ההתנתקות תגרום למרחץ דמים

LOCAL באר שבע | 3.7.05

מחקר שבוצע באוניברסיטת בן-גוריון קובע: ''תהליך ההתנתקות יזלוג להתנהגות אלימה שתוצאתה הבלתי נמנעת היא מרחץ-דמים''

מחקר שבוצע על ידי צוות חוקרים בראשותו של ד''ר אודי לבל מאוניברסיטת בן גוריון בהזמנת המרכז ללימודי הים התיכון באוניברסיטת לונדון קובע, כי על פי ניתוח ההתנהגות הרציונלית של כל הגורמים בפרשת ההתנתקות, צפויה זליגה להתנהגות אלימה, חלקה אלימות מדינתית חוקית, חלקה אלימות מחאתית בלתי חוקית, שתוצאתה הבלתי נמנעת בשטח היא מרחץ דמים.

ד''ר לבל, מהמחלקה לימודי מדינת ישראל באוניברסיטה, בנה עם צוות המחקר שלו תסריט על בסיס מה שהוא מגדיר ''תיאוריה רציונלית'', תוך בחינה של פריזמת התגובות וההתרחשויות האפשריות ביום ההתנתקות.

במחקר נעשה ניסיון לזהות שחקנים בעלי אינטרס דרדור של יום ההתנתקות לעבר משבר גדול ובו אלימות ברמת סיכון חיי אדם.ד''ר לבל: ''מסתבר, לאור יישום שיטת הניתוח, כי אין מדובר באוכלוסיות מיעוט, אלא כמעט רוב הקבוצות המצויות בזירה הנן בעלות אינטרס בדרדור לאלימות''.

להלן פירוט האוכלוסיות וניתוח אסטרטגיית התנהגותן הצפויה- על פי המחקר:
מתנחלים – תושבים מקומיים: ככלל: חסרי אינטרס דרדור, מעוניינים בהתמודדות אפקטיבית עם ההתנתקות, דאגה לבניית מקום מגורים חלופי.
מתנחלים – מעגל רחב: קבוצה מדרדרת מובילה: מעוניינים לבצע תקדים דרמטי שימנע התנתקויות מתמשכות בעתיד.
ממשלת ישראל: לכאורה קבוצה השואפת לשקט יחסי אך אל מול ניסיונות התנגדות לביצוע מדיניותה הרשמית הממשלה היא בעלת אינטרס דרדור בעל כורחה: נדרשת להוכיח ריבונות ושליטה בכל מחיר פן תאבד לגיטימציה שלטונית.
צה''ל: כפוף לממשלת ישראל
משטרת ישראל: כפופה לממשלת ישראל
ארגוני טרור (חיזבאללה וחמאס): אינטרס דרדור מובהק. תקדים הנסיגה מלבנון, שהתבצע במיידיות ובפתאומיות, לא משרת אותם ברמה הטקטית. קבוצות אלו מעוניינות בעוצמה פוליטית ברשות הפלסטינית אשר תושג רק בשל עובדת נסיגת צה''ל והמתיישבים תחת אש. הדבר יסייע להצגת אפקטיביות מנהיגיהם ברשות הפלסטינית אל מול ניסיונות ההנהגה הרשמית לנכס לעצמה את ההתנתקות כמושגת בעקבות מאמצים מדיניים. ארגוני הטרור עתידים להעניק ''רוח גבית'' למתנחלים במאבקם נגד הפינוי.
תקשורת: זירה בעלת אינטרס דרדור מובהק, אירוע מדיה רציני יוביל לסיקור דרמטי ולצפיית-שיא.

ד''ר לבל מונה את הפעילויות בהווה התורמות לדרדור המצב:

בקרב כוחות הביטחון:
א. שבירת האתוס הממלכתי: לאחרונה החלה תופעה מסוכנת של שבירת האתוס הממלכתי מעל צה''ל תוך שהדבר מתקשר באופן מיידי לציבור המתנחלים. היתה זו אמירתו של ח''כ דני יתום ערב יום הזיכרון, כי יש חשש לפוטש צבאי של חובשי כיפות, שרק תרמה לחלוקה הנתפסת בקרב ציבור המתנחלים את הצבא כחצוי, כאילו פועלים בו בתחרות שני כוחות.
ההחלטה הממשלתית על הרחקת מתנחלים וחובשי כיפות מן הכוח המפנה רק תעצים את הפער שבין שתי האוכלוסיות המתנגשות. המתנחלים קיבלו בכך איתות מראש כי הכוח המפנה אינו שייך לזרם הצבאי אליו הם משתייכים. בנוסף, לכוח המפנה הובהר בכך כי הוא הומוגני ואין בו חיילים ומפקדים אשר עתידים לחוש אמביוולנטיות נגד ההתנתקות. הדבר תורם לדרדור בין שתי אוכלוסיות (הכוח המפנה - חילונים, לבין האוכלוסייה המפונית - מתנחלים) שייטיבו להבהיר זו לזו את הפער האידיאולוגי והבוז שהן חשות זו לזו - מה שרק יתרום לדרדור המצב.

ב. שינויים בצמרת. כאמור, תחושת המתנחלים היא כי הצבא כבר לא אחיד וקיימים, למעשה, כמה צבאות עם כמה עמדות, מה שמוביל ללגיטימציה של פעולה אנטי-צבאית שאינה בהכרח נגד ''הצבא שלנו''. חיזוק תמוה לתפיסה זו העניקה הממשלה בכך שהובילה להפסקת תפקודם של שניים: הרמטכ''ל יעלון וראש השב''כ דיכטר. יהיו אשר יהיו הסיבות המקוריות להפסקת פעילותם של השניים, הרי שבשטח הרחקה זו מתורגמת לאישור הפיכת כוחות הביטחון לחצויים על רקע ההתנתקות. עובדת הרחקת ראשי צבא ושב''כ בשל מה שנראה כהתנגדותם לתוכנית ההתנתקות מחזקת את המתנחלים ומעניקה לגיטימציה לפגוע בצבא שמתנגדי ההתנתקות הורחקו ממנו.

מודל הנסיגה מלבנון, במסגרתו התנגד הרמטכ''ל לנסיגה אך ביצע אותה, כמו מודל חתימת הסכם השלום עם מצרים שגם בו התנגד הרמטכ''ל לוויתור הטריטוריאלי הצפוי אך ביצע אותו, היו מודלים ממתנים. הם לימדו את הקהל המתנגד לפינוי כי גם החושבים כמותו נשארים במערכת ופועלים על פי ציוויים חוקיים. הפעם הממשלה שברה מודל זה ותרמה בכך לדרדור המצב.

ממשלת ישראל: מבחינת העולם, יום ההתנתקות הוא מבחן הריבונות של ממשלת ישראל ושל מדינת ישראל. אלה הם המסרים המועברים למשרד ראש הממשלה ולמשרדי החוץ והמשפטים. העולם יבחן את ממשלת ישראל: האם תוכל ממשלה ישראלית לכפות מדיניות על קבוצה (מתנחלים) אשר תוארה עד כה כקבוצה אקסקלוסיבית בעלת משקל עצום ביכולותיה להשפיע על עיצוב המדיניות במסגרת מעקפים דימוקרטיים ולשבש מדיניות. כל שיבוש בתוכנית ההתנתקות שיכפו המתנחלים תוביל לדרדור כפול, והממשלה לא תוכל לשאת זאת:
א. שיבוש יישום המהלך יבהיר לאמריקנים כי ממשלת שרון לא יכולה להוציא לפועל את התחייבויותיה, ובכך היא תהפוך דומה לממשל הפלסטיני מתקופת ערפאת, אשר תואר על ידי האמריקאים כמי שיכול לחתום על התחייבויות אך אינו מסוגל להוציאן אל הפועל. הדבר יציג את הממשל הישראלי בדומה לעולם שלישי בו אין לו אפקטיביות שלטונית ואין טעם לדון עימו בקידום מדיניות בינלאומית.
ב. גם לשלל השחקנים בזירה הפוליטית, העתידים לכהן ולהנהיג את ממשלות ישראל העתידיות, יש אינטרס לחסום את המתנחלים ולפעול בתקיפות ובנחישות כנגד ניסיונות ביטול תוכנית ההתנתקות. מדובר על שחקנים בעלי משקל ציבורי הרואים עצמם ראשי ממשלה עתידיים (נתניהו, פרס, ברק), העתידים לדרוש הפעלת כוח ואלימות כנגד המתנחלים. תקדים הכניעה למתנחלים כרגע יהווה משתנה משפיע לגבי לגיטימציה עתידית של קידום תוכניות שלום.
ג. גם האמריקאים עתידים לדרוש הפעלת אלימות כנגד המתנחלים. מבחינתם, ממשלת שרון הינה ממשלה אופטימלית, הן באיזון הפנימי שלה בין ימין לשמאל, הן בהיעדר נציגות מתנחלים בתוכה והן משום שהעומד בראשה הוא מי שמזוהה כאבי ההתנחלויות. כל ממשלה אחרת תהיה רחוקה מנקודת האופטימום: ממשלת ימין קיצונית, או ממשלת שמאל שלא תוכל לקדם ויתורים טריטוריאליים ללא תמיכת הימין שיהיה באופוזיציה. מבחינתם יש למצות את העיתוי ולבצע את ההתנתקות בכל מחיר.

אקדמיה ומערכת המשפט: שתי זירות אלו תרמו למתח בכך שהוציאו לאחרונה שני פרסומים שסימנו למתנחלים את עובדת היותם אוייב. הכוונה לדו''ח עליו חתומה פרקליטה ממשרד המשפטים שעקב אחרי הפרות הבנייה בשטחים משך שנים, וכן לספר ''אדוני הארץ'' של עדית זרטל ועקיבא אלדר. שני טקסטים אלה מסמנים את המתנחלים כפורעי חוק ומבהירים למתנחלים כי הם התשתית המוסרית בה הצטיידה מערכת המשפט, ולמעשה הממשלה, בנסחה את היחס העתידי כלפיהם. הפרסום שלהם תרם למי שמעוניינים בדרדור המצב, וטוב היה לו היו מופקים (לפחות הראשון שבהם, שהוא יוזמה ממשלתית) בעיתוי אחר.

דעת הקהל האוהדת למתנחלים בקרב הציבור והשמאל: בימי חתימת הסכמי אוסלו היה השמאל הישראלי מחוייב לתהליך ופעל בפועל, כפי שעולה מניתוח התבטאויותיו, כמי שפועל ללגיטימציה-רבתי של ערפאת ותהליך השלום תוך סימון המתנחלים כאוייב הציבור ישראלי. ערב ההתנתקות עולה במפורש כי הקהל הרחב, גם זה התומך בהתנתקות, רחוק מלקום ולפעול למענה, והוא נותר בעמדות פאסיביות.
קהל השמאל לא מזהה בהתנתקות צעד מקודש, כפי שנתפסו בעיניהם תוכניות אוסלו הראשונות, ואף לא יקים קול זעקה משמעותי אם התוכנית לא תצא אל הפועל. זאת מהטעמים הבאים:
א. עם כישלון יישום תוכנית ההתנתקות תהיה אפשרות להוביל לחילופי שלטון, בעוד ביצועה של ההתנתקות עתיד לשמר את מעמדה של ממשלת שרון כיחידה המסוגלת להוביל תהליכים מדיניים קשים.
ב. הפלסטינאים איכזבו את השמאל הישראלי והובילו אותו לשנות אופוזיציה ודה-לגיטימציה ארוכות.
ג. תחת מציאות הטרור חוצת הגבולות (אין יותר קו ירוק) נוצרה הזדהות גוברת עם ציבור המתנחלים, המתגברת מול איומי הפלסטינאים של ירי רקטות לעבר אשקלון לאחר ההתנתקות.
ד. קמפיינים שונים לאחדות, הן מטעם ראש הממשלה, הן מטעם גופים אזרחיים כגון ''צו פיוס'', כאשר ברקע מובהרת העובדה כי חובשי כיפות סרוגות משרתים בתפקידי מפתח בצה''ל, הובילו להקטנת המתח בין הציבור הישראלי הוותיק לבין המתנחלים.
ה. חשש מתקדים הפוך לזה של הנסיגה מלבנון: בשמאל מובנת העובדה כי במידה וההתנתקות לא תעבור כמו הנסיגה מלבנון שהובילה לשקט, אלא לאחריה יבוא טרור אווירי (טילי קסאם) על שדרות ואשקלון, הדבר עלול להוביל את צה''ל לשוב ולכבוש את רצועת עזה, מה שעתיד למנוע ויתורים מדיניים נוספים לאורך שנים.

ד''ר לבל: ''מכל המשתמע, ציבור המתנחלים שואב עידוד גדול. מניעת הנסיגה לא תיתפס על ידי הציבור, כפי שהם תופסים זאת, כמניעת אפשרות לשלום, אלא לכל היותר כמניעת צעד של ממשלת שרון. השמאל אף ישמח להצטייר כיחיד, בניגוד למיתוס, שיכול להוביל מהלכים ריבוניים ולחתור בכך תחת ממשלת שרון, ובכך קיים גם בו אינטרס סמוי שהמתנחלים יובילו לדרדור המצב באלימות. מקרה כזה לא יוביל לסימון איש ימין (נתניהו) כמי שיוכל להוביל מהלכים מדיניים, שכן נתניהו קשור למתנחלים בעבותות, ורק איש שמאל ישוב ויצטייר כראוי להנהגה לאומית''.

לדברי ד''ר לבל, המלה הרווחת בקרב ציבור המתנחלים היא 'אלטלנה' – לגיטימציה של הפרת מרות, פתיחה באש וחתירה תחת הריבונות, שכן קיימת הבנה כי כמו לוחמי אלטלנה גם הם, לימים, יסומנו כקבוצה שדווקא תרמה לפרוייקט הציוני, ולמרות גידופים מיידיים הרי שלימים תסומן כמוערכת.

ד''ר לבל מסכם: ''כלל העובדות שפורטו להלן מובילות ותורמות באופן ישיר לתסריט 'מבול' במסגרתו כלל השחקנים הפועלים יזלגו להתנהגות אלימה, חלקה אלימות מדינתית חוקית, חלקה אלימות מחאתית בלתי חוקית, והסיטואציה שתתקיים בשטח תהיה מרחץ דמים''.