מדוע האירופאים עובדים פחות מהאמריקאים?

08:40 | 26.5.2005 אקונומיסט


רובנו מקדמים את סוף השבוע בברכה. אולם ישנם כלכלנים הרואים בו דבר תמוה. מדוע, הם תוהים, חלק הארי של האוכלוסייה נח באותם שני ימים בדיוק בכל שבוע? מדוע השבוע של כולם מסתיים ב"סוף השבוע"? מנקודת מבט כלכלית, יהיה זה נכון הרבה יותר לפזר את ימי המנוחה על פני השבוע כולו. במצב כזה, למשל, ציוד יקר לא ישכב במשך יומיים בשבוע כאבן שאין לה הופכין.

אחד האנשים שאימצו חשיבה זו ויישמו אותה היה סטאלין, אשר שינה את לוח השנה הסובייטי ב-1929. העובדים נחו בכל יום עבודה חמישי, אך המשמרות שלהם לא היו חופפות, כך שבתי החרושת פעלו ללא הפוגה. העובדים, עם זאת, לא חיבבו את השבוע התנודתי. לפי ספרו של וויטולד ריבצינסקי, "מחכים לסוף השבוע", שבוע העבודה של סטאלין - שכלל ארבעה ימי עבודה ויום מנוחה אחד - לא זכה לפופולריות, אף שהיה מפרך פחות מהשבוע בן ששת הימים שקדם לו. בני משפחה וחברים זכו רק לעתים רחוקות לימי מנוחה חופפים; צוותים מינהליים כמעט לא עבדו במקביל. לאחר פחות משלוש שנים, שבוע העבודה התנודתי נזנח.

הדים מתגליתו של סטאלין ניתן למצוא במאמר שנכתב באחרונה על ידי חוקרים מהרווארד ומדרטמות קולג'. המחברים מתבססים על ההנחה שסטאלין הוכיח מבלי להתכוון לכך: אנשים מתאמים את ימי העבודה שלהם עם אחרים, וכנראה נוהגים כך גם בנוגע לפנאי. בני זוג רוצים לצאת יחד לחופש; הורים רוצים לקחת חופש כשילדיהם בחופשה מבית הספר. כתוצאה מכך, אומרים הכלכלנים, כשאנשים מחליטים כמה זמן מחייהם להקדיש לעבודה, הם מתחשבים גם בשיקולים הקשורים באנשים הקרובים להם; הבחירות שלהם מתבססות על בחירות של אחרים. אם כולם מסתלקים מוקדם מהעבודה, אפשר להסתלק מוקדם ללא יסורי מצפון. בני נוער מחוסרי עבודה משלימים עם מצבם ביתר קלות אם רבים מחבריהם מובטלים גם הם. בדומה, עובד שאפתן לא ירצה לעזוב את המשרד לפני שהבוס הולך הביתה, ואין זה משנה באיזו שעה.

כותבי המחקר טוענים כי עיקרון זה מסביר מדוע האירופים עובדים מספר שעות קטן בהרבה ביחס לאמריקאים. הפער עצום. לפי נתוני מחקר על הכנסה בלוקסמבורג, האמריקאי הטיפוסי עובד 1,820 שעות בשנה. עמיתיו הצרפתים והגרמנים, לפי נתוני ה-OECD, עובדים 1,480 שעות ו-1,467 שעות, בהתאמה. מספר שבועות העבודה שלהם בשנה נמוך ב-6-5 מזה של האמריקאים, ושבוע העבודה קצר בשלוש שעות.

אדוארד פרסקוט, חתן פרס נובל בכלכלה, טוען כי ההבדלים הטראנס-אטלנטיים נעוצים במסים. האירופים היו רוצים לעבוד יותר, אבל הם מפחדים כי הממשלה תטיל מסים גבוהים על הרווחים הנוספים. אוליביה בלאנשארד, כלכלן במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, טוען דווקא כי ההבדלים הטראנס-אטלנטיים הם עניין של סגנון. הפנאי, לטענתו, יקר יותר לאירופים מאשר לעמיתיהם האמריקאים. "יש שפע עדויות אנקדוטיות שלפיהן האירופים נהנים מהפנאי שלהם יותר מאשר האמריקאים", אמר בלאנשארד.

יש המעריכים כי האמריקאים - יורשי התרבות של המתיישבים הפוריטניים החרוצים - נתונים עדיין תחת השפעת מוסר העבודה הפרוטסטנטי. אולם עד 1970 האירופים עבדו יותר מאשר האמריקאים. האם יתכן שמוסר העבודה של האירופים ירד מאז?

כותבי המחקר אינם מפנים אצבע מאשימה כלפי תרבות או מסים. במקום זאת, הם זוקפים את ההבדלים לזכותם של איגודי העובדים. הכוח של איגודי העובדים באירופה הגיע לשיא בשנות ה-70, במקביל לתחילת הירידה במספר שעות העבודה. ב-1973, כותבים המחברים, אירגנו איגודי העובדים בגרמניה צעדות תחת הסיסמה "עבדו פחות, וכולם יעבדו". אותה המנטרה, בשפות שונות, הידהדה ברחבי היבשת כולה. בצרפת, איגודי העובדים חתמו ב-1981 על הסכם לקיצוץ שבוע העבודה ל-39 שעות. הממשלה הצטרפה למאבקם, והתוצאה היתה שבוע עבודה של 35 שעות, שהושק ב-2000.

בואו נלך כולנו הביתה

הטיעון המובן מאליו נגד רגולציה של שעות העבודה הוא כדלהלן: יש לאפשר לעובדים לעבוד מספר שעות רב או מועט ככל שירצו. דרישות איגודים והנחיות בנוגע לשעות עבודה הן בגדר נטל מיותר, המונע מהעובדים ומהמעסיקים לחתום על חוזים הפועלים לטובת שני הצדדים.

אולם כותבי המאמר מציעים טיעון חלופי. הרגולציה, לדבריהם, פותרת את בעיית התיאום. אם האירופים מתאמים את שעות העבודה והמנוחה שלהם, יתכן כי יעדיפו לעבוד פחות שעות אם אחרים ינהגו באופן דומה. במצב זה, הם כותבים, "מדיניות ממשלתית שתכפה שעות מנוחה רבות יותר עשויה, לפחות בתיאוריה, להגביר את שביעות הרצון של האוכלוסייה." יתכן שגם האמריקאים יעדיפו לעבוד פחות, אם בני משפחתם, חבריהם והממונים עליהם ינהגו בדומה. אולם הכלכלה התחרותית אינה מאפשרת תיאום החלטות. האזרח האמריקאי אינו יכול לפעול באופן השונה מהותית מזה של עמיתיו.

באחרונה שינו איגודי העובדים האירופים את דעתם. בעבר, הם דרשו שבוע עבודה מקוצר ללא הפחתת שכר, וגרמו לעלייה בעלות ההעסקה, שהביאה לעלייה באבטלה. בשנה האחרונה, נסוגה ממשלת צרפת משבוע העבודה בן 35 השעות, ואיגודי עובדים בגרמניה - בהם אלו של סימנס ודיימלר קרייזלר - הסכימו לעבוד יותר ללא תוספת תמורה. האיגודים שאמרו בעבר "עבדו פחות, וכולם יעבדו", מכירים עתה בכך שיש לעבוד יותר, אם רוצים לעבוד בכלל.

http://www.themarker.com/tmc/archive/arc.jhtml