אני קורא עכשיו את הספר של ניטשה "מעבר לטוב ולרוע", רציתי לשתף אתכם בכמה תהיות שיש לי על הדברים שהוא כותב שם. כל כמה זמן כשנמצא את הדיון אכתוב תהייה חדשה ב"נ.
אל תיבהלו - זה מעניין !!!
בהתחלה, בחלק "על הדיעות הקדומות של הפילוסופים" - כותב ניטשה לגבי כל משפט שהוא :
"השאלה היא באיזו מידה הוא מקדם את חיינו, מקיים חיים...ומעיקרו של דבר אנו נוטים לטעון, שהמשפטים הכוזבים ביותר הם לנו גם הנחוצים ביותר, שאם אין אנו מקיימים את תחולתן של הבדותות הלוגיות, אם אין אנו מודדים את המציאות ע"פ העולם המוחלט והזהה עם עצמו, שהוא בגדר המצאה צרופה...אין חייו של האדם מתקיימים, - אנו טוענים שהויתור על משפטים כוזבים, פירושו ויתור על החיים עצמם, שלילתם ממש. ההודאה באי אמת כתנאי לחיים, אכן פירושה להמרות באופן מסוכן את פיהן של נטיות הערכה מורגלות; ופילוסופיה המעיזה לעשות כן, מוציאה עצמה ממילא אל מעבר לטוב ולרע".
אני מבין מדבריו שכדי לחיות בעולמינו יש הכרח לומר גם דברים שהינם שקר. אחרת אי אפשר להתקיים.
אני חושב שאני מסכים עם המקור של דעתו אך לא עם המסקנה.
אכן, אנו חיים בעולם של שקר, במצב לא אידיאלי - אכן, ממילא יש צורך לפעמים להתנהג בצורה לא אידיאלית.
לדוגמא - אין לשאול בשלום אישה. מה? היא לא בן אדם?! אבל מסביר מרן הרב זצ"ל במידות הראי"ה - שבגלל היצר של האדם שאם יישאל - יכול להגרם פרץ במידת הצניעות - הצניעות הכ"כ חשובה דוחה מפניה דברים שמצד עצמם - אם המציאות הייתה אידיאלית - היו טובים.
אכן - יש צורך לעיתים לחיות בצורה לא אידיאלית.
א"כ אני לכאורה מסכים... - לא!
להתנהג בצורה לא אידיאלית אין זה אומר גם לחשוב בצורה לא אידיאלית - יש צורך להבין שהמצב לא אידיאלי ולכן יש צורך בהתנהגות X, אך - האם זה אומר שגם נחשוב שזהו הדבר האידיאלי האבסולוטי?
זו השאלה הראשונה...דעתכם...
נשלח ב-3/10/2010 01:48
הראיה היקר! אני חושב שאני מסכים עם הלך המחשבה שלך אך לא עם המסקנה... (מוכר לך?) בודאי אני מסכים עם מה שאתה אומר שיש פעמים שאנחנו צריכים לנהוג בצורה מסוימת מוסרית או רגשית או תורנית, לא משנה, בגלל שחובה עלינו לעשות כך אע"פ שבעצם הרעיון יכול להיות שהיינו יכולים לתפוס משהו אחר ואפילו הפוך. אבל האם לא ברוב רובם של המקרים (אם לא כולם) אם עלינו לנהוג בצורה מסוימת הרי שכך ג"כ עלינו לתפוס את הדבר כי ניגוד בין התפיסה למעשה אינו מקובל על השכל בדר"כ. למשל בדוגמא שהבאת, בעצם היה ראוי לומר שלום יפה לכל אדם ואשה אינה יוצאת מן הכלל אלא שמחמת סייגים והבנה שאפשר להגיע מזה לבעיות וכו' שסותרות את הערך של הקדמת שלום לחבירו הרי שאנחנו תופסים שלא ראוי לומר שלום לאשה. נו, אז האם מה שאנחנו עושים נוגד את התפיסה שלנו או תואם אותה במאה אחוז?
נשלח ב-3/10/2010 07:57
זהו. שזה לא תואם.
זה יסוד גדול מאד שחשוב להבין. אחד הדברים החשובים ברוח הרב זצ"ל הוא לא לבטל שום כח ע"מ לחיות חיי אמת.
דוגמאות נוספות יעזרו לענ"ד:
דן חלוץ לפני שנבחר להיות רמטכ"ל נאלץ לירות ממטוס על בית של ערבים שהיו בו גם אזרחים רגילים.
כשנשאל הנ"ל מה הרגיש כשידע שיורה גם בחפים מפשע, השיב בשחצנות: "מכה קטנה בכנף"...
הייתה מחשבה לפוסלו מהיות רמטכ"ל בעקבות אמירה זו... אך מדוע? הרי היה צורך לירות בהם! היו שם גם מחבלים והיה זה מעשה נכון ללא ספק!!!
אך השאלה היא - איך תופסים את זה! - האם אני מרגיש גם צער על כך שאני חייב גם לפגוע באזרחים חפים מפשע או סתם יורה ולא אכפת לי - הרי זה מה שצריך לעשות...אבל הלב אמור לכאוב! אם היה שם יהודי הוא ודאי היה מרגיש צער - אף שזה מה שהיה צריך לעשות...
ר"ה לא משחרר את גלעד שליט, אך כואב מאד את כאב המשפחה...תחשוב איך היו נראים הדברים אילו אמר שזה מה שצריך לעשות ולכן לא אכפת לו שגלעד שם בכלא...זה נורא!
אם אריק שרון היה מחליט לעשות את הגירוש ללא רגישות...מלחמת אחים!
צריך להזהר מאידיאליזציה!
אם לפי האמת צריך לשאול בשלום אישה אלא שישנה בעיה טכנית - אהיה אדם כזה שבמהותו ומצד פנימיותו היה שואל אלא שהוא יודע שעקב בעיה טכנית אינו יכול לשאול - ודבר זה ישפיע על התנהגותו בהרבה עניינים אחרים ואף בפסיקות הלכה...
אני רוצה להיות חי"ר אבל יש לי פרופיל 72 - אז עכשיו אני אחשוב שהאידיאל הוא ללכת לשיריון? ואז גם הבן שלי ישתכנע ללכת לשיריון למרות שאין לו בעיה? סתם אעוות את המח שלי...איני חי חיי אמת.
אתן עכשיו דוגמא קיצונית שיהיה לכם יותר מקום להתווכח - נניח שמישהו אוהב מישהי והיא לא רוצה אותו - האם עליו להפסיק לאהוב אותה? זה לא אמיתי... עכשיו בגלל שהיא אינה מעוניינת בו הוא ימציא אצלה כל מיני פגמים שאינם פגמים לפי האמת וכשייפגוש באחרת עם אותם המעלות לא יירצה אותה כי עיוות לעצמו את החשיבה...
אין לבטל שום כח ושום מחשבה של אמת.
זו דרכי...
נשלח ב-3/10/2010 09:03
אתה עושה בעצם חלוקה בין שכל לרגש, החלטה שכלית מבחינתך הוא אמת או שקר, והחלטה רגשית הוא טוב או רע.
אני לא חושב שיש מקום לחלוקה הזו, מבחינת השכל דן חלוץ עשה מעשה שהוא גם אמת וגם טוב. הרגש אמנם מתקשה לעשות את ההבחנה ולכן הריגת האזרחים מבחינה רגשית הוא מעשה שאינו אמת ואינו טוב.
אגב כששאלו אותו מה הרגיש ענה מה שענה אולי מתוך שחצנות אבל סביר להניח שבאמת הרגיש כך. הביקורת הייתה צריכה להיות על השחצנות או על העדר דיפלומטיה, אך לא על האופי הקר המאפיין לוחם.
נשלח ב-3/10/2010 10:59
לא עשיתי חלוקה בין רגש לשכל.
גם מצד השכל - לא טוב שהרג את החפים מפשע - אלא שהיה צריך מכורח המציאות. והבן.
נשלח ב-3/10/2010 11:07
הראיה, נדמה שאתה מסתבך קצת, אם המציאות הזאת היא נתון ברור שאם יהרוג את מי שחייב להרוג ואין שום אופציה אחרת ובדרך מוכרחים להיהרג גם חפים מפשע אז אני שואל אותך לפני מעשה, לירות או לא לירות? אם אתה אומר שגם השכל וגם הרגש אומרים לא לירות אז מה זאת אומרת "שהיה צריך מכורח המציאות" הרי אסור לירות מכל הבחינות?! אלא אתה מבין שאם צריך לירות זה אומר שהשכל מצריך לירות ואם השכל מצריך לירות הוא לוקח בחשבון את כל הנתונים גם מה שהרגש פסל וממילא זה נהיה החלטה קרה של השכל ומה שהשכל מרגיש הוא מכה קלה בכתף...
נשלח ב-3/10/2010 11:34
אני ממש לא מסתבך. אני לא חש סיבוך. פשוט קשה להעביר בנושא מסויים אחד מבט שלם ותפיסת עולם שלימה של מרן הרב זצ"ל.
אנסה להסביר.
אגיד לך יותר מזה. לא רק מצד השכל הישר צריך לירות. גם מצד הרגש הישר - צריך לירות! - הרגש הישר רואה גם את ההשלכות הרחוקות.
אלא שאדם אמיתי בעל רגש ושכל ישרים - גם ברגע שהוא עושה את הדבר הנכון הכולל בתוכו דבר לא אידיאלי - ליבו דווה על הרע שבדבר.
כפי שדוד לא יכל לבנות את המקדש, אף שמלחמותיו היו מוצדקות וטובות.
או כפי שהזכרתי - אם היית יורה בבית שיש שם יהודי אחד ו50 מחבלים ערבים שמסכנים את חיי הציבור. האם לא היה לך כאב אף שזהו הדבר הנכון לעשות? (נניח במציאות שזה מותר כמו לדוגמא שמסכנים ת"ח גדול - עדיין כואב על היהודי הפשוט שבפנים, עדיין כואב לנו על גלעד...)
אין לבטל שום כוח.
נשלח ב-3/10/2010 12:15
על הדרך אם אתה כבר עוסק בניטשה אולי תוכל להסביר את מה שהראי"ה כתב עליו
נשלח ב-3/10/2010 12:21
לא מכיר. אבל מאד מעניין אותי. תוכל לצטט? או לומר לי איפה?
נשלח ב-3/10/2010 12:24
איך שלא תנסח את זה שים לב שאתה עושה חלוקה ברורה בין שכל לרגש... את השכל אתה מגדיר כאמת ושקר או כנכון ולא נכון, ואת הרגש אתה מגדיר כטוב ורע.
"אלא שאדם אמיתי בעל רגש ושכל ישרים - גם ברגע שהוא עושה את הדבר הנכון.... מבחינה שכלית ...הכולל בתוכו דבר לא אידיאלי - ליבו דווה.... מבחינה רגשית ....על הרע שבדבר."
נשלח ב-3/10/2010 12:42
אסטרו_נט כתב:
איך שלא תנסח את זה שים לב שאתה עושה חלוקה ברורה בין שכל לרגש... את השכל אתה מגדיר כאמת ושקר או כנכון ולא נכון, ואת הרגש אתה מגדיר כטוב ורע.
"אלא שאדם אמיתי בעל רגש ושכל ישרים - גם ברגע שהוא עושה את הדבר הנכון.... מבחינה שכלית ...הכולל בתוכו דבר לא אידיאלי - ליבו דווה.... מבחינה רגשית ....על הרע שבדבר."
מה עשית?!?!?!?
ציטוט מעוות?!?!?!?
שניהם מבחינה רגשית ושכלית! קרא שוב ותחשוב.
נשלח ב-3/10/2010 12:49
הראיה, תרגע בבקשה, בטוח שאסטרו נט התכוין רק לכתב הרגיל בתור ציטוט מה שהוא כתב במודגש עם קו תחתון היה תוספת שלו שבאה לפרש את הציטוט, לא כך?
נשלח ב-3/10/2010 12:58
זה טעות מטעה. לכן צריכה להיות תגובה נחרצת אף שאני לא באמת לחוץ...
נשלח ב-3/10/2010 13:06
ש"צ שר"י הי' דמותו של ניצ'א בערך דת היהדות לאנושיות, וכשם שזה נטרפה דעתו, כן זה יצא מדתו. קליפה אחת מתיחסת לעקבא דמשיחא. (פנקס אחרון בבויסק אות מ)
נשלח ב-3/10/2010 13:10
אנסה לחשוב ולברר. תודה רבה.
אתה מבין את זה?
נשלח ב-3/10/2010 13:53
נראה לי שקוראים לזה "דו ערכיות" מצד אחד הרגש שרואה את המחבל ומשתוקק לירות, מצד שני הרגש שרואה את החפים מפשע ומנסה לעצור את הירי. המנצח הוא הרגש החזק יותר, או הרגש שקבל גיבוי מהשכל, כמובן כשמדובר בהחלטה כבדת משקל כעין זו יש בדרך כלל התערבות של השכל, כשבמקרים פחות מורכבים השכל לא תמיד מעורב בהחלטה.
