דעת - הצטרפות לאני

מהו 'אני', עצם כשלעצמו, אינני יודע להשיב. אבל אינני סבור שהוא הצטברות הידיעות שלו.

ומדוע ידיעות? היכן המראות, התחושות, החוויות. האם העובדה שאני יודע את משפט פיתגורס וההוכחה שלו מכלילה את המשפט הזה ב'אני' שלי? אולי אין זה אלא ידע השיך ל'אני', אבל לא ה'אני' עצמו.

לדעתי, ה'אני' עומד בניגוד לכל מה ש'נמסר' לו, והמסירה, מה שקלט וחווה וחשב, הם שבונים אותו כעומד מולם ונושא אותם. בלי אותה קליטות מבחוץ הוא כלי ריק. אבל כשקלט ובנה את החוויות והמחשבות, הוא עומד מולם, מלווה אותם, אבל למרות כל השנויים הוא נשאר זהה לעצמו.

יחד, ה'אני' והמכלול שהוא נושא איתו, מהווים דמות מסוימת. בכל זאת, אינני יכול לזהות בין שני הדברים, למרות שהם קשורים היטב, בגלל אותו ניגוד שבין ה'אני' הזהה ורצף השינויים שחלים עליו. אני מודה שהעניין קשה.

אפשר שכמה מונחים עשויים לעזור לנו.

סובייקט

Eng. subject

Latin   subiectus

sub = under, below, beneath [Greek: hypo]

iacere = to throw [ject באנגלית]

hence: to throw or place beneath מה שמונח למטה

הסוביקט הוא ה'אני', זה שחושב, קולט, מתכוון. הוא הנושא שיש לו תארים, שחלים לגביו שינויים ובכל זאת הוא מה שמתמיד בכל השנויים האלו ונשאר זהה לעצמו.

הסובייקט הוא עצם, סובסטאנס, מה שעומד למטה, מה שמונח ביסוד כל השנויים

Lat. substantia

sub = under

stant = stand

אובייקט

Eng. object

Lat. obiectus

ob = toward, to אל, , לכיוון

iacere = to throw [ject באנגלית]

מה שנזרק לעבר, מה שמונח לפני, מונח מנגד, מה שמוצג [לנפש]

מה שאליו מתכוונת איזו הכרה שלנו.

כאן חשובה המילה 'נגד', האוביקט ניצב, מונח מנגד לסוביקט לאני. – בניגוד להנחה שהעלת.

יש באנגלית [במקור מלטינית] עוד כמה מילים שבנויות מ קדמה prefix המילה ject = להשליך

project

pro = לטובת, עבור, בשביל

לזרוק, להניח לטובת

eject

e = ex = החוצה

להשליך החוצה, לדחות

reject

Lat. re iacere להשליך הצידה, לדחות, לא לקבל

שלום לכותבים הנכבדים! בשמחה מצטרף אני אליכם כפעיל ולא רק כסביל.. ולעצם הנושא, אני חושב שאכן ה״אני״ הוא ג ם מורכב מסך כל הידיעות שנחקקו בי. אולם, אני מגדיר זאת התובנות ולא הידיעות ואבאר בהמשך את ההבדל. כתבתי גם, כי צריך להבדיל בין הנתונים הבסיסיים שיש לכל אדם שנולד עמהם כגון כשרון (על כל סוגי הגדרותיו..) אופי, מזג, וכדו׳ אך אלו כלים שאיתם רוכש האדם את ידיעותיו ועל ידיהם הופכות הידיעות לתובנות אצל האדם שהם עצמם משמשות אח״כ לכלים (יותר עדינים ודקים) לקליטת ידיעות חדשות ולזה קורא אני- ״אני״.. כשאני מתכוין ל״אני״ המשכיל, החי, ההבדל בין הידיעה לתובנה הוא(אני מודע לכך שההגדרה לא מספיק ״הגדרתית״ אך זה מה שיש לי לעת עתה..) שהידיעה והמושג כשלעצמם לפני העיבוד השכלי של האדם כאינדיודואל (לפי שוני כליו לכה״פ!) הינם בגדר ״ידיעה״ אבל אחרי העיבוד (שהוא משתנה מאדם לאדם) הידיעה נחקקת באדם והופכת לחלק ממערכת ״עיבוד הנתונים״ שלו. ולכך, ככל שהמושג הנידון הוא יותר כללי וגס כך תרבה ההסכמה עליו בין בני האדם מכיון שמוח האדם לא ״מעבד״ אותו מספיק כדי שיהפוך לתובנה אישית ונפרדת של האדם הספציפי מזולתו. אך ככל שהמושג יותר פרטני ודק ומצריך להבנתו יותר חשיבה והתבוננות כך תקטן ההסכמה בין האנשים מחמת זה שאצל כל אדם ידיעה זו מקבלת את גווניו שלו על כל הבדליו מזולתו ומימלא לא הרי ידיעתו של פלוני כידיעתו של אלמוני לאותו מושג עצמו! ולכך אני אומר שידיעותי הם חלק מ״האני״ וה״אני״ מורכב בחלקו מתבונותי.. מקוה שהובנתי..