מנהגי חיזור של גחליליות

מצורף קובץ

מחקר חדש יחשוף איך זכרים נחותים של גחליליות מצליחים לפתות נקבות


אלכס דורון | מעריב | 10.7.05

משחקי החיזור בין בני אדם הם לא פעם מסובכים ומלאי ערפל, מסרים כפולים ולא מעט שקרים. מחקר שנעשה על-ידי ביולוגים מאוניברסיטת טאפט מבוסטון בודק כעת אם גם הרומנטיקה וההזדווגות בקרב הגחליליות הן עמוסות הטעיה מכוונת והעמדת פנים.

המדענים יבלו את הקיץ במצוד לילי אחר הגחליליות הזוהרות. לאחר שהתברר כי זכרים מזן מסוים של היצורים הללו מפיצים אור כדי לאותת על עליונות פיזית ואיכות גנטית, ינסו החוקרים לברר אם זנים אחרים אימצו את השיטה הזאת לצורך פיתוי הנקבות, תוך מסירת מידע מזויף, במטרה לפתח רומן ולהזדווג עם הנקבה.

החוקרים מניחים כי ייתכן שבחירת הנקבות לצורך ההזדווגות נעשית על בסיס התאמה והסתגלות. במילים אחרות: הגחליליות הנקבות הן בררניות, ומחפשות את השידוך האיכותי ביותר. זכרים אטרקטיביים אמורים לספק את היתרונות הגנטיים שהן מחפשות, אבל ראש צוות המחקר, פרופסור שרה לואיס, טוענת כי על-פי תיאוריית העימות בין המינים, יש לצפות שאותות זכריים התפתחו כדי לספק לנקבות נתונים מטעים במכוון בדבר האיכות שלהם.

אף-על-פי שהמחקר עוסק בגחליליות, ניתן להשליך ממנו גם לגבי שלבי ההתפתחות שעברה התקשורת בין בני אדם. במחקר נבדקת גם השאלה כמה אנרגיה מגייס הזכר לצורך הבזקי האור במהלך החיזור.

מחקר קודם שביצע הצוות העלה, כי נקבות של גחליליות מזן "פוטינוס איגניטוס" נמשכות לזכרים שמפיצים הבזקי אור ארוכים יותר. אותות אלה מסמנים על כך שמדובר בזכרים שמסוגלים לספק תזונה טובה יותר לצאצאים. אבל באחרונה נתגלה גם כי זכרים מזן "פוטינוס גריני" לא מספקים יתרונות כאלה, ולכן דפוסי ההבזקים שלהם התפתחו כדי לאפשר להם להתחזות לזכרים איכותיים יותר שיוכלו להביא לעולם צאצאים מוצלחים יותר.

הזכרים והנקבות מנסים לשפר את תוצאות הליך הרבייה למען הדורות הבאים, אבל ייתכן מאוד שלא מדובר בתהליך שיתופי, אלא בתוצאה של עימות בין הפרטים. כך, למשל, מתאמצים זכרי זבוב הפירות (הנקרא גם תסיסנית המחקר או דרוזופילה) למקסם את יכולת התחרות ביניהם, והדבר הוביל להתפתחות אבולוציונית של מוצרים כימיים שמקורם בבלוטות הרבייה. כימיקלים אלו מחסלים תאי זרע של זכרים אחרים שניסו להזדווג עם אותה נקבה.