מי הצופים בעת צפיית שיא בטלויזיה מסחרית?

מצורף קובץ

נועה אלפנט לפלר, ראש מחלקת מחקר ומידע | 21.07.04

מגוון תרבותי בשידורי הטלוויזיה המסחרית בישראל



הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו עוסקת בנושא הגיוון התרבותי כחלק מעבודתה היום יומית. במסגרת המאמץ לקדם גיוון תרבותי בשידור יזמה הרשות מחקר רחב היקף בנושא הצגת מיעוטים בטלוויזיה המסחרית. את המחקר ערכו ד"ר אלי אברהם, ד"ר ענת פירסט וגב' נועה אלפנט לפלר. זהו מחקר ראשון בארץ בהיקפו. מחקרים קודמים התמקדו בדרך כלל בקבוצה אחת, ובז'אנר אחד. החלטת הרשות להתפרס על שידורי זמן צפיית השיא ועל הצגת קבוצת מיעוט רבות נובעת מההבנה, כי הצגה לקויה של קבוצה זו או אחרת אינה משקפת בעיה ספציפית של אותה קבוצה, אלא כרוכה בשאלות של יחסי רוב ומיעוט, המחייבות נקודת מבט רחבה.

במסגרת המחקר ביצענו ניתוח תוכן כמותי של התכניות ששודרו בזמן צפיית השיא בשני הערוצים המסחריים במהלך שנת 2003. בסה"כ נותחו שידורי הפריים-טיים בערוצים 2 ו-10, במשך 19 שבועות (10 שבועות בערוץ 2 ו – 9 שבועות בערוץ 10). בנוסף בצענו ניתוח תוכן איכותי לתכניות דרמה וסאטירה. כמו כן, קיימנו קבוצות מיקוד בקרב חלקים שונים של החברה הישראלית. מטרת הקבוצות היתה ללמוד על הפער (אם קיים) בין תוצאות ניתוח התוכן לבין תפיסות הציבור לגבי ייצוגו.


ניתוח התוכן בדק שלוש רמות של הצגה. שלוש הרמות יכולות, למעשה, להוות בסיס לכל דיון בנושא גיוון תרבותי (בהקשר הרגולטורי, המחקרי או בכל הקשר אחר). הרמה הראשונה, היא 'ספירת ראשים' פשוטה באופן יחסי – כמה דמויות מכל קבוצת מיעוט מופיעות בכל תכנית. הרמה השניה היא איכות ההצגה – הקונטקסט, תפקיד הדמות, המעמד החברתי שלה, התנהגותה וכדומה. הרמה השלישית היא היחסים בין קבוצות המיעוט לקבוצת הרוב. במובן זה בדקנו, בין השאר, את זהות המנחים ואת יחסם לדמויות מקבוצות שונות. הקבוצות שהצגתן נותחה במחקר הן: ערבים, דרוזים, עולים מברה"מ (לאחר 1990), עולים מאתיופיה, מזרחיים, חרדים, דתיים לאומיים, מתנחלים ונשים.


תוצאות המחקר מראות, באופן עקבי, הצגה בלתי הולמת של קבוצות מיעוט. ההצגה הלוקה מאפיינת את כל קבוצות המיעוט וכל הז'אנרים. הקבוצות הזוכות להצגה בעייתית במיוחד הם הערבים, העולים החדשים והחרדים. הקבוצות האלה נעדרות לחלוטין מתכניות דרמה, אירוח ומשעשועונים. במהדורות החדשות ובתכניות האקטואליה מופיעים נציגים של קבוצות אלה, אולם איכות ההצגה שלהם נמוכה (ביחס לקבוצות אחרות) ונוכחותם מצומצמת (ביחס לחלקם באוכלוסייה). נשים, דתיים לאומיים ומזרחיים זוכים אף הם להצגה לקויה, אולם בצורה פחות קיצונית.


ניתן להצביע על נוכחות דומיננטית של הגבר היהודי, החילוני, האשכנזי והוותיק. לדוגמא: במהדורות החדשות מתוך כלל הדמויות (2877) 63% הם גברים יהודים, חילונים ותיקים ו- 33% הם גברים יהודים, חילונים, ותיקים ואשכנזים.




עמדות הציבור, כפי שעלו בקבוצות המיקוד, משלבות חוסר שביעות רצון מהצגת המיעוטים בטלוויזיה המסחרית, לצד חוסר אמונה ביכולת ליצור שינוי חברתי בנושא. מתוצאות המחקר עולה כי במקרים רבים תופסים משתתפי המחקר את הטלוויזיה כמציגה תמונת מציאות לא מאוזנת, מגמתית ואף מעוותת. אחת התגובות שהתקבלו לדוגמא: "האשכנזים הם השכבה השולטת וברוב התוכנית הם מופיעים. גם בתוכניות הבידור האשכנזים הם אלה שמופיעים יותר ושאר האוכלוסייה מופיעה פחות".


בעקבות תוצאות המחקר שוקלת הרשות כלים רגולטוריים שונים לשיפור ההצגה של קבוצות מיעוט בטלוויזיה המסחרית. בכלל זה ניתן לשקול קביעת מכסות לתכניות, וקריטריונים להעסקה, יצירת מאגר למומחים - נציגי קבוצות מיעוט, יצירת תכניות להכשרת חברי קבוצות מיעוט לתפקידים בתחומי השידור ועוד. בנוסף, הרשות רואה חשיבות בתמיכה בדיון ציבורי בנושא ובעידודו.


מקבלי ההחלטות בארגוני התקשורת המסחריים מציגים לעיתים את התוכניות כמו "כוכב נולד" וה"אקדמיה לצחוק" כהוכחה לגיוון תרבותי בשידורים המסחריים. אולם כדאי להדגיש, כי כאשר מדברים על גיוון תרבותי אמיתי בשידורים אין הכוונה לייצוג בתוכנית אחת או להצגת דמויות מהפריפריה בתוכניות בידור. הכוונה היא לשינוי אמיתי ביחסי הכוח בין רוב למיעוט – הפיכת המיעוטים למשמעותיים בתכנים ובחלקם ביצירה ובניהול התקשורת.

תוקן על ידי - נחשול - 22/07/2004 2:31:43