השכלה נמוכה היא הגורם המרכזי לעוני

הפתרון לבעיית העוני טמון, בטווח הארוך, במערכת החינוך ובפרט בהקניית השכלה; משק בית לא יהודי (הכוונה במיוחד לערבים) - גם עם השכלה ההסתברות לעוני גבוהה פי שלושה

יואב יצחק | 3.9.01 | NFC
מחקר חדש בבנק ישראל מעלה תמונה מדאיגה, שבחלקה כבר ידועה: ההשכלה הנמוכה הינה שורש הרע - היא הגורם העיקרי לעוני בקרב חלק מהאוכלוסיה; וכן: התמיכות (קצבאות) משמשות כעזרה ראשונה, אך בטווח הארוך אין בהן כדי לחלץ משפחות מעוני.

המחקר החדש נערך על-ידי ד"ר קרנית פלוג וניצה (קלינר) קסיר, בעבודה שעשו במסגרת פורום ספיר למדיניות כלכלית.

החוקרות בחנו בעבודתן במיוחד את השאלה, האם ובאיזו מידה משפיעים הגורמים השונים על העוני, דרך ההחלטה לצאת לעבוד או דרך השפעתה על גובה השכר.

אחד הממצאים המעניינים - הטעונים, יש לומר - נוגע למעמדם הכלכלי של מפרנסים מקרב בני המיעוטים. במחקר נמצא, כי אצל בני המיעוטים ("משק בית לא-יהודי", כלשון החוקרות), גם השכלה גבוהה אינה ערובה לכך שלא יהיו עניים. "ההסתברות להימצא מתחת לקו העוני של משק בית לא-יהודי גבוהה פי שלושה מזו של משק בית יהודי, כאשר ההשכלה, גודל המשפחה, הרכב הגילאים ותכונות אחרות שוות", נטען.



אלה הממצאים העיקריים של המחקר, כפי שהוצגו על-ידי בנק ישראל:


- מהעבודה עולה כי ניתן לזהות את העדר תעסוקת ראש משק הבית כגורם מרכזי לעוני - ההסתברות להימצא מתחת לקו העוני של משפחה שאין בה מפרנס גבוהה פי ארבעה משל משפחה שיש בה מפרנס כאשר יתר התנאים זהים. מהצד השני, קיומו של יותר ממפרנס אחד מבטיח כמעט באופן מוחלט מפני הימצאות מתחת לקו העוני. ככלל, האוכלוסיות בהן שיעורי עוני גבוהים מתאפיינות בהעדר או מיעוט מפרנסים. הניתוח האמפירי מצביע על הסתברות גבוהה בהרבה שלא להיות מועסק (ולא להשתתף בשוק העבודה) בקרב בעלי השכלה נמוכה, בקרב חרדים, ובקרב מקבלי תמיכות גבוהות;

- באותן אוכלוסיות של העדר מפרנסים, ה"טיפול" על-ידי מדיניות ההעברות, מסייע במידה רבה בחילוץ ממעגל העוני. כך למשל, הפנסיות וקצבאות הזקנה מקטינים את העוני בקרב קשישים, והשלמת ההכנסה מקטינה את העוני בקרב משפחות חד הוריות; מידת החילוץ מעוני באוכלוסיות אלו קשור קשר הדוק עם גודל הקצבאות. כמו כן, קצבאות הילדים מקטינות במידה רבה את העוני בקרב משפחות גדולות, אם כי, בטווח הארוך גם גודל המשפחה וגם הנטייה להשתתף בשוק העבודה מושפעים מהיקפן של הקצבאות, כך שלא ברור שבטווח הארוך אכן פועלת מדיניות זו, בהיקפים ובמבנה הנוכחיים, להקטנת העוני. מממצאים אלה עולה שהמפתח לטיפול בבעיית העוני טמון בתמהיל נכון של תמיכות מצד אחד, ותמריצים ליציאה לעבודה, לאלו המסוגלים לכך מצד שני;

- גורם חשוב בהקטנת שיעורי העוני הוא ההשכלה, הפועלת להקטנת העוני הן על-ידי הגדלת השכר והן על-ידי הגדלת שיעורי התעסוקה. קשר זה בין רמת ההשכלה והעוני התחזק על-פני זמן. הקשר החזק שנמצא בין השכלה נמוכה להסתברות להימצא מתחת לקו העוני מצביע על כך שהפתרון לבעיית העוני בטווח הארוך טמון במערכת החינוך ובפרט בהקניית השכלה שהיא בעלת השפעה על כושר ההשתכרות העתידי לילדים ממשפחות מעוטות הכנסה;

- ממצא נוסף העולה מהניתוח האמפירי הוא שכיחות העוני הגבוהה יחסית בקרב לא יהודים, גם כאשר נלקחות בחשבון תכונות אחרות כמו, ההשכלה, גודל המשפחה ומספר המפרנסים. ההסתברות להימצא מתחת לקו העוני של משק בית לא-יהודי, גבוהה פי שלושה מזו של משק בית יהודי, כאשר ההשכלה, גודל המשפחה, הרכב הגילאים ותכונות אחרות שוות. ממצא זה מרמז על אפליית האוכלוסייה הלא יהודית בשוק העבודה, ומצביע על הצורך לפעול להקטנת אפליה כזו לצד הצורך להעלות את רמת ההשכלה, כדי להקטין את שיעורי העוני בקרבה.