שלח באימייל
BlogThis!
שתף אל Twitter
שתף אל פייסבוק
שתף ל-Pinterest
על ר' מיכאל ז"ל שהלך לעולמו
מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערש"ק תזו"מ ר"ח אייר תשפ"ג. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
זו פעם ראשונה, אחרי 8 שנים שאני מוציא מידי שבוע את הגליון והמאמר המצורף, שאני מכין את המאמר טרם הכנת הגליון.
מן הסתם כל אחד משער מדוע? כמובן: 'מיכאל'...
איך אפשר שלא להסתער על המקלדת ולהביע את פרץ הרגשות לידיד אמת כמו מיכאל.
וכשאני כותב 'ידיד אמת', אני יודע שמאות ואלפים חשים את אותה תחושה של ידידות אמת, וזה אכן אמת, שמיכאל היה ידיד אמת של כל אלו שחשו את זה וגם לאלו שלא, למעט בודדים שהוא סלד מהם ונפשו נקעה מהם ובהמשך גם תדעו מי אלו, אבל בל נקדים את המאוחר ונלך לפי הסדר.
כשהתגוררתי בארה"ק והתחילו לצאת לאור הקלטות של 'נשמה פלאם', התאהבתי בהם והם התנגנו דרך קבע ברכבי.
כבדחן, הערכתי את היחודיות שבהם, ששלושה מרכיבים יוצקו בהן, שכל אחד מהם יש בו די להלהיב את הנפש ולהאיר את הנשמה.
א. התוכן המרגש של השירים (סיפורים או מסרים רעיוניים משובבי נפש).
ב. הגראמען (החרוזים) של האלוף ר' פינקי וועבער.
ג. הקול המיוחד של מיכאל, שמשלב פס קול עם פצצת אטום של רגש.
כל אלו ועוד, יצרו שילוב מדהים, שגם בלי להיות 'מייבין' גדול אפשר להתענג עליהם ואעכו"כ אם התברכת בחוש נגינה והבנה בגראמען.
למרות שמנעוריי גדלתי על שירי ר' יו"ט עהרליך, ושיננתי המון שירים שלו בעל פה, מגירסא דינקותא (אבי ז"ל היה אומר לי: 'חבל שר' יו"ט עהרליך לא עשה גראמען על כל הש"ס, כי או אז היית בקיא בש"ס בע"פ), כאן ב'נשמה פלאם' נתגלתה יצירתיות גאונית של שירים שהולחנו והתאמו לתוכן המילים ככפפה ליד והושרו ביד אמן, כאשר כל סלסול מותאם לתוכן, לפעמים לרדת מטה מטה ב'בת קול' (קול בס), בחינת 'ירידה לצורך עליה', כאשר מיד לאחר מכן, הקול מתרומם מעלה מעלה, בתחינה עדינה ועמוקה הממיסה את הנפש ומרוממת את הנשמה.
אמרתי אז לבני ביתי, הלואי שאזכה שמיכאל שניצלער ישיר בשמחת נישואי ילדיי.
כאשר היגרתי לארה"ב ובכורתי התארסה, עוד לפני שהתחלנו לדבר על פרטי החתונה, הסביר לי המחותן, כי על כל הפרטים נוכל לדון, חוץ מעל ענין ה'זמר', בזה אין בחירה, התאריך יותאם לתאריך שידיד נפשי ושכני 'מיכאל שניצלער' פנוי, (מיכאל עוד התגורר אז בסי-גייט), אכן כך הוה, התקשרתי אליו כדי לעדכנו על שירים מסויימים שמרגשים אותי, וזה ישמח אותי אם הם יתנגנו בעת שהשמחה במעוננו.
כאשר ראיתיו לראשונה בחתונה, עולה על הבמה עם המיקרופון, עם ה'ביבער הוט' ('סופער קאפילוטש' בעגה הירושלמית, אבל עם שוליים צרים) הייתי מופתע מאוד, לא כך דמיינתי אותו, שהרי על הדיסקים הראשונים שלו, לא התנוססו תמונתו ובדמיוני הוא הצטייר כמו 'מלאך מיכאל', אברך כולל עדין נפש, שמביע את השתפכות נפשו והשתוקקותו להקב"ה ע"י כח הנגינה שנתברך בה (כמו שהכרתי בארץ את המנגנים הנפלאים המשוררים בחסד עליון הגה"ח ר' ירמיה דמן והגה"ח ר' יוסף צבי ברייער שליט"א).
אבל מה, הוא עשה עבודה נפלאה, הרקיד את הקהל כהוגן, ובעת הסעודה כיבד את ה' מגרונו כמיטב כשרונותיו ובזה הסתיימה ההיכרות בינינו, פה ושם כשהתראינו בשמחות לחצנו ידים וכו'.
בשנים האחרונות הוא היגר לאזורנו והיינו נפגשים מדי כמה ימים והתיידדנו ושוחחנו בכל עת מצוא, שכל פעם התחיל בחיבוק מצידו ומכיון שנעים שיחה היה, ספוג בהיסטוריה חסידית וחיוך נצחי על פניו, היה לי עונג כל מפגש כזה.
ביום שישי העבר, קרוב לכניסת השבת, כאשר ההודעות של 'הצלה' התחילו לזרום שהוא עובר החייאה, צעקתי לו בוואצאפ: 'מיכאל, כולי תקוה כי גם הפעם, זה רק מתיחה, כמו בפעם הקודמת', אך לא עבר זמן מה והתבדינו, חתני ר' אביש, המתנדב בהצלה הודיע לי וליבי צנח.
נכנסתי לשבת עם רגשות מעורבים, הרי אמרו חז"ל 'מת בערב שבת סימן יפה לו', יהודי ששימח וריגש אלפים ורבבות בימי חייו וכל כולו היה חסד ונתינה ללא גבול וללא תגמול, ובכל מצבי חייו שידעו עליות וירידות, עם יתמות משחר נעוריו, וזה עתה הפסיקו פעימות ליבו את מנגינת חייו שהיו בבחינת 'אבלו בליבו' ואנחנו נשארנו עם דמותו המחייכת בחינת 'צהלתו בפניו' מבלי שנדע את המתחולל בפנים.
לפני תקופה, סיים שכני וידידי הרב מוישי מילר את הש"ס, שלמד בחברותא עם אביו שליט"א, וערך שמחת סיום בביתו והזמינני לשמחה וביקשני לדרוש בעניינא דיומא, ישבתי ליד ר' מיכאל וכטוב ליבו ביין, סיפר איך הקריירה שלו התחילה.
היה זה לפני כ-35 שנים, עבדתי בשעות היום כשכיר באזור ויליאמסבורג, ולקראת ערב נכנס לביהמ"ד להתפלל מנחה מעריב ולפעמים, אם עוד הייתי מסוגל להתרכז, הייתי משתתף בשיעור יומי בבימ"ד שם, (לא 'דף היומי' חלילה, הוסיף בקריצת עין), ואח"כ נוסע הביתה.
לילה אחת, הודעתי בבית כי היום אין צורך להכין ארוחת ערב, יש סיום בבימ"ד, מכיון של'סיום' כולם באים, היה בימ"ד מלא והוגשה סעודה דשנה, המג"ש סיים 'הדרן' ודרש כנהוג, ואז קמו לרקוד והמג"ש ביקש ממני לקחת את המיקרופון ולשיר, שאלתי אותו למה הוא צוחק עלי? אני אשיר? הייתי ביישן, יתום מנעוריי, בטחון עצמי חלש, כנהוג בימים ההם, אינני זוכר שמלמד או מג"ש או משגיח בישיבה אי פעם אמר לי מילה טובה, מי אני הקטן חסר הערך שאתבלט בפני הקהל?
אך אז, אברך נוסף שעמד לידי התחיל לשדל, 'מיכאל, במקום שאין איש, גם הערינג הוא פיש, הרב ביקש, תכבד ואל תשבור לו את המילה'.
התביישתי, אך אין מסרבים לגדול, נטלתי את המיקרופון בהיסוס, התחלתי לשיר, פני הסמיקו והאדימו ולראשונה בחיי שמחתי שאני 'אדום' ולכן לא כ"כ הבחינו בזה.
מה שקרה בהמשך, הדהים אותי, הקהל התחיל לרקוד ולפזז בעוז וזה נתן לי בטחון עצמי להגביר קצב, ואפילו קצת להתנועע ולשתף תנועות ידיים עם השירה, הקהל הגיב בהתאם והשמחה פרצה גבולות.
לאחר מספר שירים סיימתי ושחררתי אנחת רווחה תוך כדי ניגוב הזיעה ששטפה את פני והקהל פרץ בתשואות.
האירוע מסתיים ובדרך החוצה, ניגש אלי יהודי בשם יעקב לייב קליין ואומר לי שהוא מחתן בעוד חודשיים ושואל אותי אם יש מצב שאשיר בחתונה? שאלתי אותו אם הוא צוחק עלי? [עד אז, לא היה מושג כזה משורר בחתונה, היתה תזמורת מורכבת ממתופף, אורגניסט וסקסופון, עשירים יותר לקחו גם חצוצרה ו/או גיטרה. נגידים מופלגים היו מטיסים קלריניסט מהארץ, אבל זמרים? זה היה רק בהופעות המוניות (שבא"י גם נאסרו ע"י גדולי ישראל)], וזה בא להציע לי שאשיר בחתונה קבל עם ועדה?
חשבתי שהוא מתבדח והתבדחתי בחזרה ושאלתי: בתשלום? ודאי שאשלם, כמה שתבקש! ענה.
נפרדנו ושכחתי מזה.
כעבור מספר שבועות הוא מתקשר אלי ואומר לי שהוא סיכם עם התזמורת שיכינו עוד מיקרופון עבור זמר ושיוודא שהערב משוריין עבורו. איפה החתונה? שאלתי, בקונטיננטל (שבויליאמסבורג)! ענה, שאלתי אותו: מה יהיה עם הילדים שלי? לא יעיפו אותם מהחיידר עם אבא שבחר לו מקצוע 'זמר'? ובראשי חשבתי גם על 'מי ישתדך עם 'זמר'?
הבנתי שהוא מתכוון ברצינות וחשבתי לעצמי: איך? מה? מו? איך אנשים יגיבו? כמה אבקש? איך אקבע מחיר אם עדיין לא קיים תופעה כזו, שאוכל להשתמש בה כמודל? עשיתי חשבון עם עצמי לפי המושגים שלי: בעבודתי אני מקבל על שעת עבודה פיזית 15 דולר, אנסה להעיז לבקש ממנו 25 דולר, כפול שעתיים זה יהיה 50 דולר, די נחמד כהכנסה צדדית ואולי גם אהנה מארוחת ערב, לא רע, מקווה שלא יתן לי סתירה בפרצוף על חוצפתי לבקש סכום כזה.
בלילות לפני כן חלמתי על מיקרופונים ורמקולים, כחכחתי בגרוני וסלסלתי תוך כדי שינה וכבר חיכיתי להיות אחרי זה.
באותו ערב, התייצבתי באולם וניגשתי לבדוק אם האחראי על ההגברה אכן הכין מיקרופון ספער עבור זמר, התיישבתי בשולחן פינתי וחיכיתי למחותן שיגש אלי, מי יודע, אולי זו היתה מתיחה או שחזר בו ברגע האחרון, אוטוטו החתן נכנס ו...?
ואז אני רואה את המחותן מחפש באולם וכשהבחין בי, לחץ את ידי ואמר: מחכים לך, תעלה על הבמה. שרכתי רגלי לשם כמהסס והתחלתי 'עוד ישמע' והקהל המופתע הביט על המאורע ולא ידע איך להגיב: 'הגם מיכאל בנביאים'? אבל חיש מהר הקהל הצטרף למעגלים והתחיל לקצוב ברגליו ולמרות שבהתחלה התביישתי להסתכל על הקהל ועמדתי עם הפנים חצי לצד וחצי לתזמורת, עם הצצה לקהל, בהמשך הרגשתי אנרגיה ממלאת אותי, תגובת הקהל שהצביע ברגליים נסכה בי עוז והסתובבתי לקהל והרמתי ידיים בתנועות חיזוק ועידוד לציבור וחשתי סיפוק עצום.
החתונה הסתיימה והמחותן ניגש אלי ושואל: מה יקר חסדו? התחלתי לכחכח ולומר חשבתי... עםםםם עםםםם ואז המחותן שלף 3 שטרות של 100 דולר ודחף לי ליד ואמר: מיכאל, אם אתה לא מרוצה, תגיד ואוסיף לך, חשבתי שאני נופל מהבמה, בערב אחד, הכנסה כמו שבועית של עבודה פיזית, הרמתי את המפיון שהחזקתי ביד לנגב את הזיעה וכיסיתי את ראשי כאילו אני מנגב את מצחי והסתובבתי הצידה, שלא יבחין במבעי המופתע, ושם חיכתה לי ההפתעה הגדולה יותר, 3 אנשים עמדו הכן וביקשו שאשריין להם את התאריכים שהם מחתנים, הבנתי מיד את הסיטואציה, ועניתי שירשמו את הטלפון שלי, כי אני צריך לבדוק ביומן (שכלל לא היה לי) אם אני פנוי באותם תאריכים.
וכל השאר היסטוריה.
אוסיף, מה ששמעתי ממיכאל בהזדמנות אחרת, שכעבור תקופה, כשסיים חתונה הגיע הבדחן הפופולרי ר' פינקי וועבער לערוך את ה'מצוה טאנץ' ואדהכי והכי התפתחה שיחה ביניהם ומאותה שיחה והמשכיה הלחין פינקי שירים והלביש עליהם מילים והאלבום הראשון יצא לדרך.
אמרתי למיכאל, שהמסר המרכזי של הסיפור, מלבד המתיקות של הסיפור והנוסטלגיה הנלוית, הוא, שכאשר הקב"ה רוצה לפרנס מישהו ולסדר אותו ולפעמים אף להמליך אותו בתחומו, יש לו את הדרכים שלו וכלל לא צריך לרדוף אחרי זה, הוא עושה עבודה נהדרת.
ועוד מסר חשוב הנוגע לכל אחד מאיתנו: תראו מה שאברך אחד שנותן לך מילה טובה ומעניק לך תחושת בטחון ומשכנע אותך שאתה אכן יכול להצליח בתחומך (במקרה שלנו זה המג"ש והאברך שהנגישו לו את המיקרופון ועודדו אותו) יכול להפוך את חייך מקצה לקצה ואף לזכות בכל המצוות והחסדים שעשה עם כספו וכל הרהורי התשובה והרגש שפעל בבני ישראל עשרות שנים.
ומיכאל עונה לי בלשונו המחייכת ואומר: הקב"ה מנהל את עולמו בשלימות, וכל מי שיש לו טענות וחושב שהוא יודע לנהל את העולם יותר טוב, שיגיש מועמדות (זאל ער עפלייען), תאמין לי שאף אחד עוד לא הגיש, הוא מסיים.
עניתי לו שזה מזכיר לי את ביהכנ"ס שהייתי בעל קורא שם והיו כמה נודניקים שהיו מתקנים אותי על כל "מפיק ה" שלא הדגשתי מספיק, לפני מוסף נתן הרב דרשה והודיע חגיגית, כי החל משבוע הבא, כל מי שיעיר, יתכבד לגשת ולקרא במקומי ולהוכיח שהוא יודע יותר טוב.
במוצש"ק, פתחתי את הטלפון שלי והאזנתי לדיסקוסים בינינו ובעיקר להודעות שמיכאל היה משאיר לי, כל הודעה מתחילה בצמד המילים: 'יא צדיק', ומסתיימת ב: 'איך האב דיך ליב', (זה היה טביעת האצבע שלו תמיד). התבוננתי, שלא מצאתי בכל השיחות מילים שליליות על אף אחד, מלבד מקרה בודד, כאשר דיברנו על מאמר שכתבתי בענין בחור שנזרק מהישיבה לרחוב והמשגיח הלך הביתה ואף ישן טוב בלילה, על זה הוא רתח מזעם ולא יכל להירגע והתבטא קשות, על מי שמשחק בנשמות ומרסק את ליבם של בני ישראל. ואף אף חיבר שיר על זה.
יהיו הדברים לע"נ ידידי ר' מיכאל ב"ר משולם זוסיא ע"ה, ינוח בשלום על משכבו ויעמוד לגורלו לקץ הימין, חיוכו אל ימוש מזכרוננו.
בברכת שבת שלום ומבורך וחודש מבורך
ישראל אהרן קלצקין
פורסם על ידי בעולמם של חרדים ב- 13:25:00 אין תגובות:
שלח באימייל
BlogThis!
שתף אל Twitter
שתף אל פייסבוק
שתף ל-Pinterest
על ר' מיכאל ז"ל שהלך לעולמו - אידיש
מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
הקדמה להקדמה
השבוע באופן חד פעמי, ביקשתי ממתרגם מקצועי לתרגם את המאמר המצו"ב גם לשפת האידיש, לכבוד ידידנו ר' מיכאל ז"ל
המתרגם הספיק רק את המחצית, ואילו את המחצית השניה נשלח בעזהי"ת בשבוע הבא, אשמח לשמוע את דעת קוראי האידיש על זה
אין די אַכט יאָר וואָס איך גיב אַרויס דעם וועכענטליכן גליון 'מעדני הפרשה', שרייב איך בדרך כלל די דאָזיגע שורות נאָכן גאַנצן אינהאַלטן. היינט צום ערשטן מאָל האָב איך געענדערט דעם סדר און אָנגעהויבן מיטן מאמר. מסתמא פאַרשטייט יעדער פאַרוואָס "מיכאל"...
ווי קען מען זיך אַנידערזעצן צום שרייב טיש און נישט אָנהייבן מיט אַן אויסברוך פון געפילן צו אַ ידיד אמת ווי מיכאל?
'ידיד אמת' מיינט נישט בלויז מיך. הונדערטער און טויזנטער האָבן דעם דאָזיגן געפיל, ווייל ס'איז אַן אמת. מיכאל איז געווען אַ גוטער פריינד פאַר די וואָס האָבן עס געשפּירט און אויך פאַר די וואָס האָבן נישט געהאַט דעם הרגש, מיטן אויסנאַם פון איינצלנע וואָס ער האָט נישט פאַרטראָגן און אין המשך וועט מען זיי דערמאַנען, אָבער לאָמיר קודם גיין אויפן סדר.
ווען כ'האָב געוואוינט אין ארץ ישראל, און די "נשמה פלאַם" רעקאָרדירונגען האָבן אָנגעהויבן צו ערשיינען, האָב איך זיך פאַרליבט אין זיי, און כסדר זיי געהערט אין מיין קאַר. דער 'פלאַם' האָט געהאַט אַ דריי-פאַכיגע אייגנאַרטיקייט, וואָס יעדעס איינס דערפון לעבט אויף דאָס גייסט און באַלויכטן די נשמה:
א. דער באַרירנדיגער אינהאַלט פון די שירים (דערציילונגען און רעיונות וואָס דערהייבן ממש דעם נפש).
ב. די גראַמען פונעם אויסנאַמליכן און וועלט באַרימטן מומחה ר' פינקי וועבער.
ג. די אייגנאַרטיגע שטימע פון מיכאל, אַ קאָמבינאַציע פון אַ הערליך קול מיט אַן אַטאָם-באָמבע פון געפיל.
די דאָזיגע קאָמבינאַציע באַנעמט דעם צוהערער אפילו אָן צו זיין אַ 'מבין' אין נגינה און גראַמען, כל שכן ווער ס'האָט יאָ אַ חוש דערצו.
כאָטש וואָס איך בין פון קינדווייז אויפגעוואַקסן אויף דעם געזאַנג פון ר' יו"ט עהרליך און איינגע'חזר'ט אויסנווייניג אַ גרויסן צאָל פון זיינע לידער, (מיין טאַטע ז"ל פלעגט מיר זאָגן 'עס איז אַ שאָד אַז ר' יו"ט עהרליך האָט נישט געשאַפן גראַמען אויף ש"ס, דו וואָלסט געקענט ש"ס בעל פה'), האָט זיך אָבער אין 'נשמה פלאַם' אַנטדעקט אַ געניאַלע שעפערישקייט פון געזאַנג וואָס איז קאָמפּאָזירט מיט אַ צוגעפּאַנסנקייט צום אינהאַלט פון די ווערטער, און געזונגען געוואָרן מייסטערהאַפטיג. יעדער דריי און קנייטש אינעם ניגון איז געגאָסן צום תוכן, פונעם אַרונטערגיין שטיל מיט אַ 'בת קול' (באַס שטימע) ווי אַ 'ירידה לצורך עליה", ווען תיכף דערויף הייבט זיך די שטימע צו די העכסטע אָקטאַוועס, מיט אַן איידעלן און טיפן אויסדרוק וואָס באַגייסטערט דאָס נפש און ברענגט אַ פלאַם אין די נשמה.
כ'האָב דעמאָלט געזאָגט אינדערהיים, אַז הלואי זאָל איך זוכה זיין צו האָבן ר' מיכאל שניצלער ווי דער בעל מנגן ביי די שמחות פון מיינע קינדער, און מיין וואונטש איז טאַקע נתמלא געוואָרן. ווען כ'האָב זיך באַזעצט אין אַמעריקע און מיין עלטסטע טאָכטער איז אַ כלה געוואָרן, האָט דער מחותן מיר געזאָגט אַז איבער איין ענין איז נישט שייך צי פאַרהאַנדלען ער מוז האָבן זיין פריינד און שכן 'מיכאל שניצלער' ווי דער משמח אויף די חתונה, און "מתי שיתרצו שני הצדדים" זאָל זיך צופּאַסן צו אַ טאָג ווען מיכאל איז פריי. איך האָב זיך פאַרבונדן מיט מיכאל און אים איבערגעגעבן אַ ליסטע פון פון ניגונים, וועלכע וועלן מיך פרייליך מאַכן און באנעמען מיך.
מיכאל איז געווען פאַר מיר אַ פנים חדשות ביי דער חתונה ווייל איך האָב אים קיינמאָל פריער נישט געזען. לויטן השתפכות הנפש און וואַרימקייט וואָס האָט זיך געהערט פון זיין זינגען, האָב איך מיר געבויט אַ דמיון אויף מיכאל'ס אויסזען ווי אַן איידעלער כולל יונגערמאַן, ענליך למשל צו די באקאנטע מנגנים נפלאים הגה"ח ר' ירמי' דאמען און הגה"ח ר' יוסף צבי ברייער שליט"א. פאַקטיש איז ער אַריינגעקומען מיט זיין אייגנאַרטיגן לבוש, דעם פּלאַטשיגן ביבער הוט (מיט אַ שמאָלע ראַמע) וואָס האָט געגעבן כמעט אַ באַזונדערע אידענטיטעט, און פאַר מיר איז עס געווען אויף דער מינוט אַן איבעראַשונג.
אַ וואונדערליכע עבודה האָט ער אָבער צוגעשטעלט, ער האָט דערהויבן דעם ציבור ביי די סעודה מיט זיין זמרה נפלאה און געהויבן דעם עולם ביים טאַנצן מיט אַ לעבהאַפטיגע נגינה. ס'איז געווען צוויי באַזונדערע, טאַלאַנטפולע אויפטריטן וואָס האָבן אַרויסגעהויבן מיכאל'ס אייגנאַרטיגן כוח הנגינה און אַלע פאָרעמס און פאַרמאַטן.
נאָך דעם האַמיר זיך זעלטן געזען, בעיקר ביי שמחות, ביז ער האט זיך באַזעצט אין מיין סביבה. איצט האָמיר זיך שוין אָפט געטראָפן, און מיכאל לויט זיין שטייגער איז געווען וואַרים, פרייליך און אַ געשמאַקער שמועסער מיט אַ שמייכל אויפן פנים. ער איז געווען אָנגעזאַפּט מיט חסידישע היסטאָריע און יעדער צונויפטרעף מיט אים איז געווען אַ תענוג.
דעם פאַרגאַנגענעם פרייטאָג, נאָענט צו שבת ווען ס'זענען געקומען די ערשטע מעלדונגען אַז מיכאל האָט געהאַט אַ שווערע האַרץ אַטאַקע אן די הצלה וואָלונטירן פּרובירן אים צו ראַטעווען, האָב איך אים אַריינגעשריגן אין 'וואַטסאַפּ' מיין האָפנונג אַז וועט עס דורכקומען בעזהשי"ת ווי ביי די פאָריגע אַטאַקע, אָבער די לעצטע מעלדונג איז ליידער געווען אַנדערש. מיין איידעם ר' אביש, אַ הצלה וואָלונטיר, האָט מיר געמאָלדן די ביטערע בשורה און מיין האַרץ איז געפאַלן.
איך בין אַריין אין שבת מיט געמישטע געפילן. חז"ל זאָגן 'מת בערב שבת סימן יפה לו" און אַ איד ווי מיכאל וואָס האָט פרייליך געמאַכט אַזויפיל אידן בכלל און וואָס איז געווען אינגאַצן חסד און נתינה אָן קיין גרעניץ און אָן קיין אָפּצאָל, פאַרדינט איבערצולאָזן דעם זכרון פון 'סימן יפה לו'. מיכאל האָט לענגאויס זיין לעבן געהאַט עליות און ירידות ווי אויך געבליבן אַ יתום ממש אלץ קינד. איצט האָט זיין האַרץ אויפגעהערט צו קלאַפּן און געענדיגט זיין תקופה פון 'אבלו בלבו'. מיר זענען פאַרבליבן מיטן זכרון פון מיכאל'ס 'צהלתו בפניו' אָן קיין אויסערליכן צייכן וואָס עס טוט זיך ביי אים אין האַרצן.
אין המשך: וויאַזוי מ'האָט מן השמים צוגעפירט מיכאל צו זיינע קאַריערע ווי אַ משמח אלוקים ואנשים מיט אַזאַ געפיל און האַרציגקייט, און דעם מוסר השכל וואָס ער האָט דערפון אַרויסגענוצען.
פורסם על ידי בעולמם של חרדים ב- 13:24:0
