ירידה באלימות נוער

מצורף קובץ

יולי חרומצ'נקו | הארץ | 22.10.04


מורים, פסיכולוגים וחוקרי חינוך מתקשים להצביע על מגמות חד-

משמעיות באלימות הנוער בישראל. "זה בא בגלים", מנסה ראש מדור נוער באגף החקירות, סגן-ניצב סוזי בן ברוך, להסביר את מקרי האלימותהאחרונים. אחת הסיבות לכך, לדבריה, זה הניסיון לחקות מעשי אלימות - "אחרי מקרה אחד של נער דוקר אנחנו מקבלים מיד עוד כמה מקרים, כי הוא נותן לאחרים לגיטימציה. לכן חשוב לנו לנקוט מיד צעדי ענישה קשים כמו מעצר עד תום ההליכים, כדי להרתיע". לביקורת בתקשורת יש, לדבריה, תפקיד בתנועת המטוטלת הזאת - "אחרי גל של ביקורת נגד האלימות, יש לנו תקופות של שקט".

המקרים האחרונים לא מעידים בהכרח על המגמה הכללית. לפי המחקר המקיף ביותר שנעשה בשנים האחרונות על אלימות בבתי הספר בישראל, על ידי הד"ר רמי בנבנישתי מהאוניברסיטה העברית, בין 1998 ל-2002 היתה דווקא ירידה במספר מקרי האלימות(ראו גרף). ממצאים אלה נתמכו במחקר מקביל, של הד"ר יוסי הראל מאונ' בר אילן.

המחקרים העוסקים באלימות מונים למעלה מעשרים גורמים המשפיעים עליה, החל מהפרעות התנהגות של הפרט, דרך גורמים חברתיים כמו אופי האלימות בחברה כולה (אינתיפאדה ופיגועים, למשל, במקרה של ישראל), וכלה בגורמים הקשורים לבית הספר והאווירה השוררת בו.

המחקר שערך בנבנישתי, כמו גם מחקרים מקבילים בעולם, מצא קשר ישיר בין מספר התלמידים בכיתה לבין עלייה באלימות. צמצום מספר התלמידים בכיתות היה אחת ההמלצות העיקריות של ועדה בראשות השר לשעבר מתן וילנאי, שבחנה את בעיית האלימות בבתי הספר. בדו"ח שהגישה הוועדה ב-1999 נכללה המלצה להוריד את מספר התלמידים בכיתות הדרגתית, למקסימום 32 תלמידים בכיתה. ואולם משרד החינוך לא עשה דבר בעניין, למרות הפצרות ממבקר המדינה, השופט אליעזר גולדברג, ובכיתה ממוצעת עדיין לומדים כ-40 תלמידים. כוח המשימה הלאומי לרפורמה בחינוך בראשות איש העסקים שלמה דוברת, לא התייחס בדו"ח הביניים להקטנת הכיתות.

המלצה נוספת של ועדת וילנאי, שאף היא גובתה על ידי מבקר המדינה, היתה להגדיל את הצוות הפסיכולוגי-הייעוצי, בעיקר בבתי הספר במגזר הערבי ובבתי ספר יסודיים שבהם יש מקרי אלימות רבים. גם המלצה זאת אומצה חלקית בלבד. ככלל, מודה המפקחת על מניעת האלימות בשירות הפסיכולוגי במשרד החינוך, אלה אלגרסי, ההמלצות המבניות של הוועדה, שדורשות תוספות תקציב, לא יושמו.