא השגויה ויבוא תשבי ויעמיד הדבר על בוריו, יוכיח את ההגיון האמיתי ויראה את שגגת הסברא השניה.
קיצורה של שאלה:
האם העובדה שכל אחד טוען משהו אחר אינה מוכיחה על חסרון אצל אף אחד מהם אלא נובעת מכך שבאופן טבעי לכל אדם קו מחשבה שונה מחבירו ממילא הוא חושב דבר אחד וחבירו דבר אחר.
או שעצם העובדה שמדובר בויכוח הגיוני מכריחה על חסרון מה באחד הצדדים אשר לא הצליח להגיע לאמת ההגיונית האמיתית.
