מוטיבציה, אינטיליגנציה והלם קרב

מצורף קובץ

חברה פגועה

ברוריה אתר | הארץ | 25.7.04

אין כל קשר בין מוטיווציה, אינטליגנציה או מוצא לבין הסבירות ללקות בהלם קרב, התברר במחקר מקיף שיזם משרד הביטחון


אין שום דרך לנבא מי עלול ללקות בתסמונת פוסט טראומטית. אינטליגנציה, רמת השכלה ורקע סוציו-אקונומי אינם אינדיקציה לנטייה להפרעה זו. כך התברר במחקר מקיף רב משתתפים שיזם משרד הביטחון ונערך על ידי התאגיד הישראלי להפרעת מתח שלאחר טראומה. הממצא היחיד שעליו הצביעו החוקרים הוא שאימון מתאים עשוי במידה מסוימת להקטין את הסיכון לסבול מתסמונת פוסט טראומטית, שכן חיילים שעברו טירונות לא קרבית ומצאו עצמם בחזית נטו יותר לפתח את התסמונת מאשר בוגרי טירונות קרבית.

תגובה פוסט טראומטית (PTSD) היא סוג של הפרעה המופיעה בעקבות חשיפה לאירוע מפחיד או מאיים. תגובות נפוצות ונורמליות לחשיפה לטראומה הן תחושות של מתח וחרדה, זיכרונות חוזרים ונשנים, הפרעות שינה ורצון להימנע מדברים המזכירים את האירוע. ברוב המכריע של המקרים - כ-80% - תחושות אלה הולכות ודועכות עם הזמן. כאשר הן נמשכות יותר משלושה חודשים ואף מחמירות, מוגדר המצב כהפרעת מתח שלאחר טראומה (המל"ט), או בלשון הפסיכולוגים "תסמונת פוסט טראומטית" - ובמקרה של טראומה בעקבות מלחמה - "הלם קרב". במקרים אלה הזיכרון מהאירוע הטראומטי נשאר טרי וחי ואינו מתעמעם עם הזמן. התסמונת מתאפיינת בחוסר יכולת לשכוח את הטראומה ולהתרחק ממנה. הנפגעים סובלים מסיוטים, והמחשבות על האירוע חודרות שוב ושוב למודעות שלהם.

ד"ר דן דולפין, הרופא הראשי של אגף השיקום במשרד הביטחון, מסר שהמשרד מטפל כיום בכ-7,000 בני אדם בעלי פגיעה פוסט טראומטית. חלקם היו חיילים קרביים ול-80% מהמטופלים יש פרופיל קרבי. רוב המטופלים הגיעו לטיפול כתוצאה מהמלחמות. כ-40% הם נפגעי מלחמת יום כיפור, כך שסביר להניח, אומר ד"ר דולפין, שרוב המטופלים הם נפגעי הלם קרב. מתוך כ-7,000 הרשומים כנפגעים כ-5,000 הוכרו כנכי צה"ל ומקבלים קיצבה. כ-2,000 יוצאי צבא, הפגועים גם הם, רוצים להמשיך בחיי היום-יום ובתפקוד הרגיל ללא תיוג של נכים ומקבלים טיפול. לשם כך, אמר ד"ר דולפין, הוקמה בצה"ל יחידה הנקראת "יחידה לתגובות קרב". ביחידה זו מטופלים פגועי פוסט טראומה בידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים, בהם אנשי צבא או אזרחים עובדי צה"ל. הצבא מממן את הטיפול והתרופות.

עד לפני זמן לא רב היתה מקובלת בעולם הדעה, שאנשים הנוטים לסבול מהפרעה זו היו מלכתחילה בעלי מוטיווציה ורקע סוציו-אקונומי נמוכים יחסית, אומר ד"ר דולפין. זוהי הנחה שקשה לבדוק בדיעבד, שכן המצב לאחר הטראומה יכול להיות כתוצאה ממנה ולאו דווקא הגורם שלה. כדי לבדוק מבחינה מדעית מי יהיה חשוף יותר ללקות בתסמיני הפוסט טראומה, יש לבדוק את האדם עוד לפני שנחשף לאירוע. אולם טכנית, בדיקה שכזו כמעט בלתי אפשרית, שכן אין לדעת מי מהנבדקים ייחשף לטראומה כלשהי, אם בכלל.

עם זאת, אפשר להשוות בין אנשים שלקו בתסמונת לבין אלה שלא נפגעו ממנה מבחינת רקע, השכלה ונתונים אובייקטיוויים אחרים. המחקר שעשה פרופ' יוסי זוהר, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר, בשיתוף עם אגף השיקום, ניסה איפוא לבדוק אם ניתן לצפות מראש מי יהיה חשוף יותר לתסמונת פוסט טראומטית במשך שירותו הצבאי ובכלל; ואם יש קשר בין מאפיינים מסוימים כגון השכלה ומוצא לסיכון ללקות בפוסט טראומה. הצבא הוא קרקע פורייה לעריכת מחקר מסוג זה: עקב הבדיקות שנעשות בלשכת הגיוס קיים מאגר נתונים המאפשר בדיקה של מאפייני המגויס לפני החשיפה לאירוע טראומטי והשוואת מצבו לחיילים שלא פיתחו את ההפרעה.

במחקר נבדקו נתונים של כ-2,400 יוצאי צבא שנבחרו באקראי מתוך 7,000 פגועי הפוסט טראומה, מהם גם אלה שהוכרו כנכים וגם מקבלי הטיפול. מאסטרנטים ודוקטורנטים לפסיכולוגיה עמלו על כל התיקים הללו במשך כשנה, בחרו את המשתתפים במחקר והוציאו מהתיקים כל מידע אפשרי. אלה שנבחרו להיות חלק מהמחקר הושוו לקבוצת ביקורת שהורכבה מ-2,400 יוצאי צבא בעלי מספר אישי עוקב, כלומר: בני אותו מחזור ופחות או יותר אותו רקע, אשר לא אובחנו כנפגעי פוסט טראומה.

ההשוואה כללה נתונים דמוגרפיים, השכלה, תוצאות מבחני לשכת הגיוס, דרגה, ושינוי בתפקיד הצבאי מתקופת האימון לזמן האירוע הטראומטי. שינוי בתפקיד הצבאי הוא למעשה מדד להתאמה בין סוג האימון שקיבל האדם לבין התפקיד שביצע בפועל בעת החשיפה לטראומה.

תוצאות המחקר הראו, כאמור, כי לא היה הבדל בין הקבוצות בנתונים של ארץ המוצא, רמת ההשכלה והאינטליגנציה. ההבדל נמצא רק בהקשר לנתון אחד: אימון מתאים. עם זאת, מדגיש ד"ר דולפין, גם נתון זה הסביר רק חלק קטן מהנטייה לפתח את התסמונת.

ד"ר דולפין מציין שממצאים אלו עשויים לתרום להקטנת הסטיגמה הקשורה בתסמונת פוסט טראומטית, שכן נראה כי גורמים אחרים, שאינם קשורים להשכלה ומוטיווציה, נמנים עם גורמי הסיכון. הללו עדיין לא נחקרו ואולי בעתיד יש מקום לערוך מחקר השוואתי מסוג זה שיבדוק מרכיבים אחרים העשויים להוות גורמי סיכון, כגון מאפיינים גנטיים, ביולוגיים ונפשיים.

לדברי ד"ר דולפין, יש הרבה יותר נפגעי הלם קרב מהנתונים הרשמיים. במחקר אחר שבדק 100 אנשים בעלי התסמונת לעומת 100 המוגדרים כבריאים הסתבר ש-15% מהבריאים סובלים גם הם מהתסמונת הפוסט טראומטית, אך אינם מגיעים לטיפולים כי ייתכן שאינם סובלים מתופעות קיצוניות. "מסתובבים בקרבנו המון אנשים פגועים", אומר ד"ר דולפין, "לא פעם שומעים על אנשים החווים סיוטים או מתנהגים בפראות ואין לדעת אם לא מדובר בפוסט טראומה. אנחנו חברה מאוד פגועה".

לטענת ד"ר דולפין, עד היום, למרות הידע והמחקרים הרבים בנושא, אין עדיין טיפול המקובל על כל הרופאים. קיימים עשרות סוגים של טיפולים וכל מטפל מנסה דרך שונה. לדבריו, יש כעת תקווה שבעקבות המחקר הפרוספקטיווי - כלומר מחקר מקדים המנסה לנבא את התופעה - ייתכן שתימצא גם צורת טיפול יעילה ומקובלת על כולם לתסמונת הפוסט טראומטית ולהלם קרב.


****************
הפורומים שלי:

טיפים לחיים קלים (נבחר ידיעות לשנת 2003)
http://3466.hydepark.co.il

מחקר חדש קובע http://8888.hydepark.co.il